עמק אאוסטה הוא האזור היחיד בצפון-מערב איטליה שמוכר בארץ ומטויל במידת-מה, וכמובן שתיירות פנים-אירופאית לא חסרה שם לכל אורך השנה. באחת משהיותינו בעמק, בבית נופש של הדוד של זוגתי, נסענו בהמלצת האחרון לחפש את אגם ארפי, ובמקור Lago D'Arpy. שמענו שהוא אחד היפים באזור כולו ושכדאי מאוד להגיע אליו, אז ניסינו! אגיד לכם כבר עכשיו שבחודש מרץ ניסיון שכזה לא צולח, אם בחורף שהוביל אליו ירד שלג כמו שנהוג בעמק אאוסטה האלפיני.
אמנם נסענו את כל הדרך, שאינה ארוכה, ממקום מושבנו ב-סן פייר, עלינו במשך חצי שעה בכביש הצר ממורז'ה [Morgex], במהלכו נשקף לנו נוף מרהיב מבעד לעצים, והגענו למעבר סן קרלו, הנקודה הגבוהה ביותר ממנה יורדים לכיוון ישובים אחרים הגובלים בצרפת (כיאה לחלק הדרומי של עמק אאוסטה), אך אבוי – אחרי שעה ומעלה של הליכה על שלג בגובה של כ-2 מטרים (לפחות!) לכיוון האגם החלטנו לשוב על עקבותינו היות והדרך חדלה להיות עבירה. ירד כל כך הרבה שלג שאפילו תוואי השטח נעלם, ולעתים היה קשה לדעת אם הננו מהלכים קרוב לגיא או על מישור! ובאזורי הגיאיות היה כה חלקלק שפחדנו להמשיך, ולכן חזרנו.
ובכל זאת, למרות שלא חזינו ביופיו של האגם המהולל, הדרך לאגם ארפי מאוד יפה ופנורמית גם בחורף, כשכל הפסגות המרשימות סביב מכוסות לבן. השמש הכתה בכל כוחה והנוף הלבן בהק מול שמי תכלת מהממים עת התקדמנו מחץ לחץ, כולם כאמור מוקמו בגובה של כמעט שני מטרים על העצים ובתקופת השלג אפשר היה להבחין בהם לעתים, לרגלינו. הנחנו ששאר השלטים פשוט כוסו. משמעות הדבר הייתה שהשלג נערם במהלך החורף במידה שווה כך שאפשר היה להלך בגובה של 2 מטרים מעל פני הקרקע!
את ההליכה סיימנו בפונדק המבודד שנמצא במעבר ההר בו החנינו, עם קפה ועוגת תפוחים. שוחחנו עם מפעיל הפונדק אשר בו מספר מיטות, בר ומסעדה קטנה. מנהל המקום רוב השנה נמצא שם לבדו ולעתים ללא חשמל. תהינו האם זה ראוי לקנאה או לא. לבסוף גם זכינו לטיפ של מקצוענים שבעקבותיו גילינו נקודת תצפית סנסציונית על המון-בלאן, שביום בהיר כמו שהיה עמד גאה וגלוי לכל. מחזה מדהים בהחלט.
וכל זאת כדי ללמד שגם אם לא מגיעים ליעד וכובשים פסגות, יש בהליכה ובשאיפת הנוף עמוק פנימה סיפוק רב מאוד!
