אל העיר דוסבורח הגעתי לאחר שקראתי מעט על היותה עיר האנזה וככזאת היא נרשמה אצלי כיעד מועדף.
ביום בהיר אחד הגעתי בשעת בוקר מוקדמת אל העיר. טיילתי ברחובותיה, הצצתי לכל סמטה אפשרית, צילמתי הרבה. רק בבית, מול המחשב, סיפרו לי התמונות את הסיפור האמיתי שהיה לה לדוסבורח לספר לי: סיפור הבתים הצבעוניים.
מה רואים בעיר: הרבה בתים עתיקים החל מן המאה ה 15. בתים שנבנו בסגנון שהיה מקובל בערי האנזה גרמניות בתקופה הזאת וביניהם בית העיריה ובית השקילה. בית השקילה שימש לא רק לשקילת הסחורות אשר נכנסו לעיר אלא גם כבית בירה והוא רשום בספר השיאים של גינס כבית הבירה הראשון בהולנד! בית העיריה, ממש ממולו, על תריסיו האדומים מרשים ביותר. חלקו העליון שימש כבית אחסון לבדים ובחלקו הפורמלי אירח שועי עולם.
מה עוד רואים: עוד הרבה בתים עתיקים מן המאות שלאחר מכן, רבים צבועים בצבעים משובבי עין. וגם כנסית מרטיניק מן המאה ה 15 גם כן. בעיר יש כמה מוזיאונים, חנויות לרוב, מתחם חנויות וינטג', חצר פנימית ועוד.
אבל גולת הכותרת של דוסבורח עבורי היה פסלם של האנשים הכתומים. הליכה קצרה לכיוון נהר האייסל, לצידו שוכנת העיר והוא הוא זה אשר איפשר את היותה שייכת לברית ערי ההאנזה, ותעמדו פנים אל פנים עם האנשים הכתומים!
את סיפורם של הבתים הצבעוניים, סיפורם של האנשים הכתומים ומסלול הליכה תוכלו לקרוא בפוסט המלא. לחצו כאן!
