תמונה שמאחוריה סיפורה המעניין של קפריסין.
שלושה דגלים על גג טברנה בהרי הטרודוס. יוון, קפריסין והאיחוד האירופי.
ארץ שסבלה 422 כובשים.
ארץ בה חיים קפריסאים נוצרים וכאלה שהמירו לאיסלם עם הכיבוש העותמני לפני כ 600 שנים.
ארץ מחולקת בפועל לשתי מדינות כאשר באחת מהן חונה הצבא הטורקי עם 40000 חיילים ואיתם מאה וחמישים אלף מהגרים טורקים.
רבים בקפריסין היוונית, אולי הרוב, רואים באי חלק מיוון, אי יווני שבגלל נסיבות פוליטיות בהן מעורבות בריטניה ותורכיה קיבל עצמאות במקום להיות חלק מיוון הגדולה.
הבעיה שיוון לא כל כך רוצה אותם ואף דחתה אותם בשנות ה 500. היא גם לא סייעה בפלישה הטורקית של שנות ה 70.
הצד היווני גם דחה את הסדר האיחוד שאושר על ידי הצד הצפוני.
הויכוחים שם לכאורה דומים ומוכרים. כן חלוקה או לא. זכות שיבה או לא. איך חיים עם מיעוט מוסלמי גדול. שאלה דמוגרפית. שאלה של זהות. מזרח תיכונית? אירופאית?
קפריסין היא הגבול שלנו עם האיחוד האירופאי. יש טלפון אדום בין נשיא קפריסין לראש הממשלה הישראלי. ישנם הסכמים צבאיים, כולל שיתופי פעולה צבאיים וכלכליים. מבחינת ישראל, האי שפעם היה זירה לאנשי טירור הופך לידידותי יותר ויותר. מבחינת הקפריסאים, ישראל היא האי. אי של יציבות ושפיות בפני גוש ענק של מדינות איסלם שכנות שהולך ומתרוקן מכל תושביו הנוצרים.
