אביב הגיע ופסח בא - ארוחת ליל סדר עם הרבה אוכל מאד לא קרצה ושיר ישן התנגן במוחי
"כי האביב מתדפק על חלוני". האביב ניצח בדיוק כשהגיע דיל במייל לינה בבית הארחה בקבוץ
בית אורן ליומיים של החג. כדי לשבור את הנסיעה לכיוון בית אורן עצרנו בגני הנדיב ליד בנימינה. למרות האביב פריחה נהדרת
לא היתה כאן, רק נופרים יפים ופרחי מים ומבנה חדש עם שתי עמדות כניסה לגן שעדיין עבדו על כך.
זה היה יום חם ואז גילינו "אוצר" את מערת קברי הברון שפעם ראשונה היו פתוחים בעת
ביקורינו במקום. הקרירות בפנים היתה נעימה. גני הנדיב גודלם כ-70 דונם של גנים מטופחים שמקיפים את קברם של הברון בנימין
אדמונד דה רוטשילד ורעייתו הברונית אדלאיד ( עדה) דה רוטשילד. מסביב לגן יש מסלול הליכה של כ 30-40 דקות נגיש ונוח לכל הגילאים. לאורך המסלול יש גן מפלים, גן ורדים , גן דקלים , גן ריחות מערת הקבר ואפילו
אמפיתיאטרון שבקיץ יש בו מופעים לקהל הרחב. בחוץ יש שולחנות לפיקניק והמון צבעוניות וטיפוח . הכניסה חינם. ימי ושעות פתיחה:
מערת הקבר של הברון ואשתו
המשכנו לפארק של נחל השופט אבל המסלול נחסם בגלל הצפה של הנחל ורק ראינו שקדיות יפות פורחות
כשהגענו קרוב לקבוץ בית אורן ראינו את האנדרטה שהוצבה ל"אסון הכרמל" 
למחרת נסענו לראש הנקרה בפעם המי יודע כמה. הפעם ראינו טיילת חיצונית חדשה על שפת המצוק
עשוייה מעץ שהיה מאד יפה להלך לאורכה עד הרכבל. למטה הנקרות קושטו ברוח "ההגדה" עם
איזכור של "עשר המכות" בצורה משעשעת המתאימה לילדים. בסיום ההליכה נכנסנו לאולם שבו
הוקרן מיצג אור קולי בו שמענו כיצד נוצרו הנקרות ואיך נחצבה ונסללה בימי שלטון הבריטים
מסילת הברזל שהובילה עד טורקיה. היה יופי של מצגת במקום קריר ביום חם.
בסיום נסענו מזרחה לקבוץ אילון לגן דודסון מאיר ז"ל. גן מרשים של 300 פסלים עשויים פסיפס ועבודות פסיפס
למיניהן של חיות, דמויות אפריקאיות, נשים , טוטמים, מסכות ועוד, טובלים בתוך גן פורח ומטופח המנוהל היום
ע"י בתו של האמן דליה איתה בדקתי שפתוח. ובכן הגן פתוח ללא דמי כניסה ובחינם בכל שעות היממה.
אם מעוניינים בביקור מודרך בגן ובבית יש לתאם עם דליה בטל. 052-3664609
הגן משתרע היום על פני 3 דונם.
מתוך האתר : מאיר (מאירק'ה) דודזון, בנאי מדופלם עוד מימיו ב"תל אביב הקטנה", מתחיל לבנות
פסלים, עמודים, כדים וחיות, מתוך רצון למצוא ביטוי לדחף העמלני שלו (זה "בגנים", היה אומר).
גרוטאות שמצא בחצר היה מחבר , מכסה ברשת בניין, ממלא בטון ומשלב עם אבן מקומית.
בהמשך היה מפתח, משכלל ויוצא להרפתקה מסעירה של פיסול ועבודה באבני פסיפס טבעיות
ובחומרים שונים, תוך שימוש בטכניקות ייחודיות ובדמיון פורץ.
כשהוקם מפעל המוזאיקה באילון הפך מאירק'ה לאמן המוביל בבית המלאכה, ותחת ידו הזריזה
יצאו לאוויר העולם אלפי עבודות, תמונות, שולחנות, רצפות, חפצי נוי ועוד (דוגמאות בולטות
: רצפת בית הנשיא ובית הכנסת הטוניסאי בעכו). התוצאות צבעוניות, מקוריות ומרהיבות תמיד,
הודות לכישרונו האמנותי, מקצועיותו בבנייה והצבת הבנאים, ויכולתו המופלאה בשילוב צבע,
אבן וראייה מרחבית. לאחר העבודה תמיד המשיך לפתח את הגן. במשך תקופה משמעותית
עסק במסיכות, בתמונות האורנמנטים (קישוטים גיאומטריים) המשולבים בדירה הצנועה וממלאים
כל חלל פנוי בבית. 
ארוחת צהרים היות ומסעדת קאת בלו הסמוכה ל"בית אורן" היתה סגורה נסענו לעוספיה - הכפר הדרוזי
ושם "גילינו" את המסעדה שהומלצה לנו ע"י איש הקבלה בבית אורן - נוף כרמל שמה. לבאים מבית אורן
פונים ימינה ואיך שנכנסים לעוספיה להביט בצד הימני של הכביש. יש חנייה קטנה ליד המסעדה.
אהבנו אותה כל כך שגם למחרת באנו אליה. מוסיקה מערבית מנעימה בפנים, מלצר חמוד ששרת אותנו
באדיבות ובמקצועיות, אוכל טעים לעילא עם הרבה סלטים, וייזכר לטוב הכנאפה המעולה שלהם בסוף.
עוד על המסעדה והאוכל המוגש בה תוכלו לקרוא באתר המעולה COOK AND BAKE
לקראת ערב טיילנו בקיבוץ המטופח וראינו את הגן "הנסתר" עם דגי הזהב. את היות המקום נתיב
המעפילים שכלל לא ידענו על כך. וכן האנדרטה "הציפור הפצועה". לכבוד מה האנדרטה? באתר
גל-עד נכתב:
שלושת הצנחנים- אריה פינמן ודב הררי (ברגר) מבית אורן ואריה (ליובה) גוקובסקי מיגור-נמנו עם קבוצת
מתנדבים לצבא הבריטי, שהוצנחו באירופה בשלהי מלחמת העולם השנייה כדי להגיע אל היהודים הנתונים
תחת הכיבוש הנאצי. השלושה הצליחו לחזור משליחותם זו, אך נספו באסון שארע בקיבוץ מעגן ביום
כ"ח בתמוז תשי"ד (26.10.54), כאשר נפל מטוס קל אל תוך קהל, שהתכנס לטכס אזכרה לחבריהם הצנחנים
שנפלו במלחמת העולם השנייה.
הפסל עשוי מברונזה, והוא ניצב על כן סלע שגובהו 20.1 מטר.
זוהי ציפור שמוטת כנף - סמל וזכר לצנחנים, אנשי הכנף: כנפה האחת של הציפור עולה, מזנקת, מוצפת
אור, ואילו הכנף האחרת שמוטה ושרויה בצל. הציפור הפצועה מתנשאת לגובה 60.2 מטרים.
את הפסל עיצבה הפסלת חנה אורלוף, והוא נחנך בשנת תשכ"ד (1964), בעשור למותם של השלושה.
בנוסף לאנדרטה הוקם לזכרם מרכז חינוך ותרבות, הוא "היכל הכרמל".
למחרת היו לנו כרטיסים לתערוכת הפרח בחיפה אז ראינו פריחות יפות נוספות אמנם בדוחק של קהל עצום ורב .
בזאת תם טיול מהנה בפסח אפריל 2012. באשר ללינה החדרים קטנים, האמבטיה פצפונת לא הייתי
ממליצה ללון כאן למרות הנוף המדהים שנשקף מהחלון עד הים. התחושה שהגעתי לבית הארחה
שלא משקיעים בו. התחושה של שיכוני עולים משנות ה-50. ייתכן וישנם חדרים טובים יותר לא במבנה
המרכזי אך שלנו לא היה ראוי שייקרא בית הארחה.
