כללי
חיפשנו יעד אקזוטי, אבל קרוב. שונה אבל ידידותי, מתורבת אבל גם קצת פראי. בקיצור - לא אירופה. לאחר חיפוש קצר החלטנו ללכת על אזרבייג'ן. טיסות נוחות, ידידותית, מצטיינת באוכל ותרבות, אטרקציות שנראו מלהיבות, באקו האקסטרווגנטית, נופים וטבע פראי. יתרון נוסף - זולה יחסית, מה שאפשר לנו לשדרג מעט את מקומות הלינה ולאזן את התקציב מול העלות של הטיסות.
גילינו מהר מאוד שגרסת המציאות של אזרבייג'ן היא שילוב מופרע של ניגודים: אדריכלות מוחצנת וראוותנית לצד בנייה אירופית קלאסית, מבנים מודרניים שהוקמו ליד החומות העתיקות, עושר מופגן במרכז באקו ועוני בפרווריה, בתי מלון מפוארים ליד כפרים מהעולם השלישי, המדבר של באקו מול ההרים של הקווקז - צהוב וירוק במרחק שעתיים נסיעה, אוכל מסורתי נהדר עם ניסיונות לשלב טעמים חדשים, מדינה איסלאמית עם יין מצוין ובירה מקומית מעניינת, ולא פחות חשוב - הם ממש אוהבים אותנו.
לא מושלם, אבל בהחלט ניסוי מעניין.
טיסות - טסנו לבאקו עם חברת התעופה הלאומית של אזרבייג'ן - AZAL. בסך הכל מומלץ מאוד. יצאו וחזרו בזמן, מטוסים טובים ומרווחים וצוות אדיב. לא זול, אבל אין אלטרנטיבות ראויות ועדיין אין טיסות low-cost .
התניידות והשכרת רכב - בבאקו לא צריך רכב ולמעשה רצוי מאוד לנסוע במוניות הזולות שמסתובבות ברחבי העיר. יש אובר זול במיוחד ומוניות של פרטיים וחברות. תמיד תמצאו מי שייקח אתכם לכל מקום.
מחוץ לבאקו הסיפור קצת אחר בגלל המרחקים. אפשר לצאת לחלק מהמקומות לטיולי יום מאורגנים או לשלם למדריך ונהג שילוו אתכם. למי שלא מעוניין - אפשר לשכור רכבים מכל הסוגים. אנחנו שכרנו את הרכב מחברה בינלאומית גדולה על מנת להבטיח אוטו חדש ברמה טובה ובתקווה שמישהו יענה אם חו"ח יקרה משהו. יש אלטרנטיבות מקומיות זולות יותר וכל אחד מוזמן לבחור בהתאם לשיקוליו.
הדלק זול. מאוד זול. ככה זה כשכל מכת מכוש בקרקע עלולה להיגמר במזרקה של נפט.
לעומת זאת, הדרכים משובשות ודורשות נסיעה זהירה ואחראית, אם כי לא מדובר בדרכי עפר ובוץ של עולם שלישי. כמו כן יש מצלמות מהירות בכל מקום כמעט, ניידות משטרה בכמות בלתי נתפסת כמעט והגבלות מהירות לא הגיוניות בעליל. סעו כחוק, למרות שזה קשה ומתיש (וגם ארוך). למען האמת, היה שלב שכמעט התחרטתי שלא לקחנו מדריך עם רכב צמוד, ולו על מנת לחסוך את הנהיגה.
לינה - בבאקו עצמה יש מגוון אפשרויות. מחוץ לבאקו ההיצע מצטמצם ויש קושי רב יותר למצוא מקומות ראויים וטובים. יש, אבל תהיו זהירים בבחירה שלכם ותראו שיש המלצות אוטנטיות.
אוכל - אכלנו בעיקר במסעדות מקומיות שקיבלנו עליהן המלצות - והאוכל היה מעולה וזול, במיוחד למי שאוהב כבש (אני!). ניסיון לגוון עם אוכל בינלאומי הצליח פה ושם.
מדריך מקומי - בחלק מהזמן לקחנו מדריך מקומי דובר עברית רהוטה, שהיה נעים ומועיל מאוד, וסייע לנו גם מחוץ לשעות שהיינו איתו. אני חוסך מכם את המחמאות שראיתי עליו במקומות אחרים (תותח, מלך וכו'), ומציע שתדברו ותסגרו איתו ישירות - https://www.facebook.com/jamal.huseynov.
את "הסקירה" על הטיול חילקתי לשלושה: באקו וסביבותיה (בפוסט הזה), הדרך לגבלה וגבלה (בפוסט נפרד), ושאקי וסביבותיה.
באקו וסביבותיה
כללי - כמו המדינה כולה, באקו היא עיר של ניגודים מרתקים, ומצדיקה ביקור לכשעצמה. ניכר שהעושר שהביאו איתם הנפט והגז הגיע לרחובות העיר והאיזורים התיירותיים מתוחזקים ברמה גבוהה. המספר העצום של השוטרים בניידות של BMW מקנה תחושת ביטחון ואכן לא שמענו על בעיות של כייסות ושוד, הנפוצות בחלק מבירות אירופה ובמקומות פחות מערביים.
הבעיה המרכזית שאנחנו נתקלנו בה בבאקו היא הרוח העזה הנושבת מהים. מי שמתכנן להסתובב ברגל שייקח זאת בחשבון. כמו כן יש לקחת בחשבון שמדובר במדבר והחום בקיץ יכול להיות בלתי נסבל.
מלון - התארחנו במלון Merchant, שנמצא במבנה עתיק שעבר שימור עם שילוב מעניין בין חדש וישן. לדעתי המיקום שלו מושלם - ממש בכניסה לעיר העתיקה, קרוב למדרחוב ובמרחק קצר מהים. מלון טוב מאוד עם שירות אדיב וחדרים גדולים ושקטים. עם זאת, כמו שראינו גם במקומות אחרים באזרבייג'ן - בפרטים הקטנים הם פחות טובים (https://www.themerchantbaku.com/).
הרבה ישראלים לוקחים דילים של טיסה עם לינה בהילטון באקו. ממה ששמעתי הוא בהחלט מלון ראוי וטוב, ובתנאי שאכן הצלחתם לקבל מחיר טוב.
מסעדות שאהבנו בבאקו: Qaynana Restaurant - מסעדה מסורתית בעיר העתיקה עם אוכל מקומי מצוין וזול; Xezer Restaurant - בסמוך למדרחוב עם אותו קונספט של אוכל טוב במחיר מגוחך; D'Olivo - מסעדה איטלקית נחמדה, שנותנת חלופה סבירה למי שמחפש גוון לאוכל המקומי.
האתרים המרכזיים בהם ביקרנו:
מרכז התרבות על שם היידר אלאייב - חובה! אחד האתרים היפים והמופרעים שתראו. מבנה ארכיטקטוני שאין בו קיר ישר אחד, ולכאורה נבנה בהתאם לתבנית החתימה של המנהיג, האבא והנשיא הראשון של אזרבייג'ן, היידר אלייב. יש כאן הכל מהכל - מתצוגות על התרבות האזרית, אמנות מודרנית, חללי ענק וגם אוסף המכוניות של המנהיג שחונה בקומה הראשונה.
אז אפשר להיות ציניים ולהסתכל בלגלוג מסוים על הסגידה למנהיג, שבנו ירש את מקומו, או פשוט לבוא וליהנות ממבנה מדהים ויוצא דופן, שמאכלס תצוגות יפות ומושקעות. לכו על האופציה השנייה - המבנה והעם האזרי ראויים לכך.
מוזיאון השטיחים הלאומי של אזרבייג'ן - תיאורטית זה אמור להיות המוזיאון הכי משעמם בעולם. מעשית מאוד נהנו. מדובר במבנה מיוחד ורחב, התצוגות מושקעות וניכר שהושקעה בהן מחשבה רבה, והשטיחים באמת יפים וחלקם אפילו מעניינים. יש פעילות של הדגמת אריגת שטיחים ידנית על נול, ואפשר לקבל הסבר על האריגה המורכבת ועבודת הנמלים הכרוכה בהכנת כל שטיח בדרך המסורתית. מלבד השטיחים יש במקום תצוגות של אמנות אזרית - תכשיטים, בגדים, כלים מזכוכית, מתכת וקרמיקה, ועוד.
לביקור קצר זה אחלה מוזיאון (וגם המיזוג ממש לא רע!), ומחוץ למוזיאון יש מעין "ונציה קטנה" של תעלות מים וצמחיה מטופחת.
העיר העתיקה של באקו - יפה, מעניינת, אבל לא מדגדגת את ירושלים שלנו. טוב, אולי זה לא פייר כי אין הרבה ערים כמו ירושלים, אבל זה המצב. ואחרי שכתבנו זאת, בכל זאת מדובר באתר מורשת של אונסק"ו ולא בכדי. סמטאות צרות, בנינים המשלבים אבן ועץ ותחושה כללית של חזרה בזמן. אפשר לקחת מדריך על מנת לקבל סקירה מלאה של ההיסטוריה, הסברים על הבנייה והאנשים וגם להגיע לכמה פינות חבויות. אפשר גם בלי.
נקודות עניין עיקריות בעיר העתיקה: החומות, אמרון שירוואנשה, מגדל הבתולה באקו (מגדל העלמה), וכמובן המסעדות ובתי הקפה הרבים מספור.
מגדלי הלהבה - שלושה גורדי שחקים שנראים כמעט מכל נקודה בעיר ומוארים בלילה בצבעי הדגל או בצורת להבה (נפט כבר אמרנו?). אחד מהם הוא בית מלון, ואנחנו נכנסו וביקשנו בנימוס לעלות לקומה גבוהה. אחד העובדים ליווה אותנו וזכינו לתצפית נהדרת על העיר. אגב, שני המבנים האחרים ריקים. לא קיבלנו הסבר מדוע, אבל נרמז לנו שמדובר בבעיות בטיחות (לא יכלו להגיד את זה לפני שעלינו לתצפית?!). בכל מקרה, מדובר במבנים מרהיבים והתצפית באמת שווה את ההגעה.
Highland Park - כנקודה הגבוהה ביותר בבאקו, ביקור בפארק הוא קודם כל הזדמנות לראות את הנופים הפנורמיים המרהיבים ביותר של העיר וסביבותיה. במקור הגבעה עליה בנוי הפארק ידועה במקור בשם הפארק האנגלי, מאחר שהמקום שימש כבית קברות צבאי בריטי. בשנת 1935, תחת השלטון הסובייטי, הפך האזור לפארק ציבורי, ואת אופיו הנוכחי הוא קיבל לאחר קבלת העצמאות. כיום יש בפארק שבילי הליכה וגנים ומספר ונקודות תצפית פתוחות עם נוף נהדר של העיר.
בלב הפארק אפשר למצוא סלע עם חור מלבני, שמקורו נותר לא ברור, והאגדות המקומיות מייחסות לו כוחות ריפוי. כמו כן תוכלו למצוא את סמטת השאהידים המוקדשת לקורבנות הדיכוי הסובייטי ומלחמת נגורנו-קרבאך.
סך הכל פארק מוצלח שאפשר להגיע אליו מהטיילת באמצעות רכבל ולהמשיך ממנו למגדלי הלהבה.
הטיילת של באקו (Baku Boulevard) - הטיילת של באקו נמתחת לאורך החוף של הים הכספי. ניכר שלא חסכו מאמצים על מנת להפוך אותה לאטרקטיבית, והתוצאה אכן מוצלחת במיוחד ומומלצת גם ביום וגם בלילה. עם זאת, הרוחות העזות מהים לא פסקו גם לאחר בניית הטיילת המודרנית ויש לקחת זאת בחשבון. כמו כן הטיילת היא נקודת מוצא לשפע של אטרקציות מקומיות - ממוזיאונים ועד קניון דניז האקסטרווגנטי.
מילה על קניון דניז (קניון הים הכספי) - אמנם אני האחרון שיכול לכתוב על שופינג, אבל אי אפשר להתעלם מהמבנה יוצא הדופן של הקניון הזה, המזכיר (ולא במקרה) את בית האופרה של סידני ומאזכר את הסמל הלאומי האזרי - כוכב בעל שמונה קצוות. מדובר באחד המבנים הבולטים והמרשימים בעיר, ביום ובמיוחד בלילה. מה יש בפנים? לפי מה שמומחות השופינג במשפחה אמרו (ולא קנו) - כנראה שלא הרבה. מה שכן משך את תשומת לבי זאת המגלשה העוברת בין חמש הקומות. אטרקציה בפני עצמה.
ואם כבר קניונים - קניון גאנקליק (Gənclik Mall) גדול יותר ויש בו את כל הרשתות הבינלאומיות שלא רציתי לבקר בהן. נותרתי בדעת מיעוט בעניין הזה.
מדרחוב ניזאמי (Nizami Street) וכיכר המזרקות - הרחוב המרכזי של באקו נקרא על שמו של משורר פרסי ובחלקו גם מזכיר באזר פרסי. עם זאת, כמו הרבה מקומות בעיר, יש בו שלל גינות ציבוריות, פינות ישיבה, פסלים ומזרקות ובסך הכל מדובר במקום נעים. כאמור, איני מתיימר להיות מומחה שופינג, אבל יש במדרחוב כמות עצומה של חנויות אופנה, גם של רשתות מוכרות, ולפי הזמן והשקיות של המומחיות במשפחה, יש על מה לדבר. יתרון נוסף של המדרחוב היא כמות המסעדות העצומה לאורכו ובסמטאות היוצאות ממנו - מקומיות ובינלאומיות.
בקיצור, תרצו או לא תרצו, מדובר באתר חובה למבקרים בבאקו.
קרוב לבאקו:
שמורת גובוסטאן (שמורת ארץ הוואדיות) - הביקור בשמורה נחלק לשניים:
1) ביקור באתר הפרהיסטורי - האתר כולל פטרוגליפים (ציורי סלע) רבים: ציורי חיות ענקיים, בני אדם וסצנות שונות. כמו כן יש באתר סלע בולט שמזכיר את הסלע של סימבה, למי שמכיר (יש מישהו שלא?!). בכניסה יש מוזיאון קטן וידידותי. בסך הכל אתר נחמד מאוד, אבל מתאים בעיקר לחובבי הז'אנר.
2) ביקור בהרי הגעש הבוציים - השם בהחלט מפוצץ אבל מדובר בתלוליות גדולות בהן מבעבע בוץ ומחלקן עולים גזים (עוד אוצר מקומי שמכניס סכומים נאים למדינה). בהחלט שווה ביקור, גם בגלל הנסיעה המטורפת עם הנהגים המקומיים במכוניות לאדה מהמאה שעברה.
ההר הבוער Yanar Dag- אפשר להכביר מלים על הלהבה הנצחית הבוערת בהר, אבל אם אנסח את זה בעדינות: לא שווה את הנסיעה. השם מפוצץ אבל מדובר בלהבה מעט גדולה יותר מלהבה של מצית, בשוליה של רחבת אספלט. אפשר לדלג.
נ.ב. כל התמונות שלי. קישור לדף הפייסבוק - https://www.facebook.com/ofiraharontal
