נוף האי סנטוריני נוצר בידי התושבים עצמם. הוא כולל מבנים בגוונים של לבן, מעוטרים בתכלת וכחול בעיקר וצמודים היטב לצלעות מתלולים סלעיים אפורים, כמעט מחוסרי ירוק, אך גבוהים ורבי עוצמה שמקיפים בצד אחד חלקת ים ונישאים בפתיחות מזרחה. וכשאנשים אחראיים על עצוב הנוף, יש להם הרבה סיבות לייצר אותו בהרבה צורות. למשל משטחים בנויים דבוקים לקירות הסלע ובתוכם סימטאות צרות ומדורגות מלמטה עד למעלה. למשל שכונות בתי נופש עם תוספות נלוות כמו אגני מים בגדלים שונים, מרפסות נשטפות בשמש ורחבות פנימיות עם בריכות, שמשיות וכיסאות מנוחה. למשל נמלי ים קטנים שמעורבבים בהם רציפי קשירת ספינות וסירות, מסעדות מאכלי ים, בתי מגורים וחנויות חוף של מזכרות וטובין לתיירים.
נופי לבן אלו נולדו מתוך העיירות הקטנות, בהן פירה thira)) בירת האי, קמרי שבחוף מזרח ואיה (OIA) בצפון . חלקן הפנימי של ערים אלו דומה למרבצי המבנים הלבנים החדשים ונוצר הרושם שהשכונות החדשות המיועדות למגורי תיירים או זמניים אחרים ברובן בעצם מחקות אותן. לצד מרחבי המגורים הן מכילות חנויות קטנות שבהן חפצי אמנות נאים, שלטי 'הייתי בסנטוריני' על כובעים, חולצות, בגדי ים, מגבות ושאר בדים צבועים ומחוברים, מסעדות עם מגוון מאכלים מקומי ובין לאומי וסוכנויות השכרת רכב בכל פינה, סימטה ורחוב. כל אלו מובילים בגבהים ובנמוכים אל תצפיות מהן אפשר לגמוע מראות איים שכנים, ים, לובן מבנים ואודם שקיעות ש... ובכן, יש דומה להן גם עם תושבי האי החביבים בטוחים שבשעת השקיעה הם נמצאים חצי שעה תמימה בגן עדן.
רכב שנלקח בשדה התעופה הקטנטן של האי, שירת ארבעה ימים בתקופה של ימי חג הסוכות בנאמנות והתאים למספר הנוסעים (4), מספר המזוודות (4), מספר התיקים (3) והעלות הסופית (באמת שלא הרבה). ג'יפ רינסגייד שנע בקלילות גם בצירים הצרים ביותר בפסגות האי וכמובן בכבישים המפותלים ובין הסמטאות. שירות מגורים קיבלנו ממלון תמריקס דל מאר ליד חוף קמרי. החניה היתה טיפה מרוחקת ממנו אבל מפגש עם ריח תאנים בשלות בדרך אליה וממנה חיפה על כך. ליד המלון נמצאה גם מסעדה מקומית שבה הרכב בוזוקי, גיטרה וזמר מנעימים ערב בכיף.
בילוי עיקרי בסנטוריני הוא התבוננות בנופים תוך תנועה בין הסמטאות, דרך חלונות שבין בתים ועליה לאתרים גבוהים מרתקים ומרחקי מבט. אפשר לבלות שעות בשיט או בחופים השונים ויש הצעות מגוונות לחובבי תרבות כמו תיאטרון, מוזאוני יין והופעות מוסיקה. בכניסה לקמרי יש קולנוע פתוח שגם אליו אפשר להכנס, צריך כמובן לברר מתי יש בו הקרנות.
האי חי מתיירות ותיירים והוא פתיון מובהק. תושביו נעים בו בכלי רכב קטנים וישנים, החל מקטנועים ועד מכוניות פרטיות שנולדו לפחות לפני עשור, את המחירים של מרבית המוצרים והשירותים הם דרגו בקווים עליונים וצריך לזכור שהם מוכרים לצד כוס קפה או מנה של פירות ים אפויים או מטוגנים גם מנה גדושה של נוף מלווה ברוח קלילה ונעימה. פה ושם יש פקקי תנועה שנפתחים מהר כך שאפשר לתכנן לוח זמנים ולעמוד בו בסבירות גבוהה. יחד עם זאת העמידה בכל מקום מאפשרת התבוננות בעוד קטע, וזהו הקטע של האי הזה: סיפור בכל תמונה. חברו את האגודל והאצבע של שתי הידיים למסגרת ומה שנראה דרכה בהחלט מספר סיפור. חלקם מובנים, חלקם מוכרים ואת חלקם צריך לנסות ולספר לבד, אפילו במאפיה של קפה וארוחות בוקר בצומת כבישים בדרך לשדה התעופה.
ממזרח עד מערב, מים עד ים ובתוך הים יש הרבה לראות. חופשה שהיא רק חופשה ביוון שהיא רק יוון.
