בשעות הבוקר המאוחרות עזבנו את ווגאס ויצאנו לנסיעה בת השעתיים לפארק הלאומי עמק המוות Death Valley National park) הפארק הראשון שבו אבקר במסע הזה במערב ארצות הברית.
עמק המוות שוכן בדרום מזרחה של מדינת קליפורניה, לאורך הגבול עם מדינת נבדה ובצלו של רכס ההרים סיירה נבאדה האדיר.
זהו המקום הנמוך ביותר בחצי הכדור המערבי כשהנקודה הנמוכה ביותר נמצאת במקום הנקרא 'מים רעים' Bad Water שמונים ושישה מטרים מתחת לפני הים.
ולמרות שלנו יש את ים המלח, המקום הנמוך בעולם, ושמונים ושש מטר מתחת לפני הים אפשר למצוא אפילו בטבריה, אין מקום נמוך יותר באמריקות.
זהו גם אחד הפארקים היחידים בארצות הברית שעונת תיירות שלו היא בחורף וזאת מכיוון שבקיץ הטמפרטורה כאן מגיעה לשיא מסחרר של 47 מעלות צלזיוס, מספיק חם בשביל לטגן חביתה על מכסה המנוע של האוטו.
עמק המוות הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר ב48 המדינות התחתונות (מדינות ארצות הברית ללא אלסקה והוואי) והיא מקבילה בגודלה למחצית משטחה של מדינת ישראל.
לישראלים, שרגילים לנופי מדבר, עלול עמק המוות להתברר כאחד הפארקים הפחות מרהיבים אך אם הזמן מצוי בידכם או אם אתם עושים את המסלול מלאס ווגאס ליוסמיטי כדאי לעבור בעמק.
האם כדאי להשקיע מאמץ מיוחד על מנת להגיע לכאן? אני מניח שלא.
'עמק המוות', רק מהשם אפשר להיבהל או כמו שציינו בפניי בני משפחתי בבדיחות הדעת, עזוב אותך מעמק המוות ולך לעמק החיים.
את השם של העמק העניקו לפי מעשייה מסוימת קבוצת חלוצים שחלפה במקום באמצע המאה ה-19 בדרכה לזהב שזה עתה התגלה בקליפורניה. אחד מחברי המשלחת מת בעמק וכשהחלוצים עזבו לבסוף אמר אחד מהם: "שלום עמק המוות" והשם נשאר עד עצם היום הזה. גם אתרים בתוכו זכו לשמות מעוררי מחשבה. 'מגרש המשחקים של השטן', 'מים רעים' ו 'הרי הלוויה' הם חלק משמות אלו.
נכנסנו לעמק מכיוון דרום בקרבת עיירת הכורים הנטושה Shoshone עיירה זו נקראת על שם שבט השושני האמריקאי ילידי שחי בעבר באזור.
משושני המשכנו בנסיעה בליבו של העמק על כביש מספר 178 עד ל 'Bedwater' כשבדרך ניבטים נופי העמק המוקף ברכסי ההרים הגבוהים ובעלי חיים בודדים שהתרגלו לחום המדבר נצפים על הקרקע.
Bedwater זהו המקום הנמוך בעמק ובאמריקה בכלל. נמצאות בו בריכות רדודות ומשטחי מלח גדולים. אחד הסוקרים של העמק עצר כאן להתרעננות לפני מאה וחמישים שנים והוביל את פרדתו לשתות מהבריכות אך זו עמדה בסירובה ללגום מן המים. פרדה חכמה וזאת מכיוון שהמים מכילים מינרלים שונים ואינם ראויים לשתייה.
המשכנו בדרך כשאנחנו פונים מהכביש הראשי לדרך צדדית בשם 'Artistic Drive'. דרך זו חולפת על פני סלעים צבעוניים, תצורות סלע יפות ונופים מעניינים. בשעות אחר הצהריים הגענו אל מרכז המבקרים שבלב העמק 'Furnace Creek Visitor center'. שוחחנו עם הריינג'ר (עובדי רשות הפארקים האמריקאית שנמצאים בכל פארק לאומי והם בעלי ידע רב ושימושי). זה המליץ לנו על מקומות לבקר בהם. נסענו לאחר מכן לחניון הלילה הסמוך. חניון הלילה 'Furnace Creek' הוא אתר קמפינג מסודר, גם לאוהלים וגם לקראוונים (RV). בחודשי החורף, עונת התיירות בעמק, יש להזמין מקום מספר ימים מראש אך מאמצע אפריל ולאורך הקיץ אין צורך בהזמנת מקום, מגיעים, משלמים ומתמקמים. לאחר שמצאנו חלקה סבירה מתחת לעצי אשל קטנים התחלנו במשימת בניית האוהלים כשרוח מדברית חזקה אינה מסייעת לנו ואף מעיפה חול לכל עבר. מכינים ארוחת ערב קטנה והולכים לישון. באתר אין תאורה וזיהום אור הוא משהו שהעמק מתגאה בהיעדרו ולכן בלילות בהירים ( לא כמו הלילה שבו היינו בפארק) ניתן לראות מעלייך שמיים זרועי כוכבים. חוויה שהעיר המודרנית גזלה מאיתנו. למחרת בבוקר השכמנו קום, התקפלנו ויצאנו לדרך לתצפת על העמק. ברכס ההרים שממזרח לעמק, שהכביש אליו יוצא מסמוך לחניון, נמצאות נקודות התצפית 'Zabriskie Point' ונקודת התצפית 'Dantes View'. הנופים מכאן מרשימים ובמיוחד בחורף ובאביב כשהרכס שממולך מושלג. בימים בהירים ניתן מכאן אף לראות את הר ויטני, ההר הגבוה ביותר בארצות הברית שמחוץ לאלסקה. לאחר מכן נסענו על כביש 190 שמוביל ליציאה המערבית מהעמק. בדרך עברנו בדיונות החול 'Ureka Dunes' המרשימות.
יצאנו מהעמק ואנו בדרכנו לאגמי ממות' (Mammoth Lakes). ומכיוון שעקב הסופה שהפתיעה את קליפורניה בתחילת מאי נתיב הכניסה המזרחי לשמורת יוסמיטי חסום, אז לקחנו את הזמן וישנו בעיירה הציורית 'בישופ'. עיירה קטנה למרגלות הרים מושלגים ונופים מרהיבים. כאן אתה פוגש לראשונה את האמריקאים של העיירות הקטנות עם כובעי הבייסבול, ציוד הדייג והחיוך על הפנים. הייתי יכול לגור כאן בקלות..
עוד יום חלף, בחנות ציוד הטיולים המקומית המוכרת האדיבה הסבירה לנו שהסיכוי שהכביש יפתח ביומיים הקרובים קלוש ואולי כדאי שנמשיך צפונה לכיוון אגם טאהו. אך אנו לא קטני אמונה, לפחות לכל הנוגע למזג האוויר..
המשכנו לאגמי ממות'. אזור זה שוכן בשיפולים המזרחיים של רכס הסיירה נבאדה, דרומית מזרחית לפארק הלאומי יוסמיטי. זהו אתר סקי מפורסם ועונת הסקי נמשכת כאן עמוק אל תוך חודש מאי. מסביב עשרות אגמים צלולים, מפלים, כרי דשא אלפינים,יערות והרים נישאים. התכנון היה ללכת במסלול אל מפל הקשת (Rainbow Falls) אך הכביש מסתבר נפתח רק בראשון ליוני. חבל. במקום הלכנו למסלול מעגלי מסביב לאגם מרי (Lake Mary) ולמסלול מפרך אל האגמים אגנו (Agnew) ואגם ג'ם (Gem). בסיומו של יום הלכנו לישון במוטל בעיירת הסקי ממות' לייק, שם הזהיר אותנו בעל ההוסטל ההודי החביב שאף מכנה את עצמו " הינדו-גו' " מהדובים החומים שאוהבים להסתובב ברחובות העיירה בלילות בחיפוש אחר מזון. את כל האוכל הוצאנו לכן מהרכב ושמנו בחדר. חבל על האוטו, לדובים יש מספיק כוח לעקם את הפח ולגרום לו נזק. הפחים בעיירה, מסיבה זו ממש נעולים על בריח. ברוכים הבאים לארץ הדובים! לא ניפרד מהם במהרה.
בשעות אחר הצהריים התבשרנו שהכביש ליוסמיטי נפתח! אושר צרוף ותקווה שהלילה לא ירד שלג והכביש יסגר שוב. מחר נוסעים ליוסמיטי!
---------------------------------------
שחר כהן- יעוץ, הכוונה ובניית מסלולים בהתאמה אישית.
