"רכס הטיטון מתנשא באופן מרשים על רקע השמים. מנקודה זו הוא אולי הרכס הציורי והיפה ביותר בארצות הברית או אפילו צפון אמריקה כולה."
כך כתב צייר הנוף תומס מורן ביומנו כשהוא התקרב לראשונה בחייו אל הרכס בשלהי הקיץ של שנת 1879.
הפארקים הלאומיים ילוסטון וגרנד טיטון צמודים גאוגרפית אחד לשני, היכן שפארק אחד מסתיים השני מתחיל. ואולם, שונים הם כשמיים וארץ.
רכס הטיטון מתנשא בתלילות מעל עמק ג'קסון (Jackson Hole) לגובה של יותר מ 4,000 מטרים עם פסגות גרניט משוננות עטורות שלג עד ובין ההרים עמקים מנוקדים באגמים קטנים וצלולים, מפלים, כרי דשא ויערות.
בעמק עצמו ישנם אגמים בגדלים שונים שמשווים לנוף נופך מיוחד. המראה של ההרים הגבוהים ופסגותיהם המשתקפות באגמים שברצפת העמק הם מראה משובב נפש.
במאה ה-17, קבוצה של ציידי פרוות צרפתיים שעברה כאן כינתה את שלושת הפסגות של הרכס 'שלושת הטיטונים' Las trois tetons ובתרגום חופשי, שלושת הפטמות.
יש לאחוז בדמיון מפותח על מנת לראות פטמות על פסגות ההרים אך לך תתווכח עם חבורת גברים צרפתית במסע באמריקה הפראית של המאה ה-17 כשבוודאי לא ראו אישה במשך חודשים. פתאום הכל נראה אחרת..
בסוף המאה ה-19 כבר התיישבו משפחות מורמוניות בעמק, במה שנקרא היום 'דרך המורמונים' Mormon Row , משם הייתה הדרך קצרה להתיישבות נרחבת יותר, ולמרות שאדמת העמק קשה היא, והמקום היה מבודד ומרוחק, אפשר להבין את העקשנות להיאחז כאן, כשנוף כזה נגלה אלייך כל בוקר מחדש.
בשנות העשרים של המאה הקודמת, ובעזרת הכיסים העמוקים של ג'ון ד. רוקופלר הבן John D. Rockefeller JR הוכרז המקום כפארק לאומי.
השנים שבהן היה העמק מקום התיישבות לגיטימי השאירו את חותמם בפארק, והפארק שונה מפארקים אחרים. אגם ג'קסון סכור, יש בפארק שדה תעופה וכמה משפחות מתגוררות בתוכו.
אל גרנד טיטון נסעתי עם חברי שון שאירח אותי בילוסטון. הוא רצה כל הקיץ לבלות מספר ימים בפארק השכן ועתה התגלתה ההזדמנות. שעה ומחצית, עם עומסי התנועה הידועים לשמצה של ילוסטון אורכת הדרך לגרנד טיטון.
התוכנית ללון את הלילה באתר הקמפינג Colter Bay Village נכשלה מפאת השעה המאוחרת, בשבע וחצי בערב היה כבר אתר הקמפינג מלא עד אפס מקום. בלית ברירה נסענו מחוץ לפארק, ליער הלאומי הסמוך, שם אין את אותם התנאים כמו באתר הקמפינג אך לפחות הלינה בחינם. ארוחת ערב אמריקאית, בקבוק בירה ושמיים זרועי כוכבים כמו שאפשר לראות רק בטבע, הרחק מזיהום אור. מראה הכוכבים מהפנט וכל מה שמתחשק הוא לישון תחת כיפת השמיים ולצפות בהם ללא הפסקה. שון אכן עשה זאת, אבל גשם כבד שהתחיל לרדת לפנות בוקר הרטיב אותו עד לשד עצמותיו והביא למסקנה שאת השינה תחת כיפת השמיים כדאי להשאיר למדבר..
את ההשכמה המוקדמת ניצלנו להתארגנות מהירה ויציאה לאתר הקמפינג באגם ג'ני Jenny Lake ובשבע בבוקר כבר עמדנו בתור. מתמקמים, אוכלים ארוחת בוקר ורואים איך המאחרים, שהגיעו סך הכל בשמונה בבוקר נשלחים חזרה בידיים ריקות. ככה זה בעונת הקיץ.
לאחר ביקור במרכז המבקרים של אגם ג'ני Jenny Lake Vistor Center אנו נוסעים אל Signal Mountain. אל ראש ההר אפשר להגיע עם רכב אך אנו בוחרים לטפס במסלול הרגלי אל הפסגה. הדרך מתפתלת בתוך יער עד שמגיעה לנקודת התצפית שממנה נשקפים נופים מרהיבים של רכס הטיטון במלוא הדרו, העמק והאגמים כולל אגם ג'קסון הגדול.
יורדים מההר ונוסעים למזח שבאגם ג'קסון Jackson Lake שם אנו שוכרים קנו ויוצאים לשייט. מזג אוויר שמשי ומושלם, מים צלולים, איים ירוקים ומיוערים ומעל הכל, נוף ההרים המדהים שלמולך, עושים את השיט למהנה ביותר. החתירה בקנו הפרמטיבי יש לומר איננה פשוטה, אך עם שיתוף הפעולה הנכון אנו מצליחים להגיע לאחד האיים בלב האגם שם אנו עושים הפסקה ארוכה וחוזרים לחוף בטרם תשקע השמש. את ארוחת הערב אנו כבר עושים על החוף.
יום חדש מפציע על הרי הטיטון ואנו קמים עוד לפני השמש על מנת להספיק לצאת מוקדם למסלול ההליכה בן 37 הקילומטרים בהרים.
המסלול מוביל מאגם המיתר String Lake במעלה Paintbrush Canyon והנחל בעל אותו השם אל התחנה הראשונה, Holly Lake. מהקניון יש נופים נפלאים של אגמי העמק שממוסגרים בין ההרים הגבוהים שמסביב.
בקצה הקניון מתחילים בטיפוס הארוך והמייגע אל Paintbrush Divide שמפריד בין קניון פיינטבראש לקניון קסקייד Cascade Canyon. מדרום לנו הר סנט ג'ון Mount Sant John בגובה של 3,483 מטרים ומצפון הר וודרינג Mount Woodring עם גובה של 3,533 מטרים. מעליו מציץ פסגתו של הר מורן Mount Moran עם גובה של יותר מ 3800 מטרים מעל פני הים.
בתום הטיפוס הארוך הגענו לפס ההרים, 3,261 מטרים גובהו. מכאן כבר מתחילים לרדת בירידה תלולה אל אגם הבדידות Lake Solitude שמוקף בצוקים. את הדרך חזרה עשינו דרך קניון הקסקייד היפייפה. הקניון מיוער ופרחוני, עם נחלים שוצפים ומפלים מכל צד הנופלים אל רצפת הקניון מהצוקים שסביב ומעל הכל מתנשאות שלושת פסגותיו של ההר הגבוה ביותר בפארק, גרנד טיטון, 4,197 מטרים. שריקות רמות בהמשך השביל רמזו לנו על דובים שנצפו בסביבה, מיהרנו אל עבר הקולות בשביל לגלות שתי בחורות מפוחדות שמשפחה של דובים חומים חלפה ליד המאהל שלהם. הדובים כבר המשיכו בדרכם מבלי שנראה אותם ואנו המשכנו בדרכנו גם כן.
לקראת סוף המסלול ראינו אייל קורא Mose שנפוץ בפארק גם כן. לעת ערב סיימנו את הלופ הגדול, עייפים אך מרוצים. כפינוק, נסענו לעיירת הנופש והסקי היוקרתית ג'קסון לארוחת ערב ובירה באחת ממבשלות הבירה הרבות הפזורות כאן.
יום אחרון בגרנד טיטון ולארוחת בוקר אני מכין שקשוקה. שון, כמו אמריקאים רבים לפניו התאהב במאכל הישראלי וביקש שאכין אותו שוב ושוב..
לאחר המאמץ הפיזי של יום האתמול אנו מטיילים ברוגע ונוסעים ל'דרך המורמונים' . בדרך עפר זו ישנם בתים ואסמים מסוף המאה ה-19 שמשתלבים נהדר בנוף ההררי שמאחור. את אחד האסמים, צילם הצלם המפורסם אנסל אדמס בשנות הארבעים בשחור ולבן. הצילומים המרהיבים העלו את הפארק למודעות הלאומית האמריקאית וסייעה למאמצי השימור של האזור.
משם קצרה הדרך למרכז המבקרים הראשי של הפארק Craig Thomas Discovery and Vistor Center. קירותיו של מרכז המבקרים היפה עשויות זכוכית וחושפות את נוף ההרים.
משם הלכנו אל המסלול הקצר לאגם טגרט Taggart Lake, היום החם והמים הכחולים גרמו לשון לזנק לאגם הקפוא, אני לעומת זאת נשארתי נאמן לגנים המזרח תיכוניים שלי וויתרתי על הטבילה במי הקרח. בערב בג'קסון נפרדו דרכנו לעת עתה לפני שניפגש שוב ביוטה.
לעיתים באופן מקרי יצא ועדיין יוצא לפגוש בטיול הזה אנשים מדהימים. חלקם חולקים איתי שיחה, חלקם מכניסים אותי לביתם ואל חייהם ונותנים לי הצצה אל צורת החיים האמריקאים והלך הרוח כאן ששונים כל כך מצורת החיים שלנו ומאופן החשיבה של הישראלים. לי נותר רק להודות על כך.
-----------------------------------
