על הפארק הלאומי 'ילוסטון' אפשר בקלות להגיד שאין עוד מקום כזה בעולם.
באמצע המאה ה-19, כשקבוצות קטנות של חלוצים אמריקאים סיפרו את שראו עיניהם בקצה נידח של טריטוריית ויומינג, מעטים האמינו להם.
הסיפורים על נהרות מעלי עשן, בורות של בוץ מבעבע, מפלים גבוהים הצונחים בעוצמה לקניונים עמוקים עם קירות צבעוניים, מעיינות חמים היוצרים טרסות בסלעים וזרנוקי מים חמים וקיטור המתפרצים מהאדמה נשמעו כאגדות עם.
ג'ון קולטר, האירופאי הראשון שביקר כאן זכה לקיתונות של בוז, ולמקום אותו הוא תיאר קראו בזלזול "הגיהנום של קולטר".
אך אין זו אגדה, זו המציאות. ובשנת 1872, לאחר שממשלת ארצות הברית שלחה לכאן משלחת רשמית לאימות הסיפורים, הוכרז המקום הייחודי הזה כפארק לאומי, הראשון מסוגו בארצות הברית ובעולם כולו.
הנופים כאן מרשימים. הרים שפסגותיהם מגיעות לגובה של 3000 מטרים מעל פני הים, יערות אורן שמכסים כשמונים אחוזים מהפארק, מפלים אדירים ואגמים צלולים, גדולים וקטנים.
גם התופעות הגאולוגיות ישאירו אתכם בפה פעור.
300 גייזרים שוכנים בפארק, מקבץ הגייזרים הגדול בעולם.
שאר האתרים התרמיים מכילים בריכות בוץ, עמודי קיטור, מעיינות חמים ונחלים רותחים.
כמחצית מהאתרים התרמיים בעולם כולו נמצאים בילוסטון.
עולם החי כאן עשיר ומגוון. כל כך עשיר שלפעמים אינך בטוח אם אתה נמצא בפארק לאומי או בספארי.
יש כאן 67 סוגים שונים של יונקים, יותר מבכל מקום אחר בארצות הברית היבשתית.
ביזונים, דובי גריזלי ודובים שחורים, אייל קנדי, אייל קורא, זאבים, זאב ערבות, כבשי ביגהורן, אריה הרים, מרמיטה וסנאים.
הסיכוי לצפות בבעלי חיים ואף להיתקל בהם מקרוב גדול מאוד, ולפיכך ישנם כללים הכרחיים שנועדו למנוע אסונות.
שמירת מרחק של מאה מטרים מדובים וזאבים ועשרים וחמישה מטרים מבעלי חיים אחרים.
כבר קרו מקרים בהם תיירים התקרבו קרוב מידי לבאפלו או אייל קנדי על מנת לצלם את התמונה המושלמת וסיימו בבית החולים או גרוע מכך.
באפלו השוקל 200 קילוגרמים הוא לא החיה הנכונה לעצבן.
זאבים הוחזרו לפארק רק בשנת 1996 לאחר שהושמדו לחלוטין.
חזרתם תרמה תרומה ניכרת למערכת האקולוגית והאייל הקנדי חזר לנדוד ברחבי הפארק כמו שעשה בעבר שבהיעדר טורפים היו עדרי האייל הקנדי מתיישבים במקום אחד ומחסלים את הצמחייה באופן שאינו בר תיקון.
בניגוד להר רנייר והרי געש אחרים קשה לפעמים להבחין שילוסטון הוא גם הר געש.
חלקו המרכזי של הפארק יושב בתוך קלדרה ענקית שמתחתיה זורמת תדיר לבה רותחת שאחראית לתפעול השוטף של האתרים התרמיים.
הקלדרה של ילוסטון פעילה וחיה, אך בהיסטוריה הארוכה שלה היא התפרצה שלוש פעמים בלבד, האחרונה שבהם לפני 640,000 שנים.
התפרצות זו שלחה ענן של אפר וגזים ברוחב של 4,800 קילומטרים היישר לאטמוספרה.
ברוחב שבין קליפורניה שבמערב ללואיזיאנה שבמזרח, מקנדה בצפון ועד מקסיקו בדרום.
להתפרצות הייתה השפעה גלובלית, היא קיררה את טמפרטורת כדור הארץ למשך שנתיים שלמות.
הסבירות שהקלדרה תתפרץ בימי חיינו או בעתיד הנראה לעיין נמוכה מאוד.
אך אם זה יקרה, ההשפעה תחרוג הרבה מעבר לגבולות ארצות הברית.
ילוסטון הוא גם הפארק הפופולרי ביותר ומיליוני תיירים מבקרים כאן מידי שנה, בעיקר בחודשים יולי-אוגוסט, שהם החודשים הטובים ביותר לביקור בכל מה שקשור למזג האוויר, שגם אז דרך אגב יכול להיות גשום ואפרורי.
המוני המבקרים יוצרים פקקי תנועה, שבילי הליכה שנראים יותר כמו מדרכה בדיסנילנד מאשר שבילים בשמורת טבע ועומס על אתרי הקמפינג והשירותים הנלווים.
אך שחס וחלילה זה לא ימנע מכם לבקר כאן, טיול בילוסטון הוא בוודאי דבר שנחרט בזיכרון לכל החיים.
בפארק הענק, שגדול מהמדינות רוד איילנד ודלוואר ביחד, ישנו כביש בצורת הספרה שמונה שמקיף את האתרים המרכזיים.
כבישי הגישה לפארק, מצפון, דרום, מזרח ומערב מתחברים לכביש היקפי זה.
לילוסטון הגעתי מכיוון צפון, גליישר במונטנה, אל הכניסה הצפונית של העיירה גריינדר שקצת אחריו נמצא אזור ממות' Mammoth Hot Spring, בו יש מרכז מבקרים גדול, מלון, אתר קמפינג והטרסות של ממות'.
מגבעה גבוהה יורדים המים בטרסות צבעוניות ומפלים.
שביל הליכה מעץ הולך סביב האתרים המרהיבים, אל ראש הגבעה ומטה.
גשם שוטף שהחל לרדת בתזמון נהדר לסיום הסיור בטרסות ליווה אותי לכפר הקניון שם פגשתי את שון, המארח שלי לביקור בילוסטון.
שון, סטודנט לטבע ותיירות באוניברסיטת בלינגהם שבוושינגטון עושה התמחות קיץ בפארק.
בעזרת חברים משותפים זכיתי למקום אירוח ומדריך מקומי ונחסכה ממני המטלה למצוא אתר קמפינג פנוי בפארק שבו אתרי הקמפינג מתמלאים לכל המאוחר בעשר בבוקר.
למחרת, הלכנו אני, שון, ושותפו לבקתה מנואל, לטיפוס על הר וושבורן Mt Washburn ממנו נראים נופים נפלאים של הפארק, מאגם ילוסטון ובימים בהירים אפילו עד רכס הטייטון מדרום מערב.
רוחות עזות ליוו אותנו בטיפוס ובפסגה בת 3122 המטרים.
גם הירידה לוותה ברוחות ערות ואלו נרגעו רק כשנכנסנו אל היער.
בין עצי האורן ונחלים, מרימים קול צעקה מידי פעם למקרה בו דב גריזלי מסתתר באחד מעיקולי הדרך. בהמשך עובר השביל בכרי דשא נרחבים לפני שחוזר שוב אל היער.
בקצה היער ראינו ינשוף אפור גדול נח לו על ענף, אין מסלול הליכה בפארק בו לא תראו בעלי חיים.
השביל מגיע לאחר מכן אל אתר גיאו-תרמי של בריכות בוץ ועמודי קיטור ומסתיים על הכביש הראשי, 19 קילומטרים לאחר נקודת ההתחלה.
למחרת הוקדש היום לאזור הקניון הגדול של ילוסטון Grand Canyon of the Yellowstone
נהר הילוסטון חצב כאן בקלות באדמה השברירית, והמגמה שמתחת לאדמה הופכת את קירות הקניון לצבעוניים במיוחד.
התחנה הראשונה על הבוקר היא התצפית על המפל העליון. Upper Falls Viewpoint
בקניון ישנם שני מפלים, מפל ילוסטון העליון והתחתון.
העליון, הוא דווקא הנמוך בינהם בגובה של 33 מטרים.
מנקודת התצפית ממשיכים בשביל לאורך הגדה הדרומית של הקניון לשביל הדוד תום
Uncle Tom's trail.
שביל זה הוא בעצם 300 מדרגות המובילות אל נקודת תצפית נהדרת אל המפל התחתון שגובהו 93 מטרים.
העלייה חזרה קשה מאוד, בגובה של 2500 מטרים מעל פני הים גם עלייה במדרגות יכולה להיות פעילות מאומצת שאינה מומלצת לחולי לב וריאה.
לאחר מכן הלכתי אל המסלול לאגם הצלול Clear Lake trail.
מסלול קליל העובר ביער וכר דשא ומוביל אל אגם תכול.
ביציאה מהיער הבחנתי בבאפלו גדול ממדים המטייל לו בניחותא על השביל.
15 דקות של שמירת מרחק והמתנה שכבודו יואיל בטובו לפנות את השביל הסתיימו בהבנה שהרצון שלי להמשיך לא מעניין אותו והוא כאן כדי להישאר, עיקוף גדול וחוזרים לשביל היישר לשפת האגם. מכאן כבר אפשר להריח את הביצים הסרוחות של הבריכות התרמיות.
המסלול עובר בין עמודי קיטור, בריכות בוץ מבעבע ובורות בקרקע השברירית שמהם עולים קולות מוזרים.
משם המשכתי לארטיסט פוינט Artist point מנקודה זו נשקף נוף נפלא של הקניון הצבעוני והמפל התחתון.
עוברים לגדה הצפונית ובמסלול קצר אל קצהו של המפל העליון Brink of Upper Falls, כאן אפשר לראות את המים נשפכים דרך המפל אל הקניון.
בהמשך הכביש נמצא השביל המוביל אל קצהו של המפל התחתון Brink of Lower Falls ניתן להרגיש מכאן את העוצמה האדירה של המפל ואת מיליוני הליטרים הנשפכים ממנו בכל שנייה.
קשת תמידית נחה לה בתחתית המפל ומוסיפה למראה משובב הנפש.
מכאן ממשיכים מספר שבילים לאורך הגדה הצפונית ולמספר נקודות תצפית שהיפה מהם היא נקודת ההשראה Inspiration Point.
בערב סיפר לי שון שגופתו של אחד מעובדי הפארק נמצאה בתוך מסתור אוכל של דוב גריזלי.
הפקח טייל באזור נידח בו אין שבילים ואף לא החזיק ברשותו ספריי נגד דובים, פריט חובה כאן.
העובד הותקף על ידי דובת גריזילי, סימני המאבק ונשיכות הדובה נראו עליו בבירור.
קורבן ראשון לדב הגריזלי מאז שנת 2011, מקרה מצער מאוד וסביר להניח שדובת הגריזלי תוצא להורג.
לילה גשום במיוחד היה הסמן ליום גשום ואני השכמתי קום על מנת להגיע לגייזר הזקן הנאמן
Old Faithful לפני ההמונים וגדודי האוטובוסים.
בדרך לשם, בגשם השוטף, הבחנתי תוך כדי נסיעה בבאפלו ענק רץ מרחק מטר וחצי מהרכב.
תמיד צריך להיות עם עיניים פקוחות בילוסטון..
"הזקן הנאמן" הוא אחד מעשרות הגייזרים שנמצאים ב- Upper Geyser Basin ובגבעת הגייזרים.
"הזקן הנאמן" הוא המפורסם ביותר מכל הגייזרים בפארק ואחד מסמליו, וזאת למרות שאינו הגבוה או העוצמתי ביותר.
פרסומו בא לו מהעובדה שהוא, כמו שעון שווצרי, אינו מאכזב את התיירים הרבים ומתפרץ בזמן קבוע מידי 60-90 דקות.
הצטרפתי כאן לסיור המודרך של פקח הפארק שהוביל אותנו בין עשרות הגייזרים והבריכות שבהר הגייזרים, מתבל את המידע היבש בסיפורים פיקנטיים.
כחלק מהסיור ביקרנו בלובי של אולד פייתפול אין, מלון מרשים בנוי עץ שנבנה בשנת 1903.
לאחר הסיור המשכתי לבד אל גייזרים ובריכות נוספות הנמצאות בסביבה.
הגשם אינו מפסיק, ולאחר סיבוב בתצוגה של מרכז המבקרים המשכתי אל Midway Geyser Basin וגולת הכותרת שבו Grand Prismatic Spring. בריכה צבעונית גדולה ומעשנת של מים רותחים.
צפונה משם בפניה צדדית מוביל כביש חד סטרי בין גייזרים ומזרקות אל אגם גדול מעלה עשן
Firehole Lake.
יום נוסף בילוסטון ואני נסעתי לכיוון אגם ילוסטון Yellowstone Lake. אגם זה, ששוכן בשולי הקלדרה, הוא אחד מהאגמים הגדולים ביותר בצפון אמריקה ששוכנים בגובה שכזה.
לאורך חופי האגם ישנם עשרות מסלולי הליכה, חופי רחצה, אתרי קמפינג ואפילו מרינה מכיוון שזהו אחד האגמים היחידים בפארק בהם אפשר לשוט בכלי שיט ממונע.
על חופו הדרומי של האגם נמצא האתר התרמי West Thumb שכמו אתרים אחרים מסוגו בפארק מכיל תופעות מדהימות של גייזרים ובריכות רותחות שמשתלבות באגם שלצידן.
שבילי ההליכה שבסמוך לאגם נסגרו בגלל פעילות מוגברת של דובים ולכן המשכתי בדרכי צפונה אל 'עמק היידן' Hayden Valley. העמק הוא הסרנגטי של ילוסטון. נהר הילוסטון זורם במרכזו וכאן התקבצו אלפי בעלי חיים.
מחזה נפוץ הוא שורת רכבים עומדים בכביש שעדר ביזונים חוצים את הכביש או אנשים שהשאירו את רכבם במרכזו של הכביש והלכו לצפות בבעלי החיים.
העמק עצמו יפיפה ללא קשר לעולם החי שבו, ובמיוחד נכון הדבר בשעת בין הערביים אז נצבע העמק בצבעים עזים של שקיעה, כמות המטיילים פוחתת משמעותית וקולות בעלי החיים עולים מכל עבר.
צפונה מאזור הקניון, באזור Tower-Roosevelt נמצא מפל טאוור. קרבתו של המפל היפה לכביש הראשי וקלות ההגעה אליו הופכת את השביל לפופולרי במיוחד ולחוויה מייסרת.
התחושה הייתה של הליכה בשדרה החמישית בניו יורק ולא בילוסטון.
לקראת שקיעה הלכנו אני ושון לתצפית במשקפת הענקית שברשותו על זוג נשרים שבנו את ביתם על קצה של עמוד טבעי גבוה על קירות הקניון של ילוסטון. חוויה מעלפת.
כפיצוי לחווית המפל שפוספסה נסעתי למחרת, ביום האחרון של ביקורי בפארק, למתחם הגייזרים של נוריס Norris Geyser Basin ולמסלול בן 13 הקילומטרים אל מפל אוספריי Osprey Falls.
ששת הקילומטרים הראשונים עוברים בכביש חצץ מישורי אך לאחר מכן השביל הופך לצר ותלול ומתפתל על קירות הקניון עד שמגיע לתחתית המפל המדהים בן ארבעים וחמש המטרים.
אחר הצהריים התארגנו והתחלנו, אני ושון, בנסיעה דרומה אל הפארק השכן מדרום, הפארק הלאומי גרנד טיטון.
----------------------------------------------
שחר כהן- יעוץ, הכוונה ובניית מסלולים בהתאמה אישית.
