תארו לעצמכם שאתם בחופשה, יושבים על חוף הים השכם בבוקר ורואים כיצד השמש זורחת מן הים.
תארו לעצמכם שאותו ערב אתם יושבים על אותו חוף וכעת רואים את השמש שוקעת אל תוך הים...
משהו פה לא הגיוני, נכון?
למרות שאני לא חוויתי זאת (ישנתי עד מאוחר כמובן) מסתבר שביקרתי במקום בו זה אפשרי. חלק מאיי הקיז של פלורידה הם צרים מספיק כך שאפשר לשבת במקום אחד ולצפות על הים במזרח ובמערב בו זמנית.
איי הקיז הם שרשרת איים ארוכה הנמצאים דרומית למדינת פלורידה, החל מקי לארגו הקרוב ליבשת (פחות מ-40 ק"מ מהעיר פלורידה סיטי) ועד קי ווסט שנמצא במרחק של כ-200 ק"מ מהיבשת ופחות מ-150 ק"מ מקובה.
כשתכננו את הטיול לפלורידה היה לנו ברור שנרצה לבקר גם בקיז, אבל לא לחלוטין היה ברור לי מה בעצם נעשה שם.
אגב, במשך שנים תהיתי מדוע הם נקראים ככה. מה הקשר בין האיים האלה למפתחות? מסתבר שהשאלה לא הטרידה אותי מספיק כי מעולם לא טרחתי לבדוק את הנושא.
רק כשהגעתי למקום גיליתי ששמם של האיים הוא שיבוש של המילה הספרדית Cayo ("קאיו") שמשמעותה אי קטן.
הקדשנו יומיים לטיול בקיז. בדיעבד היינו צריכים להקצות להם יותר זמן – אבל זה בד"כ נכון לטיולים בחו"ל.
ההתחלה הייתה קצת מאכזבת. בחרנו לנסוע לקיז בדרך הקצת יותר ארוכה וזאת כדי שנוכל לבקר בשמורת קרוקודילים שראינו מסומנת על המפה אבל לא מצאנו שום מידע עליה ובשמורת טבע עם דגש בוטאני עליה כן מצאנו מידע.
מעבר לכך שהיו עבודות בדרך וקשה היה להתקדם בכביש, גילינו לאכזבתנו כי שמורת הקרוקודילים סגורה למבקרים.
לעומתה השמורה הבוטאנית הייתה פתוחה למבקרים – אבל פרט לצמחים היו בה שפע של יתושים ששמחו מאוד לראות אותנו (האם הם קיבלו מידע מוקדם מבני דודם שבאוורגליידס?)
בקיצור, ברחנו מהשמורה הזאת דקות ספורות אחרי שנכנסנו אליה.
הנקודה הבאה הייתה מוצלחת יותר: עצרנו בשמורת החוף – או אולי השמורה הימית – עם השם הארוך John Pennekamp Coral Reef State Park.
במקום זה תכננו שיט בספינה בעלת קרקעית זכוכית – ממש כמו באילת.
הסתבר שזה לא ממש כמו באילת... קודם כל, גילינו שיש בדיוק שלוש הפלגות ביום. נאלצנו לחכות כשעתיים להפלגה הבאה.
את השעתיים האלה בילינו בשיטוט במקום כולל הליכה בתוך המים הצלולים.
כשעלינו על הספינה גילינו שני הבדלים נוספים מההפלגות המקבילות באילת: אף אחד לא עישן על הסיפון ולא הושמעה מוזיקה מזרחית בקולי קולות.
עוד הבדל היה ששטנו 45 דקות עד שהגענו לשונית. שם עגנו והתיישבנו לצפות בדגים דרך קרקעית הזכוכית.
הספינה התנדנדה קצת יותר מדי לטעמי ותהיתי אם אני מפתח מחלת ים, אבל בסך הכל נהניתי (ושאר המשפחה נהנתה אפילו יותר).
יצאנו מהפארק והתחלנו להתקדם על הכביש בכיוון דרום (או דרום מערב) אל המלון שלנו בעיר מרתון.
כל איי הקיז מחוברים ביניהם בכביש ארוך 1-US שאורכו כ-200 ק"מ. הכביש עובר בחלקים גדולים על פני גשרים ארוכים יותר או פחות וההרגשה במקומות רבים היא כאילו נוסעים בלב האוקיאנוס.
לאחר ערב נחמד במלון הקטן עם חוף ים פרטי בו אפשר לראות לובסטרים בר ושפע דגים יצאנו בבוקר לכיוון סוף הכביש – Key West.
אבל קודם עצרנו ב- No Name Key (כן, זה השם שלו – אי ללא שם) כדי לחפש איילים.
עננת פגשה אורחת במלון שסיפרה לה כי ניתן לראות איילי קי שם. לא היינו בטוחים שנצליח במשימה (לאור האכזבות הקודמות בנושא חיות הבר של פלורידה) ושמחנו מאוד לראות אייל אחד די מקרוב כבר בדרך.
בסופו של דבר ראינו כעשרה איילים ונהנינו מאוד.
(אפשר וכדאי לקרוא על האיילים האלה בבלוג של עננת).
הגענו לקי ווסט והתחלנו להסתובב שם. הייתה לנו תכנית טיול שמצאנו באינטרנט, אבל מהר מאוד איבדנו כל קשר בין התכנית למציאות.
אחרי שהסתכלנו על שני מוזיאונים מבחוץ והחלטנו שמיותר להיכנס אליהם, ואחרי שגילינו שמוזיאון שלישי בו רצינו לבקר נסגר מזמן, הלכנו לביתו של ארנסט המינגווי שהוא כמובן מוזיאון.
לאחר הסיור במוזיאון והמפגש עם החתולים הרבים שם (צאצאיהם של החתולים של הסופר המפורסם) הלכנו לקנח את הביקור בחנות -
Kermit's Key West Key Lime Shoppe.
Kermit's Key West Key Lime Shoppe.
תושבי הקיז גאים מאוד בליים שלהם (שמסתבר שמוצאו במקסיקו) ומוכרים בכל פינה לימונדת ליים (כלומר ליימונדה), עוגת ליים ועוד מוצרי ליים שונים.
ראינו באינטרנט המלצה על החנות הספציפית ולא התאכזבנו. היה בה מבחר נאה של מוצרי ליים טעימים כולל עוגיות, ארטיקים, ברד, סוכריות ועוד – ומכולם היה אפשר לטעום ![indecision]()
כמובן שגם קנינו כמה ממתקי ליים להביא לארץ.
(בתמונה מעל חזית אחד המוזיאונים אליהם לא נכנסנו - הפסל בהחלט מצא חן בעינינו)
אחרי שיטוט קצר נוסף בחנויות יצאנו לדרך הארוכה למיאמי (שלוש שעות וחצי של נסיעה). סוף הטיול שלנו כבר התקרב ממש...
שוב תודה לעננת על התמונות ועל כך שטיילה איתי ![indecision]()
