בתור יליד הארץ אני מכיר היטב שני סוגים של ערים עתיקות: ערים שבתיהם עומדים כבר מאות שנים (כמו ירושלים העתיקה, עכו, טבריה ועוד) וערים שנחרבו לפני מאות ואף אלפי שנים והיום ניתן לבקר בשרידיהן (כמו ציפורי, גמלא ועוד).
היה ברור לי שהערים העתיקות באיטליה הן לא מה שאני מכיר מהארץ. ידעתי שמדובר בעיקרון בערים שנבנו בימי הביניים ובתקופת הרנסנס והכרתי תמונות וסיפורים, אבל לא בדיוק ידעתי למה לצפות.
עיר ימי הביניים הראשונה בה ביקרנו הייתה אורבייטו (Orvieto). בניגוד לשאר הערים העתיקות בטיול, היא לא נמצאת בטוסקנה אלא באומבריה (דרומית לטוסקנה).
עוד הבדל גדול בינה לבין שאר הערים היה שבכלל לא תכננו לבקר בה. למעשה חיפשנו מקום לישון בו בין רומא לבין איזור פירנצה/סיינה והנחנו את האצבע על המפה על מקום זה – שנראה לנו באמצע הדרך ומספיק גדול כדי שיהיה בו מבחר מלונות סביר.
אחרי שהזמנו את המלון גילינו שבאורבייטו יש עיר עתיקה מכובדת למדי שכדאי לבקר בה.
התמקמנו במלון (בעיר החדשה) ויצאנו לבקר בעיר העתיקה . כדי להגיע לעיר העתיקה לקחנו את הפוניקולר – מעין רכבל צמוד לקרקע, או לחילופין רכבת הנעה על כבל.
הפוניקולר טיפסה בעליה די תלולה ומיד כשיצאנו ממנה נסענו במיניבוס לדואמו – הקתדרלה של העיר (או שמא צריך לומר עיירה?).
נדהמתי למראה הקתדרלה. קודם כל היא ענקית. נראה שיש בה מקום לכל תושבי העיר יחד עם אורחיהם וחיות הבית שלהם.
שנית, מדובר בבניין מאוד מפואר, המעוטר מבחוץ בעשרות עד מאות פסלים וציורים. בין היתר ראינו שם עמודי שיש מפותלים – כאלה שלא ראיתי קודם לכם בשום מקום בעולם.
אחר כך טיילנו בסמטאות העיר. הן צרות מאוד ובקושי מאפשרות מעבר מכוניות. יש מכוניות פה ושם (בכל זאת גרים שם אנשים) אבל בעיקר הולכי רגל.
באופן סמלי המכונית הראשונה שראיתי ברחובות העיירה הייתה פרארי (הפרארי היחידה שראיתי באיטליה שלא באולם תצוגה). הסמל של פרארי הוא כידוע סוס ובימי הביניים העיירות היו מלאות בסוסים...
באופן סמלי המכונית הראשונה שראיתי ברחובות העיירה הייתה פרארי (הפרארי היחידה שראיתי באיטליה שלא באולם תצוגה). הסמל של פרארי הוא כידוע סוס ובימי הביניים העיירות היו מלאות בסוסים...
העיר ממוקמת על הר גבוה וממנה נשקף נוף מדהים של הסביבה.
הבתים הם בני מאות שנים, בנויים בצפיפות. פה ושם יש כיכר קטנה – לעיתים עם מזרקה או סתם ברז עם מי שתייה (לכל החפץ).
הבתים הם בני מאות שנים, בנויים בצפיפות. פה ושם יש כיכר קטנה – לעיתים עם מזרקה או סתם ברז עם מי שתייה (לכל החפץ).
ולמרות מאות האנשים שהסתובבו ברחובות (בעיקר תיירים) היה בעיר מין שקט שלא הכרתי בארץ. אולי בגלל מיעוט המכוניות.
למחרת ביקרנו בעיירה פיינזה שבטוסקנה. האמת שהתפעלתי קצת פחות, כי העיקרון היה דומה מאוד לזה של אורבייטו (והכנסייה פחות מרשימה) אבל יש בעיר הזאת אותן איכויות שמצאתי באורבייטו.
מפיינזה נסענו למונטה-פולצ'יאנו. העליות בעיר הזאת יותר תלולות מאשר בערים הקודמות שהיינו בהן אבל היא גם יפה יותר – יש בה יותר פסלים ובניינים מפוארים. מאוד אהבנו אותה.
בין היתר ראינו בעיר ארמון עם תבליטים אטרוסקיים, רביעיה קאמרית שניגנה מוזיקה קלאסית בחצר של בנק ואנשים שהדגימו מלאכות מימי הביניים כמו טווית צמר.
בקרנו בעוד עיר אחת מאותו סדר גודל – סן-ג'ימיניאנו. הייחוד של סן-ג'ימניאנו הוא בכך שהאצילים בימי הביניים התחרו זה בזה בבניית מגדלים כדי להראות מי עשיר יותר וחזק יותר. 13 מגדלים עדיין נותרו עומדים בימינו ולאחד מהם טיפסנו כדי לראות את העיר מלמעלה.
העיר הזאת מכונה "מנהטן של ימי הביניים" – גם בגלל המגדלים וגם בגלל כמויות התיירים.
שם היה קצת פחות שקט (למרות שלא הייתה שם תנועת מכוניות).
עוד דבר מיוחד למקום הוא שלא מצאנו שם מי שתייה חופשיים - לראשונה בטיול שלנו באיטליה... אבל לא לאחרונה. (בסופו של דבר מצאנו מזרקת מי שתייה יפה מול הכניסה לעיר העתיקה - אבל בחוץ. זה לא נחשב).
ביקרנו גם בכמה ערים גדולות יותר - סיינה, פירנצה וונציה. גם שם יש בניינים עתיקים וכנסיות ענקיות ומפוארות. אבל חסרה לי האווירה האינטימית יותר של הערים הקטנות.
כשעמדנו ברחוב במונטה פולצ'יאנו ביקשתי מילדיי שיתארו לעצמם איך נראה הרחוב הזה לפני שש מאות שנה. הבתים נותרו כשהיו, הריצוף גם נראה דומה. מכוניות לא היו גם אז, אבל בנוסף להולכי רגל היו שם הרבה סוסים ועגלות.
מה שגרם לי לחשוב על הריחות שליוו את העיר המקסימה הזאת בימי הביניים. אנשים זרקו את הזבל ברחובות ורוקנו את סירי הלילה מהחלונות... פתאום שמחתי שהאיטלקים לא החליטו לשמר ולשחזר את הריחות של העיר והסתפקו במראות.
חשבתי גם על המגיפה השחורה. בסן-ג'ימיניאנו, כמו בעוד ערים באיטליה, מתו 60% מהתושבים במגיפה.
רשמתי לפניי לא לנסוע לבקר בסביבה בימי הביניים. עדיף לבקר בערים האלה כשהן עתיקות, נקייות ואסתטיות.
תודה לעננת על התמונות המלוות את הרשומה.
