טוקיו גדולה
לא נגמרת
12 מיליון איש חיים בטוקיו, שהיא בעצם חיבור של 23 ערים, ועוד כמה מיליונים נכנסים אליה כל בוקר לעבוד ולבלות. את היום הראשון אנחנו מתחילים עם מדריך מקומי שהתנדב לטייל איתנו היום. שמו צ‘ו-סאן והוא פנסיונר חביב שדובר אנגלית שוטפת. הוא מתכנן לעשות איתנו היום כמעט את כל טוקיו, אנחנו חותכים לו את התוכנית לרבע (ובסוף גם את זה לא מספיקים).
אנחנו חוצים איתו את טוקיו לצפון העיר ,מבצע שאורך כ20 דקות (יום אחד עוד נכתוב ונתייחס לתחבורה הציבורית ביפן.ישראל כץ תתכונן ). תחנתנו הראשונה היא שוק ueno, אוסף חנויות ענק לבגדים, מזון ומה לא. הבנות מתלהבות וגם קונות קצת, לתמי זה מזכיר את שוק הכרמל והיא פחות נהנית. אוכלים גם אננס מצוין על מקל. משם לפארק ueno הצמוד. פארק שמכיל המון מבני ציבור כגון מוזיאונים, אולמות וכו‘. באביב פורחים פה עצי הדובדבן וצ‘ו מספר לנו שאנשי טוקיו מביאים לפארק כיסאות וכורסאות מהבית ומבלים את הלילה בשתיית סאקה וצפייה בפריחת הדובדבן, עכשיו הפארק לא מדהים (וגם די חם היום).וחוצמזה יש בו מעט עשבים שוטים והדשא לא גזום באופן אחיד, אוסף של מפונקים נהפכנו.
ממשיכים לעבר קפאבשי (kappabashi) – רחוב הטבחים. רחוב ארוך עם מאות חנויות לציוד מטבח. משוטטים שם ומתרשמים מהמבחר, כל חנות מתמחה בדברים קצת שונים, מה שיוצר מבחר אינסופי. באחת החנויות יש אוכל מפלסטיק (שאותו נהוג להציג בחלון הראווה של כל מסעדה כאן), אנחנו קונים פיצה מפלסטיק לדוכן הפיצה של יום שלישי של הבנות.
ממשיכים למקדש sensuji. מקדש ענק שברחוב שמוביל אליו מאות דוכנים לממכר מזכרות, אוכל וכו‘. בכניסה למתחם ישנו שער גדול שבו ,כך מספרים לנו באים אנשים להתפלל כדי לצאת בשלום מפיגעי מזג האוויר .משום שטייפון מספר 19 נמצא בדרכו אלינו ,החליט צוות טלוויזיה להתמקם דווקא שם ולראיין את העוברים והחרשים בקשר לנושא. יצא ובמקום עברה בדיוק משפחה ישראלית תמימה עם מדריך יפני הם מייד זיהו את הפוטנציאל וכך ארע שהתראיינו במשך כמה דקות על הטייפון שצפוי כאן ביום שני. הם מאוד מתרשמים מכך שמעולם לא ראינו טייפון, אבל ממשיכים לשאול המון שאלות. בסיום הם מבטיחים שהקטע ישודר היום מאוחר יותר בחדשות הארציות. יש - אנחנו סלבס. אנחנו כבר ממש מרגישים את ההילה מסביבנו.
המקדש עצמו מאוד גדול ויפה והמוני אנשים מציפים אותו ואת סביבותיו. אנחנו קצת שבעי מקדשים אחרי קיוטו – נארה – קויה. אילו היינו רואים את המקדש הזה לפני שבועיים היינו בוודאי הרבה יותר נרגשים ונלהבים (באמת יש ממה) אבל באמת כאן התחושה היא שעוד מקדש והבנות חותכות וורידים.
לבקשת הבנות חוזרים לשוק ueno לעוד סיבוב, הפעם כבר לקראת שקיעה עם המון אורות ניאון מנצנצים. שם גם נפרדים מצ‘ו החביב. חוזרים הביתה, בדרך קונים מוצרים בסופר (איך אומרים ביפנית “רסק עגבניות”?) ומארגנים ארוחת שישי סבירה בהחלט
