סביב האגם עיירות רבות. ברובן לא ביקרנו. אני מניחה שהמלצה על עיירה אחת או אחרת תלויה בגורמים רבים, חלקם אישיים משפחתיים, חלקם חיצוניים כמו מז"א או אפילו האם הצלחנו למצוא חניה. כן, מציאת חניה (אפילו בתשלום) הייתה לפעמים (בעיקר בסופי שבוע) משימה לא קלה.
העיירה שאנחנו אהבנו היא Cannobio . עיירה על הגדה המערבית של אגם מאג'ורה, קרובה לגבול בין איטליה לשוויץ (החלק הצפוני של אגם מאג'ורה שייך לשוויץ). בקרנו בה מספר פעמים באופן מכוון וגם סתם עצירה בדרך, כי אהבנו אותה. כמו כל עיירת אגם יש לה טיילת לאורך הגדה עם הרבה בתי קפה ומסעדות בהם יושבים אנשים יפים שנהנים בנחת מהחיים (או לפחות זה הרושם שמתקבל מהישיבה הנינוחה שלהם).
כנראה שבחודש ספטמבר עיקר התיירים הם פנסיונרים (הרגשנו שאנחנו מורידים את ממוצע הגיל ברוב המקומות אליהם הגענו באזור האגמים), אנשים עם שפע של פנאי. יש גם כאלה עם שפע של כסף שמגיעים עם סירת מנוע יקרה, עוגנים ויושבים לשתות קפה איטלקי משובח.
נסיעה בכביש צר, לא מאד עמוס אבל בשיפוצים, הובילה אותנו לקנוביו. הבחירה בעיירה זו היתה די אקראית, רצינו לשכור סירה אבל לא מצאתי מידע ברור, היו לי ידיעות חלקיות מאתר אינטרנט לא מוצלח. הגענו למעגן הסירות בשעת צהרים מאוחרת (החלק הזה של הטיול הוגדר כנופש ולכן, בדרך כלל, הבקרים שלנו היו איטיים ומפנקים), שכרנו סירת מנוע לשעתיים (האופציות של יום שלם או חצי יום כבר לא היו רלוונטיות) ונהנינו ממנה הנאה מרובה, חוויה מלהיבה ומומלצת מאד. זה היה היום שהמתבגר שלנו הכי אהב בכל הטיול.
את הסירה השכרנו מ- Tomaso Sail &Surf עובד שם צוות חביב ונעים. מומלץ.
זו הסירה עליה שטנו נוהג בה אחד מאנשי הצוות.
בקנוביו אהבנו גם את הפארק היפה שנמצא ליד מעגן הסירות. טבלנו רגליים במים, הם היו קרים מדי לרחצה. יש בפארק מתקני שעשועים לילדים צעירים. מקום טוב לפיקניק, מנוחה קלה והשתובבות.
בימי ראשון מתקיים בעיירה שוק גדול שגורם לבעיות חניה קשות מהרגיל. הטיילת מתמלאת בדוכנים ובקונים. צפוף מאד. אני והבנות מאד אהבנו את השוק. רובו מוקדש לבגדים, תכשיטים, צעיפים, תיקים, דברי עור, דברי ספורט, כלים וקישוטים. בקצה יש גם דוכני אוכל מלאים בכל טוב: נקניקים, גבינות, פירות וירקות, פירות יבשים, פטריות, אוכל מוכן, לחמים, עוגות ועוגיות וכו'. המחירים זולים. בגלל הצפיפות לא צילמתי. קצת חבל כי היו דברים יפים.
בקנוביו מתחיל כביש שנוסע במעלה עמק Cannobina ובסוף מתחבר לעמק Vigezzo שהוא ההמשך האיטלקי של ה- Centovalli השוויצרי. כביש מקסים, רובו מחופה עצים, אבל צר מאד ומפותל מאד. בדרך עצרנו לתצפית על גשר. הילדים התעקשו לרדת לנחל למטה. הערוץ מאד תלול אבל הם לא נרתעו ודי מהר הגיעו למים. צילמו ועלו להראות לנו.
לסיכום – אהבנו את קנוביו, זו עיירה נעימה ולבבית ויש בה מגוון פעילויות. עוד מידע ורעיונות באתר של העיירה.
עוד עיירה שמאד אהבנו היא Orta San Giulio שלגדות אגם אורטה. הגענו אליה בשעת צהרים אחרי נסיעה להר ה-Mottarone. טיפ - כאשר הראות לא טובה העליה להר, לדעתנו, מיותרת. הנסיעה היא בכביש צר ומתפתל, בדרך יש נקודות תצפית שאפשר לעצור ולראות את נוף האגמים שמתגלה ככל שעולים.
מבט לכיוון וורבניה, יום אפרורי ומעונן עם ראות לקויה.
חלק מהנסיעה היא בתוך יער יפה. בצידי הדרך חנו מכוניות רבות, שיערנו שהם עצרו לאסוף פטריות, אני אוהבת את ההיכרות האינטימית הזאת של המקומיים עם הטבע סביבם והיכולת ללקט את מזונם. גם אצלנו בארץ הידע הזה קיים, באזור בו אני חיה הוא מצוי בעיקר אצל התושבים הערביים. כשאני רואה אותם מלקטים אני מתמלאת הערכה לידע שנשמר ועובר מדור לדור (אני יודעת שכמו כל דבר זה צריך להעשות במידה ולא לפגוע בטבע כמו קטיף אסור של אזוב מצוי = זעתר שהוא צמח מוגן). הכביש שנוסעים בו הוא פרטי ועולה 7 יורו.
הגענו לתצפית, אבל בגלל השמים המעוננים והאפורים ובגלל הראות הלקויה, לא נהנינו (המראה של האגמים לא היה מרשים). לשיפור מצב הרוח נכנסנו לאחת המסעדות/בתי קפה למשקה חם ועוגה מתוקה ומנחמת. עוד מידע על אפשרויות הבילוי על ההר כאן וכאן.
קצת מאוכזבים ירדנו לכיוון אגם אורטה. הדרך שוב בתוך יער, הכל ירוק מסביב, יופי שמרחיב את הלב. לאט לאט נגלה האגם ואח"כ העיירה. השארנו את הרכב בחניה ויצאנו לתור את העיירה.
רחובות צרים עם בתים יפים,
ככר מרכזית עם מסעדות שמסתיימת בטיילת לאורך האגם,
בלב האגם אי יפה.
נשבינו בקסמה של אורטה סן-ג'וליו. עיירת אגם שלווה ונינוחה, אפשר לבלות בה זמן רב אבל זמננו היה קצר ולכן בצער רב נפרדנו מהעיירה המקסימה הזאת.
יש באתר הרבה מידע על העיירה, בסיפורים בפורום, בבלוגים ובטיפים אז אני לא ממחזרת רק תורמת את אהבתנו. עוד מידע ורעיונות באתר של העיירה.
בפוסט הבא נסיים את הטיול באתרים הכי מתויירים באגם.
