בפוסט הקודם סיפרתי שהשנה בחרנו לבלות את החופשה הזוגית החורפית שלנו ב-Val di Sole שבמחוז Trentino. עמק קטן ומקסים שנמצא בדרך מכאן לשם ובהחלט שווה עצירה ושהייה של מספר ימים להיכרות מעמיקה יותר (למידע מומלץ להכנס לאתר של העמק). נחתנו במילאנו ואת היום הראשון בילינו בהגעה לעמק. בדרך עצרנו לביקור מהנה בברגאמו היפה (סיפור הטיול). בבוקר היום השני של הטיול קמנו לנוף לבן. בחלון ראינו הרים לבנים, כביש לבן וגם את הרכב כיסתה שכבה לבנה דקה. בפוסט הזה אספר על המשך החוויות שלנו בעמקים המושלגים של צפון איטליה.
התחלנו את היום בנסיעה על כביש ss42 שהיה אמנם מפולס אבל חלק ולכן אתגר את כישורי הנהיגה של בן-זוגי שהוא נהג מיומן ומנוסה. הגענו ל - Passo del Tonale נקודת הכניסה ל Val di Sole וגם “הגבול” בין מחוז לומברדיה למחוז טרנטינו. עוד פרטים כאן.
זהו אתר סקי גדול בגובה 1900 מ'. עצרנו לסיבוב התרשמות. בעיניי יש הרבה שקט, יופי, צבעוניות ואלגנטיות באתרי סקי.
ב-Val di Sole ישנם מספר אתרים המשמרים ומזכירים את מלחמת העולם הראשונה (מבצרים, מוזיאונים וכו'). בתקופת המלחמה האזור היה שייך לממלכה האוסטרו-הונגרית והתנהלו בו קרבות על השליטה בפסגות ובמעברי ההרים המושלגים, לכן המלחמה נקראת גם המלחמה הלבנה. בתחילה, הממלכה האיטלקית היתה נייטרלית עקב הברית המשולשת עם גרמניה ואוסטרו-הונגריה. במאי 1915 היא חתמה על הסכם לונדון והצטרפה למדינות ההסכמה. רוב הלחימה התנהלה בעמקים ראשיים, אך גם ברכסי ההרים התנהלו קרבות לבלימת הפלישה לתוך שטחי איטליה. בקיץ הקרוב (2016) מתוכננים בעמק מספר אירועים לציון 100 שנה למלחמה. האירוע המרכזי יתקיים באוגוסט: פסטיבל האחווה Festa della Fratellanza שחוגג את השלום והאחווה בין העמים שפעם היו יריבים. מתוך האתר של טרנטינו: The event, created from the vision and will of Emilio Serra and Kurt Steiner, has acquired a great symbolic value over time to become a pilgrimage of peace, drawing thousands of people to places that saw the suffering and death of so many soldiers, on both fronts.
ב Passo del Tonale יש מוזיאון ואנדרטה לזכר הנופלים במלחמה. על אתרי ההנצחה והמוזיאונים בעמק ניתן לקרוא כאן.
מ-Passo del Tonale "גלשנו" ל-Val di Sole עדיין על כביש ss42 שנוסע לאורכו של כל העמק. עצרנו בכמה עיירות כדי לחוש, להכיר ולהחליט היכן נרצה להתמקם בלילה.
בצהרים הגענו ל-- Val di Rabbi עמק קטן ויפה שיוצא מהעמק הראשי. בקצה העמק מגרש חניה ויציאה למסלולי הליכה. יצאנו לטיול רגלי בשלג. עוד מידע באתר העמק.
המרחבים הלבנים, פסגות ההרים, העצים עם השלג עליהם, הנחל, השקט, האוויר הצח, הכל יצר ביחד אווירה מאד מיוחדת שמאד אהבנו.
העצים הלבנים שבו את ליבי, לעומתי בן-זוגי אהב יותר את הירוקים.
האזור ידוע באיכות המים המינרליים שלו ואחת האטרקציות במקום היא RABBI THERMAL SPA פרטים על המקום באתר הזה. עברנו ליד מבנה הספא ונכנסנו לברר אם הוא פתוח, התברר שרק בחודשי הקיץ (יוני – ספטמבר). האישה שדברה איתנו היתה מאד חביבה והתפתחה בינינו שיחה, במהלכה היא סיפרה שאתמול ירד שלג משמעותי בפעם הראשונה בחורף הזה. בהמשך הבנו מאנשים נוספים שפגשנו בעמק, שהחורף הזה חם ושחון מהרגיל. הרגשנו ברי מזל שהגענו אחרי (ולא לפני) אירוע השלג הגדול הראשון של העונה.
העמק מקסים, הטיול היה נפלא, אהבנו ונהנינו.
לקראת ערב סיימנו את הטיול והחלטנו להתמקם בעיירהMale , שקרובה לנקודת המפגש של Val di Rabbi עם Val di Sole . עוד מידע על העיר כאן. מצאנו מלון חביב ויצאנו לסיבוב קצר בעיירה שמלאה אנשים בחופשת סקי. במלון שלנו שהו בעיקר משפחות והם יצרו אווירה עליזה ושמחה. מצאנו מסעדה משפחתית קטנה וחמודה עם אווירה נעימה ושמחה שהגישה מנות נדיבות וטעימות. הסבא הוא הטבח הראשי, אשתו ואחותה המלצריות העליזות, הבן אחראי על הקופה והמשקאות והנכד מתרוצץ בין כולם.
סיום מהנה ליום מקסים.
את היום הבא הקדשנו לעוד עמק משני (האתר של העמק)Val di Peio . כמו עמק Rabbi גם הוא נמצא בשמורת הטבע Stelvio. עוד מידע על שמורת הטבע כאן ו-כאן.
השמורה הוקמה ב-1935 והיא הגדולה בכל איטליה. בעיירה Cogolo נמצא מרכז המידע של השמורה וניתן לקנות בו מפות של השמורה ולהירשם לסיורים שמודרכים ע"י פקחי השמורה. אנחנו נרשמנו לסיור אחה"צ. את הזמן עד הסיור העברנו בביקור באתר סקי. רכבל שיוצא מהעיירה Peio Fonti מגיע (מגובה 1400 מ') לגובה 2000 מ' ולאתר סקי הומה שהזכיר לנו בילוי בחוף ים.
עיקר הפעילות (מלבד הגלישה במדרונות) מתרכזת בבקתה שמצויה ליד תחנת הרכבל. הרבה אנשים, חלקם יושבים ליד "שולחנות קק"ל", חלקם שרועים על כסאות נוח, שותים בירה, אוכלים, מדברים וצוחקים ובעיקר נהנים בצוותא מהחיים. למעלה פסגות הרים גבוהות למטה העמק. יופי שאי אפשר לשבוע ממנו. ישבנו ונהננו. הבקתה נקראת Rifugio Scoiattolo וזה האתר שלה.
כשאספתי חומר לקראת הטיול ראיתי שיש רכבל Pejo3000 שעולה משם לגובה 3000 מ' מאד רצינו לעלות איתו ולחוות את הפסגות הגבוהות. לאכזבתנו התברר שבחורף הרכבל עובד רק בסופי-שבוע.
בשעה 14:00 הגענו לחניה ב-Peio, נקודת המפגש עם המדריך. איתנו בקבוצה היתה רק עוד משפחה אחת איטלקיה (אבא ואמא חרשים-אילמים וילדה צעירה נמרצת ועליזה שפיטפטה עם המדריך כל הדרך ותרגמה את הסבריו בשפת הסימנים. המדריך השתדל לדבר לאט וברור כדי שיוכלו לקרוא את השפתיים שלו). למרות שלא היתה לנו שפה משותפת החלפנו הרבה חיוכים ומחוות גוף. הם היו משפחה חביבה ונעימה. איתנו המדריך דיבר באנגלית. קבלנו את הציוד (סנדלי שלג ומקלות הליכה) והתחלנו לצעוד לקצה הכפר (עליה די תלולה בסמטאות צרות).
הגענו לשלג ושם המדריך הסביר איך לנעול את הסנדלים ואיך ללכת איתם.
כשכולנו היינו מוכנים התחלנו בטיול. הטיול נמשך כ-3 שעות בהן הלכנו כ-3 ק"מ ועלינו כ-400 מ'. מדי פעם המדריך עצר (בדרך כלל בקצה עליה קשה כדי שנוכל לנוח קצת) והסביר על השמורה, הצמחיה, החיות, הגאוגרפיה, ההיסטוריה (עוד איזכור למלחמת העולם הראשונה) ועוד.
סטפנו מסביר ומספר בזמן שאנחנו מסדירים את הנשימה.
מאד נהנינו מהטיול ומהתוספת המעניינת של ההסברים. חזרנו עייפים ומרוצים למלון.
היום הבא היה היום הספונטני של הטיול – החלטנו שצברנו מספיק חוויות שלג והגיע הזמן למשהו אחר. לאן נסענו? על זה בפוסט הבא.
