סיפור הטיול שלנו התחיל כאן בשני מסלולי הליכה יפים בשמורת הטבע Gran Paradiso. בעמק אאוסטה מלבד מגוון רחב של מסלולי הליכה יש גם הרים עם פסגות גבוהות (הגבוהות באלפים), אחת הפסגות הגבוהות והמוכרות בעמק היא פסגת ה-Matterhorn או בשמה האיטלקי Monte Cervino שמגיעה לגובה 4478 מ'. למרגלות ההר שוכנת עיירת סקי ידועה Breuil-Cervinia.
הנסיעה עד העיירה היא בעמק יפה עם נחל מרכזי גדול שאליו נשפכים יובלים לאורך כל הדרך. בקצה העמק נמצאת עיירת הסקי Breuil-Cervinia ומעליה מתרוממת הפסגה המוכרת. ביום בו הגענו אי אפשר היה לראות את הפסגה כי העננים הסתירו אותה.
יצאנו לשיטוט קצר בעיירה השקטה והריקה עד שהגענו למרכז המבקרים שם הם המליצו לנו על מסלול מס' 13 שמתחיל בקצה העיירה (ליד מלון אירופה) ועולה חזק למעלה לכיוון הפסגה. הם הבטיחו נוף פנורמי אבל יידעו אותנו שהבקתה שבקצה המסלול סגורה ושמזג האוויר לא יציב (גשם עלול לרדת כל רגע). מכל מרכזי המידע בהם ביקרנו הם היו הכי פחות ידידותיים.
החנינו את הרכב בחניה שליד מלון אירופה ויצאנו לדרך.
מסלול מס' 13 אכן עולה בתלילות ואכן הנוף שנגלה ממנו מרחיב את הלב. לצערנו, מזג האוויר לא היה לצידנו, השמים התקדרו הרוח התחזקה ומדי פעם תפס אותנו טפטוף.
רצינו להגיע למפל מרשים לא הרחק מאיתנו, אבל הגשם התחזק ולאחר התייעצות משפחתית קצרה החלטנו להסתובב ולחזור לרכב.
מצאנו מחסה מתחת גג של בית קפה/מסעדה. למרות שהמקום היה סגור הוא סיפק לנו פינה יבשה.
בינתיים הגשם חלף, העננים התחילו להתפזר ואנו זכינו במראה מרהיב ומלהיב של פסגת ה-Cervino המחודדת שנגלית מבעד לעננים.
מכל הכיוונים הנוף יפה ומרשים, מבט דרומה לכיוון פסגות ה-Monte rose מגלה עוד פסגות גבוהות ומושלגות. הכל נקי ומבהיק.
ועוד תמונות של הפסגה המציצה מבעד לעננים.
שמחים על שזכינו חזרנו למטה לרכב שחיכה לנו. הביקור בעמק מומלץ, יש בו עוד הרבה אפשרויות לפעילויות, מסלולים לטייל בהם, נופים לגלות, רכבלים לעלות, בקיצור תגיעו לשם ותהנו.
------------------------------------------------------------------------
בזמן התכנון של הטיול לא קבענו מקומות שאנחנו חייבים לבקר בהם מלבד אחד, הכוכב של העמק, הפסגה הגבוהה ביותר באלפים, פסגת המון בלאן או בשמה האיטלקי ה- Monte Bianco שמגיעה לגובה 4810 מ'.
את העליה למון-בלאן שמרנו ליום עם מזג האוויר הכי יפה. כבר לא ציפינו לשמים כחולים אבל לפחות לעננים מספיק גבוהים שלא יכסו את הפסגה. קמנו מוקדם (יחסית כמובן, עם זוג מתבגרים קשה לצאת בשמונה מהבית, גם תשע זו שעה מאתגרת). מבט החוצה הבהיר שאמנם השמים מעוננים אבל בעננות גבוהה. יצאנו לדרך, החלטנו הפעם לנסוע בכביש המהיר שחוצה את כל העמק. מומלץ לעלות עליו רק אם ממהרים כי הוא עובר ברובו במנהרות ומפספסים את כל הנוף. הכביש הארצי המקביל לו (ss26) נוח לנהיגה ואפשר להנות מהנוף. הכביש שהוביל מהכפר שלנו לעבר האוטוסטרדה עבר בין מטעי תפוחים וכרמים. הכל ירוק מטופח ויפה.
עברנו את קורמייר והגענו לעיירה La Palud שבה נמצאת התחנה של הרכבל העולה למון בלאן. העלייה היא ברכבל חדש-Skyway שנפתח רק באביב הזה.
הכל עדיין חדש מבהיק ומבריק ויש ריח של חדש, אני מניחה שזה ישתנה בקרוב ככל שיותר אנשים יעברו. בזמן שביקרנו הם עדיין לא סיימו את כל העבודות ויש דברים סגורים שיפתחו בהמשך. כל התחנות הן במבנים חדשים ומודרנים עם קירות זכוכית שמאפשרים תצפית נוחה גם כשבחוץ קר ורוח חזקה נושבת (מזג האוויר ביום שבו ביקרנו).
כמובן שבמזג אוויר נוח אפשר לצאת החוצה למרפסות לתצפית ולטיול בסביבה.
במהלך כל מקטע של עליה, התא/קרון שהוא עגול ושקוף כולו מסתובב 360 מעלות כך שמתקבלת תצפית על כל הנוף המדהים שהולך ומתגלה ככל שמגביהים.
כדאי להכנס לאתר של הרכבל כדי לראות שעות פעילות ומחירים יש הבדל בין הקיץ לעונות מעבר.
התחנה הראשונה Pontal d'Entreves נמצאת בגובה 1300 מ', החנינו את הרכב, קנינו כרטיסים (יש כרטיס משפחתי, אנחנו שילמנו 152 יורו) ועלינו לפסגה. עצירה ראשונה בתחנה האמצעית Pavillon du Mont Frety בגובה 2173 מ'. החלטנו להמשיך ישר למעלה לתחנה העליונה Punta Helbronner בגובה 3466 מ'. בתחנה העליונה יש מסעדה/בית קפה, חדר תצוגה של קריסטלים ובעיקר תצפיות מדהימות הן מתוך האולם אבל בעיקר מהמרפסות שבחוץ. למרות מזג האוויר הקר והרוחני יצאנו לראות ולנשום. מכל עבר בולטות פסגות גבוהות ומושלגות הייתי אומרת נוף עוצר נשימה אבל לי דוקא היה כיף לנשום עמוק את אוויר הפסגות הזך והצלול. באמת שאי אפשר לשבוע מהמראות ולמרות הקור משכנו עוד ועוד זמן בחוץ.
החוויה מדהימה ומומלצת מאד, מאד.
בירידה חזרה עצרנו בתחנה האמצעית. בתחנה האמצעית יש מסעדה/בית קפה, חנות מזכרות, יקב ויציאה לגן בוטני. ויתרנו על ביקור בגן הבוטני (הוא לא נראה מלהיב, אולי בקיץ הוא יותר מפתה) ויצאנו לטיול רגלי קצר במסלול 20A.
מסלול יפה, העמק פרוס למטה והפסגות המושלגות צופות מלמעלה.
לאחר החזרה לרכב החלטנו לנסוע לאורך עמק Ferret המשתרע למרגלות המון-בלאן לכיוון צפון. העמק יפה ובקצהו חניה ומסלולי הליכה שונים. לא עמדנו בפיתוי ובחרנו ללכת במסלול ה-TMB לכיוון Rif Elena (ה-TMB הוא מסלול שמקיף את המון-בלאן). השילוט בתחילת המסלול הודיע שהבקתה סגורה, גם מזג האוויר החל להסתגרר, אבל כל זה לא הרתיע אותנו ויצאנו לדרך.
השביל מקסים, הולכים באחו בין פלגים, מסביב הרים גבוהים וקרחונים.
(הכתם הצהוב בתמונה למעלה הוא בקתת מטיילים אבל לא היעד שלנו. התרשמנו מהמיקום הנועז).
עד שהגענו לבקתה גשם החל לרדת והיינו די רטובים. מארובת הבקתה עלה עשן אז חשבנו שאולי היא בכל זאת פתוחה. המחשבה על משקה חם מאד עודדה. בן זוגי נכנס לבקתה ומיד סולק בצרפתית זועמת ע"י בעל הבית. מאוכזבים מצאנו מפלט מהגשם מתחת שולי הגג של בקתת המטיילים הסגורה (מבנה פחות מזמין מזה של הבעלים).
גריסיני עם נוטלה העלו את מפלס מצב הרוח והוסיפו מרץ ושמחה לחלק השני של המסלול. חזרנו בנתיב אחר שעובר בעמק עצמו ולכן ההליכה בו נוחה וקלה יותר. זהו בעצם כביש עפר המיועד לכלי רכב שמגיעים לבקתה ומשתלב גם עם מסלול 25 או 24.
המטריות שסחבנו איתנו הגנו מפני הגשם שממילא הלך ונחלש.
המסלול המעגלי שעשינו יפה ולא ארוך מדי (5 ק"מ). לדעתי, בתקופה שהבקתה פתוחה הוא אפילו שווה יותר ומומלץ ללכת בו.
שמחים וטובי לב חזרנו הביתה מרוצים מהיום הנפלא שחווינו למרות מזג האוויר. הרגשנו מנצחים.
ותמונות אחרונות לסיום, תצפית מהמון-בלאן.
בפוסט הבא אספר למה לא כדאי להגיע במז”א סגרירי למעבר סן-ברנרד ועוד כמה חוויות יפות מהאזור.
