טיול קרוואן באירופה של משפחת טבת יום ח'

ואוו תם לו טיול ממצה ומרתק באירופה, זהו גם לילנו האחרון בו נלון תחת קורת גג- הרכב מחר בשעה תשע בבוקר אשיבו למוסך ברם, בטרם נעלה על הטיסה ארצה נשהה על אדמת גרמניה כיממה נוספת.

המשך:

מקיצים יקיצה טבעית בשעה ארבע לפנות בוקר בשל אי שקט ממחשבות טורדניות והתרגשות אשר נובעות ממספר גורמים:

- לינה מול שערי המחנה
- סיום הטיול והשיבה הביתה אל המציאות היום-יומית.
- אי- נעימות שעלולה להתרחש נוכח הדיווח על התאונה.

מחליטים לצמצם את המרחק מיעדנו האחרון, מעירים את הילדים ורותמים אותם במושביהם, מסיט את הווילונות ועובר למושב קבינה אחר מניע (ריטואל שחוזר על עצמו). גשם יורד לסירוגין, נוהג אפוץ/אפוף שינה, משתלב עם הכביש המהיר, עודני נדהם ממהירות נסיעתם של הרכבים. שוב חש את אותה התחושה של חוסר שליטה על כלי התחבורה. הכביש הרטוב מתקמר מתעקל לימין ולשמאל מאט, מכוניות חולפות על פנינו ביעף. עוצר בחניית מנוחה ''P, שאינה סימפטית, מרוקן ומנקה את מיכל הביוב בתא שירותים ציבורי בתום המטלה מניע ונוסע אל האנגר, שעת לפנות בוקר מוקדמת, מבחין כי שעריו מוגפים. פונה בעיקול וחונה במגרש חנייה ריק של המרכול, מביט בעד החלון על ביתן עגלות ונזכר איך ערכנו פה את הקניות ביומנו הראשון.

סגירת מעגל והשלמת הפאזל:

הנה פאנץ'- ליין, קוריוז: זה הזמן להתוודע כי בעת לקיחת הקרוואן אשתי הייתה נסערת ממראהו, גודלו ואביזריו למיניהם, ליבה התמלא בספקות. לאחר נסיעה קצרצרה חנינו בסופר בכדי להצטייד במוצרי יסוד, חפצנו לקחת עגלת קניות בכדי לשחררה התבקשנו להזין מטבע של אירו בודד. אשתי השחילה מחוסר תשומת לב מטבע שונה שנתקע בחריץ, עגלת הסופר עודנה נעולה ניסיתי לחלץ את המטבע ומשלא הצלחתי, דיווחתי להנהלה. מקץ חמש דקות יצא עובד בהוראת המנהלת ובידו פלייר, סיממן לכך שלאו דווקא רק אנו שוגים. ראיתיו עמל ומתאמץ ולבסוף עלה הדבר בידו והוא הצליח לחלץ את המטבע הנכסף, מטבע 20 אירו-;סנט.

משפשף את עיני, מוציאו מכיסי סוקרו ומחייך לתומי אחר משיבו -הטיול בן שמונה ימים הסתיים והוא במעין סגירת מעגל: הן במישור האישי, הן במישור המשפחתי.

מישור האישי- שנים פנטזתי על טיול מהן זה ומשום מה מסיבה זו או אחרת הפנטזיה נראתה פרועה וחסרת בסיס, אולם עם שוך הזמן, המחשבה קרמה עור וגידים ובחובה לא מעט קשיים. ביומנו הראשון לאחר שהחננו כאן, אשתי ביקשה שארד מן העץ הגבוה שטיפסתי עליו לרגע וכמעט נסוגתי, כמעט וויתרתי על המשימה שהייתה נראת כגרנדיוזית מראש, אולם מחשבה יוצרת מציאות אם בה דבקים, על כן התקדמתי עקב בצד אגודל במתינות, תחילה משחרר את המטבע ועמו את העגלה, מסמן וי קטן והנה שמונה ימים לאחר מכן זה מאחורנו.
במחשבה לאחור נוכחתי למצא בי כוחות שלא העליתי על קיומן.

מישור משפחתי- שבנו אל נקודת ההתחלה, חזקים ומגובשים יותר מתמיד. אכן טולטלנו כהוגן המסלול כמו החיים עצמם לאשוגה בשושנים אם אותו נפרוט לפרוטות, ניווכח שהוא מורכב מכאב, דמע והמון צחוק אולם, החברותא והנכונות לעמול ביחד חרף הקשיים כנגד כל מכשול תוך כדי הצבת מטרות ויעדים שאנו נוכל להתכוון ושלקראתם נחתור ועמידה בהם כמקשה כמשפחה הפכו את הטיול לחוויה בלתי נשכחת עבורי ועבור בת זוגתי שתחייה. התחלנו ונסיים באותה נקודה ובכל זאת אנו נמצאים בסופו של דבר במקום אחר, השתננו, התבגרנו מצינו, זה הזמן לשוב הבייתה.

מסיט את הווילון, אנו נופלים שדודים מעייפות על המיטה, מקץ שעה קלה קמים לקול צלצול שעון המעורר.הנץ החמה, החניה התמלאה ברכבים בחוץ גשום, מזג אוויר סגרירי. יוצאים יחדיו ונכנסים אל תוך הסופרמרקט יושבים בביתן הקפה, מתחממים קמעה. מזמינים שתייה חמה ודבר מאפה, מרצד בעיני -עיני דבש הנה והנה נוצר בליבי רגעים אחרונים, מתמסר לריחות וטעמים ברם גם תענוג זה סופו להסתיים. אצים אל הקרוואן מחמת המבול הזמן בנו דוחק, לאחר סידורי נסיעה אחרונים מניעו, אנו מתקרבים אל האנגר. עוצר לצד הכניסה לחצר המתחם ומדמם מנוע, לפתע נזכר שטרם הורקתי את המים האפורים, פותח את השסתום, הגשם יורד, המים האפורים זולגים, יחדיו המה מוצאים את דרכם בפיר הביוב. אץ אל האנגר ומכריז על בואנו אולם איש אינו יוצא בתופים ובמחולות, רק השער נפתח ספק בלית ברירה, עבורם בואנו משמע יום עבודה החל.

שב אל הרכב ומניעו, נוהג אל תוככי המבנה ושוכח לסגור את שסתום המים האפורים מחנה ובלבי מקונן חשש רב. מבחין במרטין ,המנהל, נראה כי אינו שש לקראתנו,עושה עצמו עסוק. טיפות המים מטפטפות מפיית המיכל מתלכדות זו עם זו, גדלות והופכות לכבדות, כך על רצפתו נוצרת לה שלולית מים. מנצל את הפגרה ועובר עם מטלית מקרצף את דופן הקרוואן, מקץ זמן מה בשל מלאכתי הוצאתי את המנהל משלוותו, הוא קרב לעברי ושואל בנימה סרקסטית: "לא קראת את "הוראות קבלת/החזרת הקרוואן?! אינך צריך לנקותו מבחוץ אלא רק לנקותו מבפנים, בלוואחי הרכב נשלח למכונת שטיפה". חדל במעשי מהרהר לתומי: אתמול כמעט ושעתיים תמימות הוקדשו למלאכת הניקיון, שעתים של שינה ירדו לטמיון. אשתי מציעה לתת את בקבוקי השתייה הרבים שרכשנו, משיב "אין בעיה, אתנם ללקוחותיי הישראלים" דווקא היום יש לי שתי הזמנות משם." בתום דבריו פונה לעיסוקיו השונים, לרגע לא האמנתי לו.

עובד צץ אוחז בידיו טופס החזרה, "שלום, לפני שאתחיל את הבדיקה, האם ברצונכם לדווח על נזק שארע לקרוואן?". מייד מתוודה, מוסר את האינפורמציה בשלמותה, מראה לו את החבלה הצידית והאחורית ולו מחסיר לו פרט בודד אחד, אולי הכנות תשתלם לי ולו במעט?!.שוב מרתין מגיח משום מקום, עיניו כעיניי נץ, דבר אינו חומק מהם, אומד את הנזק שארעה לפגוש האחורי, מוודא כי השמאי מבין ומציין במדוייק את מיקום הפגיעה (הפין שמחזיק את הכנף), אוחז בכנף הרופסת מושכה ומנענעה, בכדי להמחיש. מפוחד, שואלו "זה נזק רציני?" לי משיב בהומור "נשבר הפלסטיק אבל מדובר על הרבה פלסטיק!! כחכח" ומוסיף "כאן זה לא מוסך, הרכב ישלח למוסך ושם יקבע תעריף תיקון". עוזבנו ופונה אל עיסוקיו, לאחר בדיקות מקיפות נוספות, התבקשתי לחתום על הטופס.

מיד נשאלים "לאן פנינו מועדות?" "משיבים לבית מלון!" "ברצונכם שנזמין עבורכם מונית?, מפה עד ליעדכם יעלה לכם '" 'XXX מתנגד בצורה נחרצת להוצאה המוגזמת, משיב: "לא, אנו ניסע לשם בתחבורה הציבורית" "אין שום בעיה נסיע אתכם אל הרכבת" מיד, מזוודותינו נעקרות ממקומן נלקחות ע"י העובד, מועמסות אל תא המטען. מקץ חמש דקות מורידנו לצד המדרכה אשר סמוכה לתחנת הרכבת, נפרד ומאחל לנו המשך חופשה מהנה. חש כמגורש, כעירום ועריה ללא 'ביתנו' אולם זאת רק תחושה סובייקטיבית שלי.

ENDE--*--

*סוף בגרמנית.

עקרו של דבר: מקץ חודש מורט עצבים 886 אירו נלקחו מהפקדון בגין עלות התיקונים, שאר סכום הפיקדון הושב ברם, היות ועשינו ביטוח זוכינו על מרבית מהכסף סה"כ אולצנו לשלם בגין התאונה 50 דולר.

שמחתי לשתף ולהמליץ, אני מאוד מעריך את קריאתכם, אם ברצונכם להראות תמיכה אשמח לקבל לייקים!
ותגובות.