טיול קרוואן באירופה של משפחת טבת יום ו' חלק 2

Alpine Coaster ,גלישה

חרה לי על שהחמצנו את הנסיעה ברכבת אלפינית ב Fiss && Imst
 והנה בחזית בניין הרכבל מבחין במסילת * Alpine Coaster. כמהתי לחוות את חווית הרכיבה יחד עם בני, אם לא עתה אימתי?!. אשתי ממונת על רכישת כרטיסים "אל תשכחי לרכוש כרטיסים לרכבל, כיוון הלוך בלבד". מטפסים על הקרון צהבהב, נרתמים למושבנו, ילדי יישוב מלפני. תחילה הקרון מטפס לאיטו מעל, מרחק של כ-חמש מאות מטרים ולי אין שליטה עליו. בהגיענו לפיק המסילה אנו מדרדרים מטה. בפניות החדות האטתי מעט את המהירות. הגלישה חווייתית במידה מספקת, אדרנלין זרם בעורקנו, בני צוהל ואני עמו, אולם עבור נסיעה אשר חולפת ביעף למרחק של כחצי קילומטר המחיר בהחלט מופרז.

במהלך הטיול אני בתהליך של למידה וזאת באמצעות ניסוי וטעייה, פותר תסבוכות באמצעות פתרונות שונים לבעיה עד לקבלת תוצאה שמספקת אותי.

הנסיעה ברכבל מעלה

אמחיש ע"י דוגמא: מטפסים בגרם מדרגות אל הקומה השנייה שמובילה לטרמינל ומחכים באולם- נוסעים עם תיירים נוספים. מביט על הכרטיסים, המלל רשום בשפה שוודית, איני מבין על מה חויבנו ומדוע הסכום כל כך גבוה. שואל זוג טיילים אקראיים "האם הכרטיסים מיועדים לנסיעה הלוך ושוב או שמא רק להלוך?". התבהר לי שכפי שחשדתי, חייבנו על נסיעה מיותרת. יורד במרוצה אל הכספר ומבקש את יתרת כספנו בחזרה. מחיש פעמי מעלה ומגיע בטיימינג הנכון- בעת פתיחת הדלתות.

 מטפסים על קרון גדול כגודלו של מחצית האוטובוס. מוסעים מעלה בעמידה, הצפיפות גבוהה.המושבים שמלפנינו נתפסו ע"י קבוצה אנשים הלוקים בשכלם. במהלך הנסיעה כשהרכבל חוצה עמודים שתפקידם לפזר את העומס, מתרחשת האצה. הקבוצה שואגת מהנאה "ווואו" ומיד לאחר מכן המה מצחקוקים, אף אני ובני מצטרפים לקריאות ההנאה הילדותית, שאר הנוסעים נותרים מאופקים, נמנעים מקשר- עין ישיר.

הנוף שנשקף מחלונות הרכבל מונוטוני: כרי דשא למרחבים, ויערות סבוכים- ספקטרום רחב של הצבע הירוק. מגיעים אל הטרמינל העילי אשר משמש כמלון ומסעדה. יוצאים מבעדו לפסגת ההר וצופים סביב. נוף פסגות מפנה את מקומו לעמקיםרבים. לבינתיים, בני מוצא עניין במגלשה זנוחה הניצבת בקרבת המבנה. אנו מתחילים לנוע מטה,צועדים עקב בצד אגודל, אשתי נושאת את התינוקת במנשא שמחובר אל חזה ואילו אני צועד בסמיכות לילד

הדרך משתפלת מטה על מדרונו של הרכס שמחולק למספר קבוצות הרים כמגלשה ירקרקה. השיפוע איננו חד והשביל יחסית נוח להליכה, אולם המשעול אינו נכבש במעלה/מורד רכס ההר. בקצהו של השביל, תוואי הקרקע משתנה למדרגות שסותתו בצוק. צופים על מחזה סוריאליסטי, במדרונות שלצידנו מלחכות עשב באין מפריע פרות חומות ומדושנות, פעמונים אשר קשורים לצווארן מצלצלים.

הירידה דורשת מאמץ לא קטן,המנשא והתינוקת עוברים אלי. טמפרטורה מטפסת והחום מעיק, מצטלמים עם הפרות. בתום המדרגות, חולפים על פני מבנה הקפלה מתיישבים קמעה על ספסל לצד טיילים אחרים, מחליפים ברכות בנימוס. העייפות מתחילה לתת את אותותיה. לא הרחק ניצב ביתה של מוכרת הגבינות. אישה קשישה אשר מפסטרת חלב ומכינה גבינות קשות במו ידיה אחר את מרכולתה מוכרת למטיילים. נכנס לבקתה פשוטה למראה יחד עם משפחה אחרת המה טועמים ואף רוכשים גבינה במשקל ואלו אני ממאן לרכוש . ממשיכים לנוע הלאה, חולפים על פני מסעדה נוספת הומה באדם.

פה ושם מבחינים בבתים בודדים פשוטים למראה עשויים עץ. יורדים על גבי כביש אספלט משני צידנו יער של עצי ערבה, ליבנה או צפצפה סבוך. הקושי מתעצם הזמן חולף לו אנו כבר כשלוש שעות צועדים. חולפים על כביש בין שדות מגודרים מלוא העין שמשתרעים עד למרחק רב על פני מדרון ההר. מגיעים לחווה מבודדת ברם הדרך עודנה נמשכת, הסוף אינו נראה לעין . שוב התינוקת מחליפה כתפיים ושבה אל חיק אימא. מביט בה באהבה, ביתי רדומה, לחייה אדומות, פניה מיוזעות.

הדרך מובילה מטה אל תוך יער עבות. מרחוק מבחינים בטייל אשר סוטה מהדרך הראשית ומקצר בעד פתח צר בגדר שמיועד למעבר. בעודו כן, חוצה בצורה אנכית את האחו ונמנע מלהיכנס אל תוך היער. את פועלו אנו מחקים, נעלינו נבלעות בדשא המכוסח. אני וילדי משתובבים, בני נופל, אפיים ארצה ואשתי צווחת "חכו לי", "כך את התינוקת אני לא יכולה"

 מגיעים אל קצה האחו המתוחם בגדר תיל. תמרור צהבהב מורה על מעבר לשדה נוסף ברם, עלינו תחילה לחצותו. שלט מורה כי הגדר הינה חשמלית (למניעת בריחת פרות). ניתן לחלוף בעד הגדר רק עי" הרמת חוט אשר קשור לגדר. מושכו מעל ואילו אשתי משתופפת ומזדחלת, "נו כבר!" גוער בילדותיות, רוח שטות נכנסת בי. אי לכך אשתי עושה תנועה חפוזה ומתחשמלת. "אההההה," חמתה בוערת בה, מגדפת בכעס, ממצמצת בעיניה הכואבות "חכה,חכה אני יראה לך מה זה!" "איני אשם", מתגונן ומצחקק בקול גדול. "לבל תשכחי התינוקת עמי שלא תחשבי על זה" תחילה חוצה בחשש, מיד אחרי בני, "אבא אל תחשמל אותי טוב?".

 הדרך עודנה מתמשכת. אשתי בא בטרוניא חזור ונשנה: "אוף אין לי כוח" "לאן לקחת אותנו?, מה זה מסע כומתה", "אתה בטוח שזאת דרך חזרה?". שנית עלינו לחצות גדרות חשמל, אלא שהפעם המעבר בדמות מדרגות ברזל בלא מעקה. לאחר התחשמלותה של אשתי, הגדרות הללו מקבלים משנה של תוקף וחשיבות רבה מי גדול (אני) ועד קטן(בני). כל צעד ושעל היה נמדד וכל הגה נשקל

מטפסים על גבעה ירקרק למראה מגיעים לפאתי חורש סבוך. פוסעים בסמיכות קו עציו מערבה, מטה, אל עבר הכביש הראשי. החורש מסתיים, מתנסים בחצייה אתגרית של ערוץ הנחל על גבי גשרון מעץ קטן, הולכים לאורכו, על שביל כורכר ארוך ורזה ע"פ סימון שבילים, בינות גדר גבוהה של מחנה קרוואנים לתעלת מים. "את רואה, זאת דוגמא של מחנה קרוואנים מסודר?" חולפים על פני מגרש משחקים לילדים שמתוחם בגדרות גבוהים ממש כמו חצר בית כלא שעריו פונים לתוככי המחנה והם על מנעול ובריח. מגיעים לשערי המחנה, חוצים על שביל עוקב לכביש- הראשי, מדרימים אל עבר חניית הקרוואן. מותש פוסע, כתפיי ורגליי הורגות אותי, זיעתי ניגרת במורד הגב.

תוך כדי צעידה מסכמים לכשנגיע לקרוואן נאכל צהריים שכן בטננו מקרקרת. מבחינים בצרכניית המחנה אשתי קונת לחמניות, ואילו אני נשרע על המדרגות כמעט וחסר הכרה. בני לוקח בלא רשות סוכריית מקל ומחלץ את העטיפה. כשיוצאים מהמכולת אנו יוצרים רעש מכלום, אע"פ שהילד עייף, גוערים בו קלות, משתי החזיתות. עתה הוא נעלב והחל מייבב, מתחוללת דרמה קטנה. פוסעים לצידי הכביש. בשארית כוחותנו מגיעים לחניית הקרוואן ממוטטים. פותח את דלת רכבנו, מוריד את כבש המדרגות ומטפס חולץ נעלים ונכנס עם התינוקת למיטה. אשתי מתעצבנת תקום ותעזור. מנסה להרוויח מעט זמן, עפעפי כבדים אך היא בשלה, לופתת בפרק כפות רגליי וע"י כיפופם כלפי מטה אני מתרומם מעלה בחוסר רצון. שנינו מגחכים.

* מגלשת הרים

הוספתי תמונות/סרטים התיאור מתחת האובייקט.

·תחילה אני ובני רוכבים על - Alpine Coaster.