טיול קרוואן באירופה של משפחת טבת יום ה חלק 1

הקונספט הכללי של הפארק הינו חלוקתו לשישה עשר אזורים, רובם קרויים עפ"י שמות
 מדינות. בכל Zone תחוש באווירה ע"פ האופי הלאומי/תרבותי שלה.
 מבנים הועתקו בצורה מושלמת ממבניה המקוריים של אותה מדינה והוצבו לראווה בתוככי הפארק, באזור שהוקצה להם. סמוך להם פזורים אטרקציות לרבות רכבות הרים. הבנייה נעשתה תוך כדי ירידה לפרטי פרטים ברזולוציית מיקרו גם אם הם חסרי משמעות, פיתוח ברמה הטכנולוגית הגבוהה ביותר.לא אציין את כל המתקנים בהם ביקרנו, אזכיר רק קומץ קטן אשר הותיר בי את חותמו לא בשל עודף אקסקלוסיביות-תחכומן/ יוקרתם, אלא בשל סיטואציה אישית ובין-אישית שהרתה בהם.

 בצהרי היום, אשתי חשה במחושי רעב, עורכים הפוגה יזומה ותרים אחר מסעדה איטלקית. היות ובכל אזור ואזור פזורות המסעדות, לאו דווקא חפצתי להתרחק עד לאזור איטליה. נכנסים למסעדה גדולה ועמוסה בסועדים אשר נקרת לנו בדרכנו, *** Selbstbedienungs-Restaurant. חולפים ליד דוכן פסטות, אשתי חפצה במנת פסטה *Tagliatelleברוטב עגבניות מבושל. "אחלוק את מנת הצהריים עם הילדים ". הזבנית מוזגת פסטה לצלחת, ויוצקת מעל רוטב עגבניות עשיר (רוטב בולונז קלאסי), רגע לפני שהגישה את המנה שאלתיה "האם הרוטב מכיל בשר?" לדאבוני תשובתה חיובית "הרוטב מכיל!". מבקש מנה אחרת עם רוטב עגבניות מבושל (ללא בשר) ומתרץ "אשתי צמחונית" ומה אגיד להגנתי, בת זוגתי שומרת כשרות?!.

"מי אתה חושב, אדוני שישלם עבור המנה?" התור מאחורינו מתארך, הלקוחות מתעכבים והיא עודנה בשלה, קשת עורף, מתעקשת שנשלם מחיר מלא ואף מרהיבה עוז, מדברת עם מנהל המשמרת בגרמנית, יוצרת סצנה. במפגיע ובנינוחות עומד על שלי אך עם זאת נמנע להיקלע לדו שיח של חרשים. אחרית דבר, מקבלים את המנה המתבקשת ברם הפעולה מתבצעת בכעס ומרמור. בדלפק הפיצות הזמנתי מגש פיצה אישי. מוסיף מנת קינוח מעמדת קינוחים וכן שתייה קרה לכולנו (עבורי בירה מדלפק הבר הפינתי) משלמים בקופה ומתיישבים לסעוד.

המתקן הבא: African Queen

שייט על אגם מלאכותי בינות מזרקות וברווזים מגעגעים לדמויות של שבט אפריקאי אשר מציצות לעברנו בעד בתי- כלונסאות עשויות עץ במבוק..

במהלך כל משך ההפלגה בני געה בבכי, הסיבה, הזאטוט דורש בתוקף עצמאות, ברצונו לשהות על המתקן בגפו. מנסה לשדלו לחדול, אף מגדיל לעשות כן ונותן לו לשבת לבדו במושב מאחורי , ברם הוא לא חדל מלייבב "אני רוצה להיות לבד". קול בכיו של הילדון מעורר משהו בלבבה של נוסעת אקראית. שמנסה להתערב.

"הסערה" דועכת רק לאחר מציאת מתקן מזערי מגודר, על כל פיתוליו באזור: Children's World רק אז
 מאפשרים לו לשוט בגפו תחת עיני המפקחת. בתום החוויה שוב חפץ בחברתנו והחיוך מטפס על שפתותיו.

מחציתו של היום כבר מאחורינו, אשתי משגיחה על הילדים בשעה שאני עולה בגפי על המתקן "Blue Fire Roller Coaster". שב שיכור מאדרנלין חובר אל החבורה ומתחנן בפניה שתעלה אף היא, בקשתי נענת בחיוב.

בו בעת שבת זוגתי נעדרת, עומדת בתור למתקן, ילדי חפץ לגשת אל הרציף ולהפעיל את זרנוק המים. אני מותיר לו כן, היות והוא מתקשה בסיבוב מחולל הפעלת הזרנוק, קבוצת תיירים סדיסטיים מנצלת זאת ומרוקנת עליו כמויות של מים. מהרהר בלבי "רצית להיות לבד, בבקשה תהנה !" לפתע מסתובב לעברי מתכסה בתימהון סופק כפיים "אבא מה עושים?"
 בוהה בו משועשע. קשה עורף הקטנטן- עודנו ניצב לגמרי לבדו על הסוללה (על המשמר) רטוב עד לשד עצמותיו מנסה להשיב אש ואינו מרפה. צופה בפועלו מאם הדרך, יבש למדי ומשגיח על התינוקת.

·Splash tours (שם המתקן)

הפארק נסגר, חלף לו יום גדוש חוויות. נחילי אדם יוצאים את שעריו, שבים לרכביהם . צועדים אל המחנה לאיטנו, תכלס כל אחד מאיתנו רואה, מבחין וחווה דבר מה אחר! וזאת ע"פ הפרשנות הסובייקטיביות הנובעת מתוך עולמנו הפנימי, אך על דבר אחד אין עוררין - כולנו אוחזים בדעה אחת ויחידה היה כייף לא נורמאלי.

מתקלחים ומתארגנים. מתניע את הקרוואן ומתקדם לעבר היציאה. משלשל **Münze, להפתעתי המחסום אינו מגיב. "תצאי בבקשה ותבררי מדוע אין אנו יכולים לצאת!" בזווית עיני מבחין בשומר, זיהיתיו ע"פ מדיו השחורים עומד וממתין לאות ההזנקה. עובדת במסעדה הסמוכה ממהרת לגשת אל רכבי , לבל אחסום את התנועה. "האסימון אינו מתאים, אדוני". שאלתיה: "נאמר לנו שהמטבע מיועד לחניית הפארק, מי אם כן ישיב לנו את כספנו?" . " אני מצטערת מאוד אולם, אין אנו שייכים לצוות הפארק, אם ברצונך תיגש אליהם ותבקש את כספך בחזרה, אך בעת עזיבתך אנא תיגש אל המכונה שניצבת מאחוריכם ותשלם! יום טוב, אדוני והמשך חופשה מהנה" מהנהנת לשומר בראשה, ככול הנראה מסמנת לו שהעניינים בשליטה. השומר סר לענייניו, יוצא מטווח ראייתי .

אשתי ממהרת לעמדת התשלום אחר שבה עם אסימון אחר. "מהו עלותו?" מתעניין "חמש עשרה אירו! " לבינתיים המחסום מתרומם ואני יוצא. "אבל נאמר לנו שעלות השהייה במחנה חמש אירו!, איך פתאום הסכום טפח לחמש עשרה אירו ?!" . אין את מי לשאול, בולעים קצת את הרוק וממשיכים הלאה.

 -*-*-*-*-*-*-* -*-*-*-*-*-*-* -*-*-*-*-*-*-* -*-*-*-*-*-*-*

*טליאטלה-רצועות ארוכות של אטריות שטוחות, עבות פחות מפטוצי'נה.

** אסימון שמיועד להרמת מחסום כניסה לקמפינג, אשתי קנתה אותו בעת שרכשה את כרטיסי הכניסה. עלותו כחמש אירו (עליו מוטבע איור של עכבר -סמל הפארק) .

 ***שירות עצמי-הינך בוחר בפריטים ומשלם בקופה הראשית