אז מה מגדיר עיר איטלקית טיפוסית?
פיאצה מרכזית עם דואומו, מבצר, חומה וברים שמגישים קפה ומאפים כל היום ולצידם גם אלכוהול (שילוב מוזר מאוד), וכמובן אוכל איכותי!. פררה עומדת בכל הקריטריונים וכמובן מוסיפה עוד צ'ארם משל עצמה שהולך אחורה-אחורה בזמן...
על אף שיש המון מה לראות בעיר, לא נתקלתי בה בהמון תיירים דוברי שפות שונות, ויכול מאוד להיות שהסיבה לכך נעוצה בכך שהיא קטנה ואין בה המון "אטרקציות" תיירותיות קלאסיות, אבל ממש לא חסרה בה היסטוריה! כי באיטליה כמו באיטליה….
בכל פעם שאני מגיעה למרכז ההיסטורי אני נדהמת מחדש לגלות עיר עתיקה תוססת וגועשת ומאמינה שאם רק אעצום את עיני ואפתח אותם שוב- האנשים יחליפו את לבושם לשמלות נפוחות במקום הג'ינס או גרביים עד הברכיים במקום המכנס המחוייט… אך מעבר לזה, לא הרבה ישתנה. הרקע יישאר בעודו… והרקע הזה הוא כל מה שאחד רוצה לראות, ושנתמזל מזלנו לראות כמעט כל יום.
הפיאצה המרכזית- Piazza Trento Trieste
עוד מימים עברו ועד היום, הפיאצה האיטלקית היא לא רק מקום פיסי וממשי, אלא מקום חברתי מ-א' ועד ת', בכל עיר. אנשים מגיעים לפיאצה בכדי לפגוש חברים, לעשות “סיבוב”, לשתות קפה (למרות ששם זה הכי יקר!) ולשוחח על הא ועל דא (ואם עוד לא ציינתי את זה, האיטלקים מאוד אוהבים לדבר...) לא שונה מכך היא טרנטו טרייסטה- לב העיר, ובעצם לב ה"מרכז ההיסטורי".
בפיאצה זו ניתן למצוא חנויות חדשות התופסות את מיקומם של דוכני הסוחרים של פעם, גלידה מעולה (על אף שהיא חלק מרשת GROM GROM ואנחנו מעדיפים חד פעמיות) ואת הקמפנלו, מגדל הפעמונים הלבנבן יחסית של הכנסייה. בכל סופ”ש מתקיימים אירועים שונים בפיאצה-
בימי שישי מתקיים בה שוק דיי גדול ובו ניתן למצוא ה-כ-ל, על אף שהמחירים לא בהכרח זולים יותר. יחד עם זאת הרבה מהמקומיים מעדיפים לקנות כל מה שהם צריכים בצורה הזו ולא בחנויות או בקניון. אגב, זהו דבר האופייני לא רק לפררה. בכל עיר איטלקית המכבדת עצמה מתקיים שוק שכזה, ולכן לפני שנוסעים לטיול בעיר כלשהי שווה לבדוק איפה ומתי מתקיים שוק שכזה. אני לא חושבת שזהו הפסד גדול לפספס “יום שוק” אך בכל זאת זה משהו מאוד מאוד מקומי ושווה לעשות בו סיבוב במידה ואתם חפצים ללמוד דבר או שניים (כמונו) על התרבות האיטלקית.
בימי שבת וראשון, הפיאצה מארחת שוק אמנים קטן עם מלא פיצ'פקס נחמדים או שוק אוכל בו ניתן לקנות מאכלים מקומיים לצד כאלו מכל רחבי איטליה.
והנה דוגמא מהרכישה האחרונה שלי בשוק האוכל- קנולו סיצ'יליאני. היה טעים 
נוסף לשווקים השונים, לעיתים בימי ראשון יש מייצגים שונים במרכז הפיאצה, אף לדעתי דבר זה מאפיין יותר את ימי הסתיו/ אביב החמימים יחסית ולא את הימים הקרים בהם כל מה שברצונך לעשות ביציאה מהבית הוא להתנחם בשתייה מחממת או אוכל (!). בכל מקרה, כשרק הגענו לפה היה מייצג מכוניות יוקרה ישנות ופעם נוספת היו מייצגים חיים בחלונות הראווה של כל החנויות.
כחודש לפני חג המולד נפתח בה שוק כריסמס, או Natale כפי שקוראים לו בשפה המקומית ובו ניתן למצוא דוכני מתנות שונות ומשונות אך גם דוכני לחם טרי, מתוקים ויין חם. בכלל, נהיה מעניין בתקופה זו שכן מתחילים להיערך לחג: האורות מודלקים בכל רחבי העיר (זהו יום חג בפני עצמו), החנויות מקשטות עצמן, ביום בהיר אחד מופיע עץ אשוח לפני הדואומו ואנשים מחייכים קצת יותר, אפילו כשיש ערפל ואפרוריות.
זו תמונה שצולמה בערב חג המולד… אז היו אורות, אנשים והרבה ערפל.
ובלי קשר לכריסמס, כשרוצים לעשות עצירה מהקניות ולבחון את המתרחש בעיר, כיף לשבת על ספסלים בצידי הפיאצה וליהנות מהשמש או להתבונן בעוברים ושבים. לצערי, אלינו החורף הגיע מהר מאוד ורק לעיתים רחוקות השמש אפשרה ישיבה ממושכת בחוץ- אז אם ייצא לכם- עשו זאת גם בשבילנו.
ועוד על המילה “פיאצה”: כהיותה דבר תרבותי כל כך חשוב, נכנסה לביטויים רבים בשפה האיטלקית. דוגמא לשניים מהם:
Mettere in piazza- לחשוף דבר מה פרטי בציבור. הכוונה בעברית היא “לכבס את הכביסה המלוכלת בחוץ”. הרי שכולם נמצאים תמיד בפיאצה, ולכן אין לפתוח בה בויכוח פרטי- או שכולם ידעו. נשמע מוכר? הנה מצאנו את המקבילה האיטלקית לקיבוץ ישראלי.
Fare una piazza pulita- תרגום מדוייק לכך יהיה: לנקות את הפיאצה. המשמעות בכך היא להיפטר מגורמים מפריעים. לא יודעת מה איתכם, אבל לי זה נשמע קצת מפוקפק (מי אמר מאפיה?!)
הדואומו- Basilica Cattedrale di San Giorgio, Duomo di Ferrara
“דואומו” היא המילה האיטלקית לקתדרלה, כנסייה. מה שכן כשאומרים ה-דואומו מתכוונים לזה האחד והיחיד והחשוב ביותר, ולא לשום כנסייה אחרת. אז כן, גם בפררה ישנו ה-דואומו, והוא נהדר.
למעשה, הוא (ה)כנסייה רומנסקית שניבנתה במאה ה-12 והיא באמת הדבר המרשים ביותר בעיר ובכלל, אחת הכנסיות היותר יפות שראיתי (ומאז שהגעתי לאיטליה באמת שראיתי הרבה כנסיות). ברגע שרואים את הדואומו מרגישים עוצמה שנמצאת באוויר כבר מאות שנים…And no one “can't touch this”
בתמונה: אחד המלאכים המקבלים את פני המבקרים בתוך לכנסייה.
משני צידי שער הכניסה לקתדרלה נימצאים עמודי אבן שבבסיסם דמות מוזרה שיושבת על אריה. מקורות שונים מספרים על מיהי הדמות הזו, ורבים טוענים כי זהו אטלס, שמחזיק את כל העולם על גבו- למקור זה אני מתחברת ביותר שכן הכנסייה היא אכן המיקרו- קוסמוס פה בפררה.
ובאופן טבעי מהיותה המיקרו- קוסמוס, היא (וגם היצורים הסובלים הנמצאים סביבה) עדה להתרחשויות רבות בסביבתה.
אחת ההתרחשויות שדווקא מתנגשות קצת עם הכנסייה המורמת מעם מתקיימת בימים רביעי ושישי. ה"בוטלון", השתייה ההמונית שמכל המקומות האפשריים בעיר מתרחשת דווקא ממול הדואומו. הבא את השתייה שלך וצא החוצה לשתות עם כל הקהילה. אמנם זהו דבר אופייני להרבה ערים איטלקיות (ובייחוד כאלה שבהן יש סטודנטים) אך בפררה מעניין לראות איך בכל ערב אחר האיזור שקט יחסית ואילו בשניים הללו הכל מתמלא באנשים ובהמולה.
בנוסף, הדואומו הוא נקודת ציון טובה לפגישה- בכל פעם שאחת מחברותיי רצתה שניפגש, מקום המפגש ההתחלתי היה ה"דואומו" ומשם המשכנו הלאה. הרי שלא ניתן לעבור על ידו מבלי לומר לו גם כן שלום נכון?
במידה ונמצאים בחג המולד בפררה,כדאי גם להיכנס לתוכו ולראות כיצד מנהלת מיסה נוצרית כהלכתה, שמעבר לכך שזהו טכס נוצרי מעניין, יפה לראות כיצד כל המקומיים על כל משפחותיהם (שהרי בתקופה זו חוזרים כולם הביתה לחופשה מרוכזת של שבועיים) יושבים יחד וממלאים את כנסייה הגדולה (שלרוב ריקה לחלוטין) והמעוטרת הזו.
ואגב, כשכבר כן נתקלים בתיירים מהופנטים שלא מפסיקים לצלם זה ממש פה מול הפלא הזה. טוב נו, מודה, גם אני שייכת לקטגוריה הזו.
המבצר- Сastello Estense
וכך ביום בהיר אחד מצאתי את עצמי ליד מבצר ענק ואמיתי ומוקף מים (עם כל הכבוד שאני רוחשת למבצר נמרוד שלנו, ובאמת שאני מחבבת אותו מאוד) ושלם (חוץ מהשיפוצים למעלה, אבל כך נראה כל בניין איטלקי עתיק.
טוב האמת שזה היה בלילה ולא ביום, אבל גם הוא היה בהיר. המבצר הוא ליטרלי היה התחנה הראשונה שלי בפררה. ככה מקבלים את כל ה”חדשים” פה… שיבינו מהר לאן הם נכנסים.
לאחר שנחתתי בשדה התעופה בבולוניה, לקחתי שאטל שייקח אותי לפררה, וזה הוריד אותי ליד מבנה עצום מוקף במים- הקסטלו. כשבן זוגי הגיע לפגוש אותי (הוא הגיע שבוע לפני) ועשה לי סיבוב ראשוני סביב הקסטלו אני מודה, שלפני שהתרשמתי מהמבנה, התרשמתי מדגי הזהב הענקיים ששוחים במים ותהיתי כמה זמן הם כבר שם ומי דואג להם לאוכל…למדתי להעריך אותו יותר בהמשך.
בכל מקרה, זהו אכן הסמל הרשמי- לא רשמי של העיר. סמל לעצמה של משפחה עשירה ששלטה פה שנים על גבי שנים. משפחה שיכולה למלא פרקים שלמים של "ימי חיינו" בימי הביניים: משפחת Estense- מה קורה כשהון ושלטון נפגשים... התככים, המזימות, האהבות והאכזבות. משעמם לא היה להם פה. אבל, אם לזנוח את ההומור בצד, המשפחה הזו תרמה רבות לפיתוח העיר וההיסטוריה כולה. על תולדותיה ותולדות העיר במאות הרבות בהן היא קיימת ניתן לקרוא בתוך המבצר עצמו- שמכיל אינפורמציה רבה הפזורה בחדרים כולם: הן אלו בקומה התחתונה שנראים לחלוטין כמו מבצר, הן בקומה השנייה בחדרים המקושטים פרסקאות בהם חיו השליטים, הן בכלא והן בחלקים מפתיעים אחרים. הכניסה זולה ויש הנחת סטודנט. *מומלץ ליום סגרירי או גשום *
בתמונה: אחת התקרות המקושטות בקומה העליונה.
בתמונה: התבוננות לרחוב מהקסטלו.
מעבר לכך שמעניין לסייר במבצר עצמו, מעניין גם לראות אותו עומד בעיר מזכיר לכולנו את הזמניות ואת העל זמניות: שליטים כה רבים התחלפו, כוח עלה ונפל ואילו הוא נשאר בשלו, איתן.
כמו בפיאצה, גם בחצר הפנימית של המבצר מתקיימים פעמים רבות מיני-פסטיבלים שונים כגון: פסטיבל עתיקות או פסטיבלי תרבויות שונות. בחג המולד מתקיים מופע אור-קולי שלם בקסטלו הכולל גם מופע צוללנים במים המקיפים אותו (מקווה שמשלמים להם מספיק על כניסה למים העכורים האלו) ומופע זיקוקים מפתיע. ושוב, תושבי העיר לא מפספסים הזדמנות לראות ולהיראות.
בתמונה: הקסטלו בחג המולד מתקשט באורות.
כמובן שיש עוד כמה “שאריות” שכאלו מימים עברו שלא הצלחתי לגעת בהם כרגע, אבל כמו שאומרים פה האיטלקים…Piano Piano, פסנתר-פסנתר או לאט-לאט… אתם תבחרו את מה שמתאים לכם.
בנתיים,
A dopo, עד אחר כך,
אינה.
