פרק ראשון: ונקובר - העיר והאי
מערב קנדה הוא מהאזורים היפים בעולם. אזור תיירות מקובל מאוד ובעל תשתית תיירותית התומכת במבקרים הרבים ותומכת בסביבה. ה"אזור" הענק משמעו בפרק זה ובפרקים הבאים - קלגרי וסביבתה, הרי הרוקי'ז הקנדיים וכן אזור וונקובר: העיר והאי.
בטרם נכנס לתיאור הביקור, כמה מילות רקע. זה הביקור השני שלי באזור. הפעם ראשונה הייתה לפני יותר משלושה עשורים. למעשה תכננתי לבקר שם קודם לכן אך התוכניות השתנו וביקרתי בחו"ל אחר. כמובן שהיו מקומות שביקרנו לראשונה בביקור זה. גם אופי הטיול הפעם שונה לחלוטין והיו לי מדי פעם flashbacks (או בעברית פלשבקים) לאירועים ומקומות מנסיעתי הקודמת.
קיץ שנת 1982. תקופה רגישה. אני מסיים תפקידי בצה"ל כסגן מפקד באחד מגדודי צה"ל, נוסע הביתה לשבועיים שנותרו לשחרור. המחליף שלי צפוי להגיע כנראה במהלך השבועיים. מיד אחר כך בתכנון לצאת לטיול לשלושה חודשים לצפון אמריקה, בעיקר לאלסקה ויוקון וחזרה לתחילת לימודים.
לאחר בערך יום בבית - טלפון (אמיתי לא סלולארי): תחזור, יש מלחמה. והייתה מלחמה.
לא אתעכב על מהלכיה ומשמעותה לאלפי בני גילי. בענייני טיולים עסקינן וכאן גם נשאר. את קנדה וארה"ב החליפה לבנון ובמקום על ה - Alaska Highway חוויתי נסיעת לילה בלתי נשכחת על כביש ביירות-דמשק. כל השחרורים מצה"ל הוקפאו לשלושה חודשים ובסופו של דבר לאחר כשלושה חודשים נוספים בצבא, השתחררתי והתייצבתי בשערי האוניברסיטה.
שנה לאחר מכן בחופשת הקיץ, עם תוכנית טיול משודרגת חציתי בנסיעה את קנדה עד הרי הרוקי, משם צפונה על Alaska Highway ליוקון ולאלסקה. חזרה דרומה לאורך החוף, האי וונקובר מצפון לדרום, העיר וונקובר והמשך לארה"ב ליתר הטיול.
נחזור לימינו. ביקור במערב קנדה עמד על הפרק מספר פעמים. גם בשנה שעברה חשבנו לבצע את הטיול אך התוכניות השתנו. הפעם נסענו. בתכנון הפעם לבצע טיול נינוח. דגש על נינוח. קצב מתאים ולא לחוץ. את כרטיסיית אתרי החובה עם סימון וי על כל האגמים בדרך השארנו בבית. נראה מה שנרצה בקצב שלנו. בוונקובר יש לנו זוג חברים שמדברים זמן רב על כך שנבוא לעיר, נלון אצלם ונטייל ביחד. הכרתי אותם לפני שנים. הקשר נשמר. הם גם ביקרו בארץ לפני שנתיים וטיילו איתנו.
אז הנה התכנון הבסיסי לטיול הזה:
נחיתה בוונקובר. שלושה ארבעה ימים בעיר וסביבתה. הפלגה לאי וונקובר ונסיעה לאזור
ה- Pacific Rim במערב האי, מקום בו לא ביקרתי בעבר. סיום בעיר ויקטוריה.
טיסה לקלגרי. בקלגרי יש משפחה ענפה אך בשבוע הראשון נהייה עצמאים. בקלגרי אנו מתכננים לפגוש את הבן הצעיר שלנו שהסכים להצטרף לשלב זה של הטיול, בטרם ימשיך לארה"ב להשתתפות בכנס מתוכנן ומשם מספר שבועות לטיול אחר צבא. בקלגרי נשכור רכב לשבוע לביקור בפארקים באנף וג'ספר ופארקים נוספים בסביבה. נחזור לקלגרי, בננו ייפגש עם חברי קבוצה בה הוא פעיל מספר שנים המתכנסת בקלגרי. הוא יישאר בעיר ואנחנו נמשיך לכיוון דראמהלר (Drumheller); ראשית כי האזור מעניין ובמיוחד בגלל העניין החזק שלי בפליאונטולוגיה. נחזור לקלגרי למפגשים עם בני המשפחה בעיר שאת חלקם טרם פגשנו מעולם.
התכנון הבסיסי עבד. השארנו כמה נקודות לאלתור ללא תכנון כי הייתה אי וודאות מסוימת האם חברינו יצטרפו אלינו לביקור באי וונקובר.
את התמונות בפרק זה ובפרקים הבאים צילמה רעייתי.
העיר וונקובר
אנחנו נוחתים לאחר טיסה ארוכה. ולשמחתנו אנו יוצאים החוצה מהשדה תוך 25 דקות אל קן ופרנסיס המחכים לנו בשדה. שנים לא חוויתי את ההרגשה הטובה שמישהו מחכה לי בשדה, תחושת הכיף בלפגוש חברים לצד תחושת ה"ראש הקטן" הנהדרת ללא דאגה להתארגנות מלחיצה בשעה הראשונה לנחיתה.
הם גרים בוונקובר באזור שקט ומדהים של בתים פרטיים כ-10 דקות נסיעה מהשדה. בית עץ בן כ- 100 שנים מטופח עם גינה נעימה וביתית. אנו מתארגנים, נחים מעט מחליפים חוויות ומתכננים את המשך הימים הבאים.
בסיכום נתמקד במספר מקומות מקובלים בהם ביקרנו. היו אתרים נוספים הפחות רלוונטיים לתייר השכיח. אתרים שתיבלו את חווית המקומות הרגילים בפן המקומי החם של המארחים. מרכז העיר מצוי בבולמוס של עבודות תשתית. קצת מפריע אך לא פגם בקצב הטיול. גשם ואף ברד שירדו קצת השפיעו על הטיול אך לא באופן משמעותי.
פארק סטנלי
זה הפארק העירוני הגדול בוונקובר. שטח גבעי מוקף ים שנשאר עד כמה שיכלו להשאיר במתכונתו הטבעית. שבילים רבים ונוף ים. רוכבי אופניים בהמונים, באטרף אגרסיבי שלא כל כך מתאים לקנדיות המנומסת והמתנצלת, טיפה פוגעים בחוויית הביקור.
קו רקיע מכיוון פארק סטנלי
האי גרנוויל היה או עדיין אי המחובר כעת ליבשה ששימש שטח תעשייתי במרכז העיר. השטח פונה ברובו לצורכי מסחר ובילוי והקמת שוק עירוני מקורה ומפונפן. לצד מפעלי בטון מצויים בתי עסק של בעלי מקצוע ויזמים מקומיים קטנים. אין נציגות לרשתות ארציות. אומנים בצד מאפיות ומעדניות הכול בשפע אסתטי. גשם יורד מדי פעם. הגשם סונכרן כך שירד לרוב כל עוד היינו באזור המקורה. תזמורת נוער שנגנה ברחבה החוץ לא פונקה על ידי מזג האוויר ונאלצה להתקפל במהירות. אלפי שחפים חסרי פחד ובושה נדחפים לצלחות האוכלים בחוץ. גם ציפורים אחרות. היתרון היחיד בזה הוא הזדמנות צילום העופות מקרוב. מאוד קרוב.
אזור תעשייה משודרג יצירתית
צ'ופרים
ציפורים
גשם
יום אחד יצאנו מהעיר צפונה לכיוון וויסלר. הדרך הנופית מרהיבה ויום הטיול היה נהדר.
האי וונקובר ושינויים בתוכנית
האי וונקובר ששטחו גדול משטח מדינת ישראל מצוי מערבה לעיר. בשלושת הימים באי וונקובר נהיה עצמאיים. נקודה זו התבררה לנו תוך כדי הביקור ונדרשנו למצוא דרך להגיע למערב האי לעיירה טופינו בה התכוונו ללון. אנו נפרד ממארחינו, ניקח מעבורת לעיר נאניימו עיר הנמל באי ומשם ברכב לטופינו (כ 4-3 שעות נהיגה). מסתבר שלשכור רכב בנאניימו ליומיים שלושה היה יקר מאוד. ביטול השתתפות עצמית גם מכפיל את העלות. בנוסף, מזג האוויר הפכפך וצפוי גשם כבד במערב האי וונקובר. לא בא לי לנהוג את הדרך המפותלת. נחפש חלופה. מצאנו עסקה טובה של חברת האוטובוסים טופינו הכוללת אוטובוס מהעיר וונקובר לנמל. הפלגה במעבורת ובנאניימו נעלה על אוטובוס לטופינו. מחיר מצויין לשנינו ושווה את הקרבת הגמישות לטובת הנינוחות, וכך היה. מבול בדרך הארוכה רק חיזק את ההחלטה. החיסרון הוא שיקשה עלינו לבקר ללא רכב במספר חופים מבודדים בפסיפיק רים. נראה מה נעשה ובכלל מי יודע מה מזג האוויר מחר?
בטופינו יש מספר אטרקציות ועיקרן הפלגות לראות לווייתנים, לראות את ה Bald Eagle (עיטם לבן ראש) קצת דובים וכמובן החופים. בנוסף האזור ידוע בתור מרכז אומנות מקומית או בשפה הלא פוליטיקלי קורקטית: אומנות אינדיאנית או לפי כללי ה PC- "First Nations". אנחנו מתעניינים בזה וזו הזדמנות לראות, לחוות ואולי לרכוש כמה פרטים.
היה לנו יום מלא בטופינו. מתעוררים לבוקר בהיר ונפלא ומול החלון במלון על העץ מחכה לנו החבר הבא. בקיצור יום נהדר בו הלכנו מספר שעות במסלולי הליכה מסודרים ביער הגשם הלח לחופים מרגשים. בחופים הצמודים לטופינו ניתן לראות בתים מדהימים היושבים על קו המים. בשמיים טסים עיטמים והכול מצוי בשלוות עולמים מדהימה.
בכמה גלריות וחנויות אומנות בטופינו יש פריטים מדהימים במחירים של 5000$ ומעלה. בסדנאות של אומנים מקומיים מצאנו מזכרות במחירים שפויים יותר. גם במסעדות ממשיכה אווירת הנינוחות ושני כלבי ההאסקי שנדחפו לקבל ממני ליטופים ופינוקים משדרגים את החוויה.
למחרת עם בוקר החבר הבא קיבל את פנינו.
עוד מעט נעלה לאוטובוס לנסיעה של כמעט 6 שעות לויקטוריה עיר הבירה של בריטיש קולומביה. עיר יפה ועם מזג אוויר נוח בכל השנה. אני הגעתי מעט הרוג ולכן רק רעייתי הלכה לביקור במוזיאון של British Columbia. כל האזור מפוצץ בתיירים. מופעי מוזיקה של First Nations ובכלל מה רע בקו מים שוקק וויזואלי.
הסיור בעיר טיפה מאכזב. ה China Town דל בחניות ומסעדות. סיירנו ומיצינו את החוויה. למחרת יש לנו עוד מספר שעות לראות אזורים אחרים בטרם נטוס לקלגרי לשלב הבא של הטיול.
