אלבניה פרק 3 - בכפרים

פרמט עיר קטנה בה מר רמיז מארח אותנו במלון שלו: מלון רמיזי. חדרים סבירים, הרבה מדרגות. אינטרנט חופשי במסעדה בקומת הקרקע.

בשעות הבוקר רמיז יושב כמו דון של מאפיה בשולחן הקבוע בכניסה, כוס קפה קטן ומדבר עם העולים אליו לרגל.

 מר רמיז מימין - ידידותי לסביבה, עם פאטי הנהג ליד השולחן בכניסה

כמה מאות מטרים מהמלון מרכז ה"עיר". מסעדת אנטיגונה מבין שתי המסעדות בעיר המומלצות מצאה יותר חן בעינינו. באזור מכינים מעדן מתוק ייחודי: קוטפים שקדים עוד בשלב היותם ירוקים עם הקליפה החיצונית ומשרים אותם שלשה שבועות במי סיד ואחר כך 3 שבועות במים (או ההפך) לפני תהליך הסיכור. במסעדות באזור מגישים שקד מסוכר רך זה כמו שמגישים בקלאווה במסעדות מזרחיות בארץ כצ'ופר עם החשבון. מעדן זה לא מילה.

הלאה במרכז הקטן של העיר אנחנו קונים פירות וירקות במחיר מצחיק ומאתרים קונדיטוריה קטנה וקונים צ'ופרים נוספים שוב במחיר מביך.

הסיבה שעצרנו בפרמט ליומיים נעוצה באתרי הסביבה. מכאן יצאנו להליכה לכפר בוניה (Bonja)

באלבניה יש לא מעט כפרים נידחים. בביטוי "נידחים" אני מנסה לכלול כפרים שלא ניתן להגיע אליהם ברכב רגיל. יש כפרים הרחוקים עשרות ק"מ מכביש נורמאלי אך עם דרך עפר לכל כלי רכב. אני מדבר על מקומות ללא גישה לכלי רכב. הביקור בכפר היה אחד משיאי הטיול אם לא ה

פאטי מוריד אותנו כ -15 ק"מ מפרמט בעיקול הדרך ומשם השביל לכפר. כשעה הליכה וטיפוס של כ 200-300 מטר. בתחילה הדרך רחבה ומתאימה לכלי רכב 4X4 שיכולים לנוע בה. חוצים מספר פשפושי נחלים בדילוגים על אבנים. בדרך בני הכפר יורדים: מי עם פרד, מי עם חמור או פרה לעבר המים ולעבר השדות במישור. פסטורליה בהתגלמותה. בשלב מסוים חונה בצד איזה ואן כחול של מישהו. כנראה המקסימום שרצה לסכן את הרכב כי משם הדרך נעשית תלולה יותר. שני רוכבי אופנועי שטח מיוון עוקפים אותנו בדרך לכנסיה המצויה בחלק הנמוך של הכפר. בכפר גרים כמה עשרות תושבים והוא נראה כתלוי על ההר. מגיעים מתנשפים לכנסיה. בחצר הפתעה - מכונית מרצדס נטושה. מישהו ניסה לפני שנים כנראה לעלות איתה עד לכאן וכיסח אותה למוות.

הכפר מהדרך





 תמונות מהדרך

טיילתי מספיק כדי לדעת מתי מגיעים למקום בו עושים הצגת שמחה "אוטנטית" לתיירים החולפים במקום כמה פעמים ביום. כאן בוודאות לא. תיירים עצמאים לא יגיעו וקבוצות לרוב לא מטיילות באזור. רוכבי אופנועים כנראה שכן. אד מגיע עם הקבוצות הקטנות שלו אחת לשבועיים. תחנה ראשונה הכנסייה הנעולה. אד אומר שיצלצל שיפתחו לנו. "יצלצל" פשוטו כמשמעו. הולך לפעמון הכנסייה ומצלצל. כמה דקות אחר כך מגיעה אישה ופותחת. הכנסייה כפרית ופשוטה אין בה ייחוד. היא סגורה רוב השנה. הכפר קטן. האנשים עובדים קשה ואין זמן לזוטות כמו דת.

 הנוף מחצר הכנסיה לכיוון ממנו באנו

 אד מצלצל שיפתחו


 ובכנסיה

סמוך לכנסיה בית הספר. בואו נתאם ציפיות: מדובר בחדר אבן בגודל של 5X6 מטר לערך. זו הכיתה בה לומדים כל ילדי הכפר: שבעה ילדים מגיל 7 עד 13 באותה כיתה עם מורה אחד שמגיע לפתוח לנו את החדר. התלמידים בחופשת הקיץ שזה עתה החלה. הכול צנוע וסגפני: מספר עזרי הוראה על בריסטולים וכמה ספרי ילדים בגרמנית שמישהו פעם תרם לכפר.

 מבנה "בית הספר" בקומה השניה

 ובתוכו

יצאנו ממתחם הכנסייה ובית הספר וממשיכים לטפס. שני האופנועים חונים בצד. גם להם מתחיל להיות מסובך להיכנס לשבילים התלולים והחלקים מאבנים המובילים לסמטאות הכפר שהן ברוחב של מטר +. המיקום של הכפרים בהרים נבע מהצורך להגן על הגרים בכפר משודדים ושאר מזיקים. התחנה הבאה ביקור בביתה של מריאנה המארחת את אד והקבוצה אחת לשבועיים לכוס תה או קפה. היא פותחת את השער בחיוך רחב ובידיים פתוחות. כפות הידיים שחורות. היא בדיוק מכינה את הסיפור ההוא עם השקדים המסוכרים ואלה משחירים את ידיה.

מריאנה בבית

 הסיפור עם השקדים

אנו מוזמנים לחצר עם הנוף המדהים לעמק ממנו הגענו. נכנסים בזהירות לבית הפשוט. קישוטי סריגה צנועים מוסיפים קצת צבע

 בכפר יש חשמל וכמובן כל תוצריו כמו מכונת כביסה ואנטנת לווין אך הכול פשוט במובן הכי חיובי והייתי אומר טהור של המילה.

יש לה ארבעה בנים שניים מהם עובדים בטירנה. בכפר מתפרנסים משדות בהם מגדלים שעועית. בנוסף הם אוספים בהרים צמחי אזוביון (נדמה לי שזה השם) ומייבשים אותם ומוכרים לתעשיית התבלינים דוגמת אורגנו או זעתר.

תבלינים ליבוש

אורלי מתרגשת מהחום והפשטות הלבבית ומבקשת לעזור למריאנה להכין את הקפה. מריאנה מכניסה אותה למטבח אך לא נותנת לאורחת לעזור לה. ההתרגשות שלה אמיתית ללא פוזות

אנחנו נחים מעט מנסים להיכנס לקצב העתיק השורה במקום לפני שמתחילים את דרכנו התלולה חזרה. עוד תחנה אחת עד לצהרים. ביקור בגשר עותומאני ישן המצוי באזור. הירידה התלולה עשתה שמות ברגלי כשהגענו סמוך לגשר (כרבע שעה הליכה מהכביש) החלטתי להישאר בחניון ואורלי המשיכה לייצג אותנו נאמנה ליד הגשר.

 הנוף בירידה

 הגשר העותומני

ארוחת צהרים באזור הגשר, אחת מאלה הכלולות במחיר הטיול. שפע ממולאים וירקות נהדרים. הבשר פחות מלהיב.

חזרה למלון לסיאסטה. בדרך נתקלים בסיכוני כבישי אלבניה: פאטי עוקף בזהירות טרקטור וממשיך בכביש הצר. לאחר דקה מופיע מולנו במהירות אדירה המטורף התורן. פאטי יורד לשוליים. גם המטורף יורד לשוליים הוא מאבד שליטה, מנסה לחזור לכביש ועף עם הרכב לצד השני לתוך עץ. פאטי עוצר וחלק מהקבוצה יורד לראות מה קרה. אחת הרופאות בקבוצה (היו שתיים) רצה גם היא. למטורף לא קרה דבר. למרצדס סיפור שונה אבל זו כבר בעיה שלו. תוך דקה הגיע הטרקטור אותו עקפנו. עצר. הוציא חבלים, התחבר למרצדס התקוע והחל לגרור אותו לפרמט. אמרתי חבר'ה תכליתיים? תם האירוע.

עונת התיירות היא בין מאי לאוקטובר. יחסית ללא גשם. מאידך חם נורא. מסיבה זו לרוב בצהרים יש סיאסטה והמשך הטיול מבוצע בשעות אחר הצהרים הקרירות.

אחר הצהרים עליה לכנסיה המצויה בהר מעל פרמט. לא ממש חשוב אך הנופים חזקים.