לליבלה
היעד המשמעותי האחרון בביקור. הכנסיות החצובות בסלע הם פלא עולמי. יש 13 כנסיות הידועה בהן היא כנסיית סנט ג'ורג' החצובה במבנה של צלב. מבחוץ המראה מרשים אך הצילומים לא משהו. הכנסיות עצמן מבפנים אפלות ולטעמי לא ממש מרשימות אך כל הקומפלקס על המנהרות והמחילות התת קרקעיות המחברות את הכנסיות זו לזו יוצר חוויה כוללת אדירה.
די יקר לבקר. מחיר הכניסה לזרים הוא -50$. סיפור של היצע וביקוש. מקבלים מדריך מקומי ואיש "נעלים וכובעים". כמו בכל הכנסיות באתיופיה, חולצים נעלים בכניסה. היות ועוברים ממקום למקום, לעיתים לא יוצאים מהמקום שנכנסים כל איש הכובעים והנעלים מנייד אותם ממקום למקום ובין לבין עוזר קצת במעברים החלקלקים בין הכנסיות.
לליבלה
כנסיית סנט ג'יימס. אולי המצולמת ביותר באתיופיה ובצדק.
סלפי – על גבי קיר הכנסיה
איש הנעלים והכובעים
בתוך אחת הכנסיות החצובות והחשוכות
המראות מרשימים. התמונות מעט מאכזבות. תאמינו לי שהחוויה אדירה.
עוד אתר אחד תוכנן לביקור. הכנסייה Ashatan Maryam על ראש ההר הסמוך ללליבלה. העלייה תלולה ביותר ומבוצעת בעזרת פרדות והליכה קשה. נחזור לסיפור השלג שתיארתי בפרק הרי סימיין. מסתבר שלראשונה בתולדות המקום ירד שלג בפסגה בנובמבר. המסלול כך דווח, חלקלק ומסוכן ולכן הסיור הזה בוטל מסיבות בטיחות. במקומו נסענו לביקור בכנסיה ומנזר נקוטולאב החצובה בתוך מערה. הביקור מעניין. הכוהן המקומי משתף פעולה (אגב כמעט בכל המקומות הכוהנים משתפים פעולה, מציגים ספרים, מדגימים שירה מקומית וגאים במורשת) והתמונות בהתאם.
ומה עם אדיס?
אדיס עיר ענקית אך לטעמי לא ממש מרתקת בהשוואה לאתרים אחרים. המוזיאון הלאומי לא ממש עניין אותי. גם בכנסיית השילוש בה קבורים היילה סילאסי ורעייתו ההתפעמות ממני והלאה. מה שמעניין זה מוזיאון הטבע המקומי בו מצויים שרידי "לוסי" ואוסטאלופיתקוסים (דמויי אדם) מתקופתה (לפני כ -3 מיליון שנים). השלד של "לוסי" הוא השלד הראשון של דמוי אדם שהלכה זקופה ובזה חשיבותה כראשונה בשושלת האנושית המוכרת לנו.
שחזור של “לוסי”
יתר מוסדות השלטון מוסתרים מעין ואסורים בצילום: בית הנשיא, משרדי ממשלה וכדומה. חשדנות שלטונית שעדיין קיימת במדינה.
יש שפע מסעדות וניצני שפע מערבי. המחירים באדיס יקרים בהשוואה למחירי אזורי הספר קל וחומר מחירי איזור האראר המתוייר יחסית בדלילות.
מתקרבים לסוף. מילות סיכום? היה אדיר. יעד מעניין, צבעוני, מלהיב שונה ומגוון מהרבה היבטים. קבוצה טובה ומדריכה מעולה תרמו לחוויה. אתיופיה זה לא מה שאתם חושבים ומדמיינים. ממש לא.
