ניצלנו את חופשת שבועות כדי להתאוורר קצת מן השגרה. וכמובן שאין יותר אידיאלי ממסלול מים בחג מים. היעד שנבחר ושכבר מזמן מככב אצלי ברשימה של טיולים נחשקים שבא לי לעשות הוא עין בוקק.
אל הטיול היינו אמורים לצאת אני, הגרוש שלי והבן המתבגר שלנו. הבעיה שלא הצלחנו להעיר אותו בבוקר ולא משנה כמה ניסינו או באיזה שיטות נקטנו. אני מניחה שאם הייתי מנסה עוד קצת, הייתי כותבת את הבלוג הזה בתור רוח רפאים. למי שיש מתבגרים בבית, בטוח יכול להזדהות עם הסכנות הכרוכות בלהעיר אותם משינה.
לכן שוב נסענו אל הטיול רק אני והגרוש שלי. כביש שש קיצר לנו את הנסיעה ואחרי שעה כבר נפרסו סביבנו הנופים המדבריים. הנופים האלה תמיד גורמים לי לחשוב על תיירים שמגיעים לבקר בארץ. הרי אם אני כל כך מתרשמת מהם, איך אנשים מאירופה, שלא מכירים בכלל את הנוף המרשים של המדבר, מרגישים עם כל העוצמות האלה.
בירידה לכיוון ים המלח עצרנו באחד המצפים שיש בדרך:
מצפה מצד זוהר על שם יעקב שטיינמץ
תצפית יפה ומסודרת עם ספסלים והצללה שמשקיפה על מצד זוהר – מבנה קדום (מאוד) שהיה יכול להיות מאוד מסקרן להגיע אליו.
חוץ מלראות את המצד, זכינו גם לנוף מרהיב של ים המלח ואזור המלונות שמקיפים אותו. כדי באמת ליהנות מהנוף, כדאי לטפס על גבעה קטנה ליד התצפית ולהשקיף משם.
למזלנו מזג האוויר היה מושלם ליום טיול שכזה. התחלנו את היום עם 28 מעלות ובשיא החום המעלות הגיעו ל 33, אבל זה קרה כשכבר השתכשכנו לנו בים המלח אחרי שסיימנו את המסלול והאוכל.
נסיעה קצרה מן התצפית, ממש ליד המלונות, נמצא המסלול של:
עין בוקק
כדי להגיע לתחילת המסלול תרשמו ב waze מצד בוקק. הוא יקח אתכם לחניה מסודרת וחדשה ליד תחילת המסלול. צריך לרדת משם בגבעת עפר, אבל מדובר בירידה לא קשה. רק תשימו לב לא להחליק.
לא סתם קראתי לעין בוקק – זרם הפיות. המקום הזכיר לי מאוד מסלול קליל בעל אותו שם שעשינו בווייטנאם, ליד מוי נה. אמנם שם היה מדובר במשטח חולי ואילו בעין בוקק צועדים על אבני חצץ או אם תתקדמו קצת בדרך, אז אבני החצץ יצעדו אתכם... בתוך הנעליים, הגרביים או כל מקום אחר. אבל מכל בחינה אחרת הם בהחלט היו דומים. ההרים האדמוניים שמתנשאים משני צידי המסלול כמו שומרים אימתניים,
צמחיית הנחלים השופעת שמוסיפה לא מעט יופי למקום
והמים הרדודים
המסלול מאוד פופולרי בקרב מטיילים ולכן גם מאוד עמוס, במיוחד בשבתות וחגים. ממש נוצרו לאורך המסלול "פקקים" במעברים צרים שהצריכו המתנה סבלנית. אה וכן, למשפחות עם ילדים קטנים או אפילו לא כאלה קטנים – אולי המעברים הצרים האלה הם לא המיקום האידיאלי לילדים לעצור ולהשתכשך במים בזמן שתור שלם של אנשים מחכה לעבור שם, רק אומרת.
למרות ההליכה היחסית איטית ועם ההמתנה המרגיזה לפעמים, נהנינו מאוד מן המסלול והנופים שהוא סיפק לאורך הדרך.
אחרי הליכה של כחצי שעה במים שבקושי מלטפים את הקרסול, התחילו לצוץ לאורך הדרך מפלונים בגדלים ועוצמות שונות.
מה שממש יצר בחלק מן הנקודות "ג'קוזי של הטבע". גם אני וגם הגרוש ניצלנו את הפלא הטבעי הזה בחדווה.
מסלול הנחל מסתיים במפל גדול יותר (יחסית למפלונים שפגשנו בדרך). בימי חג ובשבת יש תור שלם כדי לגשת ולטבול במימיו, לכן הסתפקתי בלצלם אותו מרחוק
וללכת להשתכשך באחת הבריכות הקטנות שסביב.
ראינו שמשם יש גם מסלול טיפוס עם יתדות על ההר. הגרוש שלי לרגע שקל את זה, אבל למזלו ויתר, אחרי שנזכר שהוא כבר חגג 50 והיכולות הפיזיות שלו לא כמו שהיו פעם.
המסלול הוא קווי ולכן חזרנו בדיוק באותה הדרך שבאנו. הפעם, באורך פלא, מצאנו את עצמנו לבד לאורך רוב הדרך חזור. זה ממש הרגיש כאילו הגענו עד סוף המסלול עם קבוצה ענקית שנשארה מאחור ורק אנחנו חזרנו משם.
כשהגענו לרכב, השעה כבר הייתה שעת צהריים והיינו מורעבים. לכן הלכנו למסעדה שכבר ביקרנו בה בעבר:
מסעדת טאג' מאהל
מסעדה מזרחית עם תפריט די סטנדרטי שמתוכו לא קשה לדלות מנות טבעוניות. גם הפעם לא התאכזבנו מן המסעדה. לקחנו חומוס-טחינה, סלט ירקות, צ'יפס ופלאפל. המנות היו גדולות, טריות וטעימות. אכלנו כל כך הרבה שהייתי בטוחה שאני הולכת לשקוע בים המלח.
כדי לבחון את התאוריה שלי, את היום שלנו סיימנו באחד החופים. אני חייבת לומר שכל אזור המלונות של ים המלח ממש הפתיע אותנו לטובה. אם פעם היו שם רק מספר בתי מלון נעוצים להם בתוך שממה. היום המקום כבר הרבה יותר מפותח. יש שם טיילת מקסימה, קניון ענק, פאבים על החוף ואווירת נופש. ממש הרגשתי שקפצנו לכמה שעות לאילת.
הפעם לא הצטלמנו בים, אבל זה רק כי כל כך נהנינו מהמים החמימים ומהרוגע המושלם הזה אחרי מסלול טיול ואוכל.
לסיכום:
יותר מתמיד אני ממליצה לעשות בדיוק את מה שאנחנו עשינו. תתחילו עם מסלול מרענן בעין בוקק. המסלול מתאים לכולם. ראינו שם אינספור משפחות עם ילדים קטנטנים ואפילו קשישה עם מקל הליכה הייתה שם.
שימו עליכם בגד ים מראש. מאוד כיף לעצור שם בכל מיני נקודות ולטבול. אל תוותרו על זה.
אחרי זה תעשו הפסקה במסעדה ולכו לעוד שעה, שעתיים לטבילה בים המלח. כל האזור שם פשוט שבה אותי ואני לגמרי מתכוונת לחזור לשם עוד השנה.
מקווה שנהניתם לקרוא לפחות כמו שנהניתי לטייל ולכתוב על זה .
נתראה בטיול הבא :)
