סיימתי את הבידוד ה... שישי אולי? מי כבר סופר בימינו. אגב, זה גם היה האחרון לזמן הקרוב. כן, הקורונה השיגה בסוף גם אותנו. כמה ימים אחרי הטיול הזה- אני, הבן שלי והבת הגדולה שלי יצאנו מאומתים. האנשים שמכירים אותי התלבטו איך להגיב לחדשות האלה. אולי ב"מזל טוב?" "סוף סוף?" או שצריך להוסיף גם "החלמה מהירה". כן, ככה זה כשנמצאים בסביבה שלי – ההומור השחור נדבק גם לאלה שעד לפני שהכירו אותי היו נעלבים מכל רמיזה צינית.
בכל מקרה, נחזור לסיבה שאנחנו פה באמת וזה הטיול. הפעם גילינו מקום מופלא שקרוב לבית (כלומר לבית של אלה שגרים במרכז. אם אתם גרים בבאר שבע ודרומה או בחיפה וצפונה, תתעלמו מהמשפט האחרון). ביקרנו בשני מקומות. גבעת חומרה - שהיא קטנה, אבל בהחלט מצאנו מה לראות שם. חוץ מזה, זאת הייתה מנת פתיחה מעולה לשמורת שפך נחל שורק הקרובה שהתגלתה כמקום מהמם ולגמרי שווה ביקור.
הפעם יצאנו לטיול בהרכב די קבוע - אני, בן זוגי והבן הקטן שלי. מהבית יצאנו באזור השעה 11 ואחרי נסיעה של 33 דקות בדיוק (ככה זה בשבת, כשאין פקקים) כבר הגענו ל:
גבעת חומרה
ככה זה מופיע גם ב waze
אם הייתי צריכה איכשהו להגדיר את המקום, אז הייתי קוראת לו "חובבני". ולמה חובבני? כי מדובר בגבעה קטנה עם פוטנציאל שמתוחזקת או לפחות תוחזקה בעבר על ידי תלמידים של בתי ספר שבסביבה. הם אפילו הצליחו להסיט את בניית פסי הרכבת, כך שלא יעברו שם. היו ניסיונות להפוך את הגבעה לשמורה רשמית, אבל כרגע היא עוד לא ולכן היא בסטטוס "חובבנית".
ליד הגבעה מצאנו שפע מקום לחנות לצד הדרך. כמו במיוחד בשביל המטיילים שמגיעים לשם, נפרס ממש בכניסה שטיח צהוב ויפיפה של פרחים. מנחשת שאלו סביונים, אבל אני לא חזקה בשמות של פרחים.
הדבר הכי בולט על הגבעה זה מבנה חצי הרוס שעדיין שורד את פגעי הזמן. לא יודעת כמה עוד נשאר לו, אבל כרגע הוא בהחלט אטרקציה בפני עצמה.
דבר ראשון זה הגרפיטי שמכסה אותו מכף רגל ועד הגג. הצבעוניות העליזה הזאת היא ניגוד מוחלט למצבו העגמומי וההרוס.
בחלקים אליהם יד האמנים לא הצליחה להגיע אפשר לראות את החומר ממנו הוא עשוי וזאת ההפתעה המעניינת – מדובר בחול וצדפים. אני בטוחה שזה מעורבב עם עוד חומרים, אבל את הצדפים אפשר לראות היטב שלובים בתוך הקיר. לכן אני קראתי לו "בית הצדף".
משם יש כמה שבילים שמתפצלים על הגבעה. משהו שמאוד מאפיין את הגבעה הזאת הם שיחי "רותם המדבר". הם היו רק בתחילת הפריחה שלהם ולכן אם תגיעו לשם באזור אמצע עד סוף פברואר תוכלו ליהנות מהשיחים הלבנים והמרשימים האלה הרבה יותר וגם להריח אותם. יש להם את אחד הריחות הכי טובים שהרחתי.
נתקלנו בהם לפני שנתיים במקום אחר וכתבתי עליהם בהתלהבות לא מווסתת כבר אז:
https://www.lametayel.co.il/posts/od5xyl
הגבעה עצמה מכוסה בהרבה ירוק (מן הסוג החיובי ולא כזה שמגיע כתו) ויש שם מן שקט ושלווה כזאת.
לא הרבה מגיעים לשם, לפחות לא כשאנחנו היינו. ופשוט כיף להסתובב ולספוג את הטבע. אפשר גם למצוא איזו פינה ולפרוס מחצלת. אנחנו הקדשנו למקום בערך שעה.
משם נסענו ל:
שמורת שפך נחל שורק
זאת שמורה מסודרת עם חניה מסודרת ושבילים מסודרים. שם גם היו הרבה יותר אנשים ואני יכולה בהחלט להבין את המשיכה שיש למקום. הייתי ממש בהלם מעצמי שעד היום לא גיליתי את השמורה המקסימה הזאת.
חנינו בחניה ונכנסנו אל תוך חורשת אקליפטוסים מרשימה.
היו שם שולחנות פיקניק ושלוליות ענק שדי חסמו את הגישה לאותם שולחנות. אבל זה כמובן לא הפריע לבן שלי.
משם השביל עובר מתחת לגשר בטון גדול הישר אל שביל עפר שמגיע כמעט עד לים. אני די הצחקתי את עצמי ואת המשפחה שלי כשברצינות הייתי מופתעת שיש שם נחל. כן, אני יודעת, הייתי אמורה להבין את זה מהשם "נחל שורק". העניין שכשקראתי תיאורים על המקום, איכשהו שכחו לציין אותו ולכן הוא לא השתלב לי בטיול הדמיוני שבניתי בזמן התכנון שלו. אז כן, מן הסתם יש שם נחל מהמם עם מוניטין לא מדהים.
השביל נמתח במקביל לנחל לאורך רוב הדרך. מצד אחד יש את נוף המים והצמחייה שסביב
ומן הצד השני חורשות, דשא ופרחים. בקיצור מושלם.
אחרי הליכה קצרה הגענו לאי הצבים. אי די גדול שאין אליו גישה משום כיוון, חוץ משחיה. אבל עם מוניטין הנחל שהזכרתי לפני רגע – לא הייתי מנסה את מזלי. הבנתי שחיים שם צבי מים. אנחנו לא ראינו כאלה, אבל יש סיכוי די סביר שאתם כן תראו אותם.
משם המשכנו עוד קצת עד תצפית הקורמורנים. בגדה שבצד השני של הנחל יש מספר עצים שמתנשאים אל על ונראים כאילו הם מכוסים שלג וציפורים שחורות. הקורמורנים מצפים את העץ בכמויות שיכולות לאפיין עצי פרי בשיא העונה וה"שלג" הלבן הזה שרואים זה בעצם הלשלשת שלהם.
בהיתי בהם מוקסמת לגמרי בזמן שבן זוגי המוכשר הצליח לתפוס תמונה די מוצלחת של הציפור המרשימה הזאת מקרוב.
משם השביל עובר עוד קצת לאורך הנחל ואז טיפה מתחיל להתרחק. שם גם התחילו דיונות החול ונוף לגמרי אחר. ראינו מלא ילדים שהתגלגלו להם מן הדיונות. הפעם לאף אחד מאיתנו לא היה חשק לחול בפה, באף ואיפה לא ולכן ויתרנו על התענוג, אבל ברור שלילדים קטנים זאת אטרקציה מדהימה. אנחנו סתם טיפסנו על הדיונות כמו סחים.
כשאני מספרת על הטיולים שלנו, לפעמים קשה להעביר את ההרגשה שהייתה שם ואת הדברים הקטנים שגורמים לטיול להיות מוצלח ובלתי נשכח. כמו עורב שישב על סלע והספקתי לתפוס תמונה שלו או הבן שלי שמצא גזע עץ שהיה קצת כמו נדנדת שיווי משקל והלך להתנדנד/לקפוץ ממנו פעם אחר פעם. בן הזוג שחזר לרגע לילדות והתחיל לנהל קרב של ענפים עם הבן שלי.
אז נכון שחלק מזה אפשר לעשות גם בחצר של הבית, אבל איכשהו זה לא באמת קורה. הטיולים המשפחתיים האלה מוציאים מתוכנו את הילדים שבנו ומאפשרים לנו להשטות. אה ואל תשכחו שמסביב יש גם אחלה רקע.
מהדיונות, השביל עוד המשיך הלאה עד לצוק שמשקיף אל הים. מאחר וההליכה לשם הייתה אמורה להיות משהו כמו 40 דקות, אנחנו החלטנו לוותר. חזרנו באותה הדרך שבאנו. בדרך מצאנו עוד פלא של טבע.
מי בכלל תיאר לעצמו שהם צומחים על עצים?
את הטיול שלנו סיימנו בפיצה האט עם פיצה טבעונית מעולה. הגענו הביתה בצהריים אחרי שהיה לנו טיול של חצי יום מוצלח במיוחד.
קצת לסיכום:
גבעת חומרה – שווה להגיע לשם בסוף פברואר. גם בגלל שיחי רותם המדבר וגם כי הבנתי שיש שם פריחת אירוסים מטורפת בתקופה הזאת. אנחנו הגענו מוקדם מדי ולכן לא ראינו אפילו אחד. השבילים מאוד מסודרים וההליכה בהם קלה, אבל הם לא עבירים לעגלות.
שמורת שפך נחל שורק – מומלץ ביותר בחורף ובאביב. כך תוכלו ליהנות מכל השפע שיש לטבע הישראלי להציע ולראות את הקורמורנים ש"חונים" שם בחורף. גם המסלול הזה מתאים לכל גיל. הוא אולי עביר עם עגלה, אבל פחות הייתי ממליצה על זה.
אז תודה שקראתם ונתראה בטיול הבא.
ואם בא לכם לקרוא עוד קצת על הטיולים שלנו בארץ או בחו"ל, בואו לבקר בבלוג שלי באתר "למטייל":
