יום חמישי -; 18.08.2011
קמנו בבוקר. אכלנו, עברנו על המזוודות ו-ווידאנו שלא שכחנו כלום מאחור.
בצער רב, לאחר שדורבן ב' ואמא-דורבן נפרדו מפטרה, המארחת, סגרנו את הדלת ויצאנו לכיוון אמסטרדם.
היות והטיסה לארץ בשעות הלילה, החלטנו להעביר את כל היום באמסטרדם, כדי להמנע מנסיעות רחוקות ופקקים.
בעלי ניסיון, שמנו פעמנו לחניה של המוזיאון האולימפי. כמו בפעם הקודמת, חיכינו בסבלנות שיתפנה מקום מיוחל בחניון ונכנסנו. הפעם חנינו ליד הקיר האחורי, מתוך תקווה שלא יפתחו לנו את המכונית / המזוודות .
עלינו על הטראם הראשון שהגיע ולמרות ששאלנו את הנהג איך להגיע למוזיאון הטרופי איכשהו נראה לנו שהתשובה לא ממש מתאימה... הוא הציע לנו לרדת בתחנת ה"מוזיאונים" ואנחנו ראינו לפי מפה שהיתה ברשותינו שהמוזיאון רחוק למדי. לאחר שנעזרנו במלצרים בבית קפה קרוב, עלינו על טראם נוסף והפעם הכיוון היה נכון!
ירדנו לא רחוק מפארק ירוק ומזמין, שאם היה לנו זמן, גם היינו נכנסים אליו לבלות.
חיש מהר הגענו למוזיאון, וכמובן שנתקלנו בעוד מספר משפחות ישראליות.
עלינו למעלה והתחלנו לסייר במוזיאון. גם אם לא קראנו את ההסברים ליד המוצגים, כי כבר היינו עייפים מנטלית, נהנינו מאוד.
![המוזיאון הטרופי, אמסטרדם]()
בצער רב, לאחר שדורבן ב' ואמא-דורבן נפרדו מפטרה, המארחת, סגרנו את הדלת ויצאנו לכיוון אמסטרדם.
היות והטיסה לארץ בשעות הלילה, החלטנו להעביר את כל היום באמסטרדם, כדי להמנע מנסיעות רחוקות ופקקים.
בעלי ניסיון, שמנו פעמנו לחניה של המוזיאון האולימפי. כמו בפעם הקודמת, חיכינו בסבלנות שיתפנה מקום מיוחל בחניון ונכנסנו. הפעם חנינו ליד הקיר האחורי, מתוך תקווה שלא יפתחו לנו את המכונית / המזוודות .
עלינו על הטראם הראשון שהגיע ולמרות ששאלנו את הנהג איך להגיע למוזיאון הטרופי איכשהו נראה לנו שהתשובה לא ממש מתאימה... הוא הציע לנו לרדת בתחנת ה"מוזיאונים" ואנחנו ראינו לפי מפה שהיתה ברשותינו שהמוזיאון רחוק למדי. לאחר שנעזרנו במלצרים בבית קפה קרוב, עלינו על טראם נוסף והפעם הכיוון היה נכון!
ירדנו לא רחוק מפארק ירוק ומזמין, שאם היה לנו זמן, גם היינו נכנסים אליו לבלות.
חיש מהר הגענו למוזיאון, וכמובן שנתקלנו בעוד מספר משפחות ישראליות.
עלינו למעלה והתחלנו לסייר במוזיאון. גם אם לא קראנו את ההסברים ליד המוצגים, כי כבר היינו עייפים מנטלית, נהנינו מאוד.
יש שם עשרות תצוגות שמתארות את החיים באיזורים שונים בכדור הארץ -; התערוכות בנויות בצורה נעימה לעין וכיף להסתובב במוזיאון.
אהבנו במיוחד חדר ובו פוחלצי חיות, תצוגות של מסיכות שונות, כלי נגינה ופסלים עתיקים בעלי איברים מוגדלים...
עם צאתנו מהמוזיאון, ולאחר שלמדנו את המפה, החלטנו להמשיך רגלית לשוק. הלכנו בטיילת על שפת הנהר וגשם התחיל לרדת -; בתחילה טיפות קלות ואח"כ הוא התחזק מאוד ונאלצנו לחסות מתחת לצלון של פלאפל מעוז -; בינתיים הצצנו במחירים ועינינו חשכו. לא רק בארץ יקר!
ניצלנו הפוגה יחסית בעוצמת הגשם ונכנסנו לשוק. הגשם שוב התגבר ואנחנו דילגנו בין הדוכנים השונים שבמרכז המדרחוב לבין החנויות שמאחוריהן. לבסוף, קנינו מטריה לדורבן ב', שסובל ממים והמשכנו לאורך השוק. היה נחמד אבל לא מעבר וגם הגשם פגם בחוויה. קנינו 3 גלגלי גבינה קטנים יותר בזול מבאדם ובקצה השוק הוספנו 3 לחמניות צימוקים קטנות.
הגשם נרגע והצלחנו להגיע לא ספוגים לארמון המחודש בכיכר דאם.
חיכינו לא מעט בכניסה לארמון והשעה כבר היתה כמעט 15:30 מה שלא הותיר הרבה זמן ובכל זאת... ההמתנה היתה שווה! החדרים הראשונים היו נחמדים וזהו, אבל לאחר שהגענו לאולם המרכזי עליו מצויורות מפות עתיקות התחלנו לשוטט בין חדרי הארמון המפוארים.
פשוט WOW אמיתי! איזה פאר, איזה הדר, תענוג צרוף. דורבן א' כבר היה עייף, אבל הסברנו לו שמשם יוצאים לאכול ולשדה התעופה, כך שעדיף להעביר את הזמן בארמון.
באחד החדרים הגדולים ראינו תמונת ענק שדורבן ב' זיהה כחציית ים סוף ומשה במרכז. שאלנו את האיש מהמוזיאון והוא אישר זאת והסביר שהציורים בארמון רובם בכלל מתוך התנ"ך ולא מהברית החדשה. הוא הסביר שהוא (וההולנדים) לא ממש סובלים מוסלמים בגלל ההתנהגות שלהם בהולנד. נשמע מוכר. והיתה איתו שיחה ערה בנושא.
יצאנו משם קצת אחרי 16:30 וכבר אז כל העמדות בכניסה נראו נטושות...
עצרנו בסאבווי וישבנו לאכול -; הפעם, דורבן א' הסכים לאכול לחמניה בלי כלום ולדורבן ב' הבטחנו צ'יפס. מוכר נחמד הסכים, לאחר ויכוח עם הקולגה שלו, לחייב אותנו ב"עוגיה" ולא בכריך, אפילו שהוא ריק.
לקחנו את הטראם לחניון, אספנו את הרכב, עצרנו לתדלוק קצר ומשם לשדה התעופה. גם היום קצת לפני שהגענו חזינו באווירון שנוסע בגשר מעלינו! אנחנו נסענו במנהרונת מתחת למסלול -; בהחלט חוויה!
חיש מהר מצאנו את נציגות הרץ ובצער רב נפרדנו מהרכב ויצאנו לכיוון הטרמינל. בדרך קנינו לדורבן ב' ארוחה בברגר קינג ועלינו לכיוון הדלפקים. היות ועדיין היה מוקדם הדלפק של אל על היה סגור נאלצנו לחכות דקות ארוכות. כמובן, שכשנפתחו הדלפקים הייינו ראשונים, אבל...
נציגת הביטחון בחנה את הדרכונים שלנו, ביקשה סליחה ולקחה אותם הצידה. היא התייעצה עם אדם נוסף וחזרה לשאול אותי מספר שאלות. ואז סופסוף הבנו למה התחקורים האלו! מסתבר שהתמונה שלי בדרכון היא עם משקפי ראיה מתכהים ולכן הם חייבים לוודא שאני אכן אני!
לאחר שהעניין הזה סודר, עדיין נותר לנו זמן רב לטיסה. יצאנו לסייר בטרמינל הענק ולמרות הכל הזמן זז לאט מידי.
דורבן א' כבר רצה למטוס, אבל לנו לא בא להתקע שם עד ההמראה ולכן משכנו זמן. התיישבנו לאכול את שאריות הקרקרים והפתי בר על שולחן לא רחוק מהשער שלנו . מה שמעניין הוא שהשער שליד היה לאחת ממדינות ערב -; מישהו ממש השקיע מחשבה בענין! אבל השוטרים עם הרובים האוטומטיים והאצבע על ההדק שהסתובבו שם, ממש הרגיעו אותנו...
הגיע שעת ה-BOARDING ועברנו ושמנו את החפצים על השיקוף. גם אנחנו, המבוגרים, התבקשנו לעבור שיקוף במתקן מיוחד ואחריו הבודקת החליטה שהיא צריכה למשש את אמא-דורבן מכל הכיוונים...
השארנו גם את החוויה הזו מאחורינו והתיישבנו ליד השער. העליה למטוס התעכבה דקות ארוכות ולבסוף עלינו על המטוס. המטוס היה קטן יחסית. 2 שלשות של כיסאות מכל צד של המעבר, שהיה צר בצורה קיצונית. הטיסה עברה לאיטה, רק הילדים הצליחו לישון. הכריכים של הארוחה הלא מוגדרת היו נוראיים (מה הקשר בין טונה, לדבר הזה שהיה בתוך הלחמניה?).
כשנחתנו בארץ, חזרנו אחורה בזמן: יצאנו מהמטוס לא דרך השרוול כי אם דרך גרם מדרגות נייד, ממש כמו פעם וכמובן שגם הגענו לטרמינל הראשי באוטובוס של השדה. ביקורת הדרכונים היתה מפוצצת באנשים, עייפים ורגזניים אבל גם היא עברה ומשם הלכנו למסוע. המזוודות שלנו זוהו מהר יחסית וזהו -; חזרנו לארץ!
