יום רביעי, 05.08.2015 - במעלה הסולם.
משתדלים להשכים קום ולצאת מוקדם (מסנטה פה), כדי להגיע למרכז המבקרים ב-White Rock, בו ביקרנו אתמול, ולעלות על השאטל הראשון שיוצא בשעה 9:00 (יש כל חצי שעה בימות חול וכל 20 דקות בסופשבוע) לכיוון האתר Bandelier. זו הדרך היחידה להגיע לאתר.
הגענו כעשרים דקות לפני השעה היעודה. השאטל לא היה מלא – חשוב מאוד בהמשך, שכן המסלול כולל עליה בסולמות וכניסה לכוכים ויש תור לכל נקודה שכזו.
כשיורדים מהשאטל, עומד ריינג'ר ובודק שכל מי שאין לו כרטיס פארקים או כרטיס מזכה אחר, ישלם במרכז המבקרים – 12 דולר למשפחה.
.
יצאנו למסלול הראשי, המוביל לכוכים בסלע - אל רובם נכנסים ע"י טיפוס קצר בסולם.
.
.
.
בהמשך, לקחנו את המסלול הארוך ובדרך צפינו באיילה חמודה שעמדה על השביל ואכלה מתוך סלע. היא לא פחדה, ואנו וזוג נוסף שהיה באיזור, צעדנו בשקט ובזהירות כדי לא להפריע את מנוחתה.
.
.
שיא המסלול היה טיפוס לגובה ב-3 סולמות – סה"כ לגובה של 140feet (כ-50 מ'). כשהמסלול הקצר ביניהם גם הוא צר ביותר. חוויה! סה"כ, הקושי בינוני, ושמחנו לראות שהילדים, וגם אנחנו, עמדנו יפה באתגר. רמת הקושי בטיולים עולה ובהצלחה.
.
.
.
סה"כ המסלול נעים ומהנה, מוצל חלקית, בתוך יער טבעי מלא ירוק!
ראינו בדרך הרבה ציפורים, לטאות ואני אף ראיתי גם סנאי גדול (Abert's Squirrel) מטפס על עץ!.
בתום הסיור באתר, נסענו ללוס אלאמוס, לסיור קצרצר ב-Nature Science Center
עליו קיבלנו לפחות 2 המלצות. בפועל, זה מקום פצפון ומתאים לילדים צעירים.
המתנדבת המבוגרת באתר שמעה שאנחנו מישראל ויצאה מגידרה: היא סיפרה שהבת שלה היתה בארץ בזמן מלחמת יום כיפור בקיבוץ בית אלפא וכאשר כל הגברים יצאו למלחמה, היא היתה אחראית על המחלבה, בשל ניסיונה…
למרות גודלו הקטנטן של המקום נהננו לתצפת על פינת האכלה קטנה לציפורים .
.
חזרנו לאיזור המרכז ונכנסנו למרכז המבקרים. משם, חצינו את הכביש ויצאנו קצת להסתובב בחנות
מזכרות עם חולצות מיוחדות. שקלנו ביקור מעמיק במוזיאון ההיסטורי, אבל, לאחר הצצה קצרה, הרעב השתלט עלינו והחלטנו לוותר על המוזיאון. ממול היה גן נחמד שחשבנו לנוח בו אך לבסוף ויתרנו גם על הרעיון הזה ונסענו חזרה למנוחה במלון.
אחר הצהרים, השארנו את הילדים במלון ויצאנו להעיף מבט בחצר ענקית מלאה בחפצים מקסיקנים, שהיתה בהמשך הרחוב (הארוך מאוד) בו היינו. סה"כ נחמד, אבל לא מצאנו משהו שיצדיק מקום במזוודה. היו שם כל מיני חפצי נוי צבעוניים שדהו בשמש - מי יודע כמה שנים הם בילו במקום הזה…
.
.
.
