בלגי-ה-ולנד, חלק 2, הולנד: ארנהיים, גן חיות בורחר, הט לו, דן האג וביקור חטוף בליידן

בוקר טוב הולנד!

 קמנו בבוקר, במעוננו החדש, בבית החווה ב- Alphen aan de Rijn.

היום הוקדש לאיזור אפלדורן:

יצאנו לכיוון המוזיאון הפתוח בארנהם. הפקק התחיל כבר מספר ק"מ לפני הפארק. עמדנו כמו כולם בסבלנות וכשהגענו מצאנו חניה לא רעה. העיקרון של החניה פה ובמקומות אחרים בהולנד קצת שונה ממה שאנחנו מכירים. אין בעיה להכנס לחניה בתשלום, אפילו לא צריך לקחת כרטיס, אבל.. צריך כרטיס או אסימון כדי לצאת מהחניה -; צריך לקנות בקופה בזמן שקונים את הכרטיסים או לקוות שלפחות קופה אחת פתוחה כשיוצאים ...
התורים היו ארוכים למדי וכשסוף סוף הגיע תורנו מסתבר שמכונת כרטיסי האשראי לא מוכנה לקבל את הכרטיסים שברשותנו. (קרה מספר פעמים. לא אוהבים שם כרטיסים שלא הונפקו בהולנד). לאחר מספר ניסיונות להעביר את הכרטיסים השונים במכונות שונות ע"י קופאיות שונות אנו נכנעים ומשלמים במזומן -; לא זול, כי רכשנו כרטיסי קומבי משולבים למוזיאון ולגן החיות, אליו נגיע בהמשך היום.
 נכנסנו למוזיאון הפתוח והתחלנו במיצג ההולנדרמה היפה בכניסה. למזלנו חיכינו דקות ספורות בלבד לפני המופע הראשון. לא צריך להבין הולנדית. החוויה עובדת על כל החושים ומוצגת בצורה נעימה. ישבנו באולם ובו שורות של ספסלים על גבי מעגל עץ. המעגל זז מידי פעם והמיצגים השונים נעו במעגל -; בכל חלון סצינה אחרת מההיסטוריה של הולנד -; בהחלט מומלץ. רק חבל שתינוק מקומי וצעקן קצת קלקל את החוויה. מסתבר שלא רק בישראל יש הפרעות מהסוג הזה...

משם יצאנו לאיזור החיצוני והתחלנו את הסיור לכיוון ימין (כיוון הרכבת) לפי המלצות בפורום. עברנו בבתים שונים מתקופות עברו, נהננו להתבונן במשטח הדשא הירוק שזור בכבשים וברקע התנוססה תחנת רוח -; אליה נכנסנו וטיפסנו לגובה של כ-4 קומות. ראויות לציון התחנות הבאות שעשינו: עצרנו בתחנה שהדגימה הכנת בגדים מצמר צבעוני. באותו יום הדגימו איך הופכים את הצמר לצהוב -; כותשים זרעים של צמח מסויים, מבשלים אותו במים ומשרים את חוטי הצמר הבהירים בפנים עד שהם סופגים את הצבע. קיבלנו גם הסבר על צביעה באדום, ע"י שימוש בחרקים (נדמה לי חיפושיות) מדרום אמריקה. המציגות היו חביבות מאוד וההסבר היה תמציתי ומעניין.

באחד הבתים ה"שלמים" קיבלתי מרק חם וטעים. בכלל, היו מספר בתים שבאו לייצג איך חיו בעבר בחווה -; המשפחה, חיות הבית, חדרים לתבואות ולכלי העבודה. (כולם בתוך אותו מבנה. הריח עדיין שם). עובדה מעניינת שלמדנו -; פעם היו ישנים בתוך ארונות, וכמעט בישיבה! כן, ממש כך. המיטה הקטנה היתה בתוך הארון.. מוזר ומעניין.



מתישהו כשהתעייפנו נסענו בין תחנות ברכבת. הסיור היה חביב, אבל לא יותר. בשלב מסויים זה נעשה קצת מעיק -; במיוחד המרחק הגדול יחסית בין הבתים השונים.
החלטנו לעשות הפסקה בין הביקור במוזיאון לבין הביקור בגן החיות (וגם לנצל את העובדה שהוא אמור להסגר ב-19:00 -; דבר חריג בהולנד בה כמה דקות לפני 17:00 הכל שומם...).
יצאנו לכיוון ארמון הט לו, עליו קראנו במספר מקומות. בדרך עצרנו לאכול ב- La PLACE, רשת מסעדות עם מספר דוכנים בהם ניתן להרכיב לכל אחד ארוחה כלבבו: כריכים, דגים, צ'יפס, סלטים, פירות, ירקות, קינוחים וכד'.
ה-GPS, כדרכו לוקח אותנו למקום הנכון, דרך דרכים שנראות לא ממש מתאימות. כך קרה שהגענו לרחוב צדדי ליד הכניסה לארמון בו יכולנו לחנות ללא תשלום בחניה מקרית שמצאנו.
התחיל לטפטף קצת גשם ואנחנו מיהרנו לכיוון הכניסה לארמון. מסתבר שאת הכרטיסים קונים במקום אחר -; כ 500 מ' משם, מספר לא קטן של דקות צעידה בגשם! הלכתי עם דורבן א' לקנות כרטיסים ואמא-דורבן חיכתה עם דורבן ב' מתחת לעצים, בתקווה להרטב כמה שפחות. לאחר דקות ארוכות חזרנו עם הכרטיסים (ניתן היה להגיע מהקופות בהסעה על גבי כרכרת סוסים, כמו רוזנים, -; 1 אירו לאדם לכיוון!).
הילדים אף פעם לא היו בארמון וזו הזדמנות לעבור איתם בין חדרי הארמון ולחזות בשפע הפריטים שנאסף בו ברבות השנים -; יש שם הכל מכל וכל וקשה לעיניים לקלוט הכל.
 נכנסים לאגף הימני, מסיירים בתוכו, עוברים דרך החצר המרכזית לאגף אחר וממנו עולים לגג הארמון. מהגג מתגלה מחזה מרהיב -; הגנים המקיפים חלק ניכר מהארמון פשוט תאווה לעיניים!

 הם אמורים להזכיר את גני ורסאי בסגנון. לו היה לנו יותר זמן ולו מזג האוויר היה מאפשר סיכוי גדול שהיינו יורדים למטה ומסיירים בהם, אבל... גם הגשם היה טורדני וגם היו לנו כרטיסי כניסה לגן החיות שעלו לא מעט (נכון שהם היו תקפים ל-4 או 5 ימים נוספים, אך היו לנו תכניות אחרות שאינן בכיוון). לכן הסתפקנו בהקפת הגג ובצפיה מלמעלה ביפי הגנים. האמת, נראה לנו שמלמטה הם פחות יפים....

משם יצאנו חזרה לגן החיות.
לפי המלצות שקראנו מתחילים בצד ימין באיזור גן החיות ה"רגיל" -; זה נחמד ואף רואים חיה או שתיים שטרם הכרנו, אבל מחליטים, מפאת קוצר הזמן, לפנות לאיזורים המיוחדים בגן.
 נכנסנו לאיזור טרופי של יערות הגשם. נעשה חם, לח ודביק. הצמחיה צפופה ועשירה וציפורים אדומות יפהפיות חגו ממעל. השבילים בוציים וצריך להזהר במקצת. חצינו שלולית קטנה על גבי 3 גזרי עצים שהיו קשורים מעל. חוויה שונה ונחמדה.



 הגענו לאיזור המדבר ועברנו בתוך מנהרות ובהן נחשים וחיות מדבר אחרות שאוהבות לחות וגם חושך ויצאנו לאיזור מדברי חיצוני, מקושט בקקטוסים וצמחי מדבר שונים.



עשינו סיבוב בכל האיזור ואיכשהו יצאנו, בטעות, ביציאה לא נכונה הישר לגן החיות הקטן בו ביקרנו. חיש מהר יורדים שנית לאיזורים המיוחדים ומחפשים את איזור האוקינוס -; איזור זה היה חביב, אך לא חידש לנו הרבה לאחר הביקור בשנה שעברה באקווריומים של עולם הים באורלנדו.
 התחנה האחרונה שלנו היתה הספארי. התחלנו לסייר בשביל והתפלאנו לראות את איזורי המחיה ריקים. רק באיזור האריות, כשנכנסנו לאיזור התצפית -; זכינו לראות דרך הזכוכית מספר אריות ולשמוע אותם שואגים, חויה שלא משאירה ספק מי מלך החיות ואף להפגש עם משפחה מישראל. יצאנו מהתצפית ושוב נתקלנו בכלובים ריקים. פגשנו שוב את המשפחה הישראלית. המשכנו רגלית יחד עד ששתי עובדות של הגן עצרו אותנו וסיפרו שהאיזור כבר סגור והחיות הוכנסו לתאי הלילה... היות ולא נשאר לנו זמן רב עד הסגירה עקבנו אחר השלטים לכיוון היציאה. רגע לפני, עצרנו להפסקת פיפי וסיימנו מחזיקים את הבטן מצחוק עקב השלט על שירותי הנשים. כנראה שהשלטים היו בסגנון שבטים באפריקה כי אנחנו לא ממש זוכרים מה כתוב על שירותי הגברים אבל על שירותי הנשים היה שלט עם ציור של אישה ומתחתיה כתוב באנגלית BIBI! כמובן שצילמנו את השלט ...

כשהגענו לשער הסתבר שזה לא השער הראשי, דרכו נכנסנו והיציאה ממנו הובילה לשביל באיזור מיוער ממנו לא היה לנו מושג איך להגיע לאוטו. חזרנו פנימה ושמנו פעמינו בעקבות צלם מקומי (של תמונות למזכרת) שהלך לכיוון השער הראשי.

לקראת צהריים הגענו לעיר הבירה - דן האג.
גם היום מזג האוויר לא ממש מאיר פנים, אבל הטפטופים בהחלט נסבלים .
 לאחר הסתבכות קלה ובקשה לעזרה מניידת משטרה שעברה בסביבה, מצאנו חניון בבניין שנראה בדיוק כמו כמה אחרים ויצאנו בדרכנו למוזיאון ECHER. בכניסה קיבלנו דף עם הסברים בעברית (אלא מה?!). התבקשנו להשאיר את תיקי הגב של הילדים בלוקר בקומת המרתף. בלוקרים כאן -; שמים את הציוד בפנים, מכניסים מטבע שעוזר לנעול את הדלת וגם להוציא את המפתח, ברגע שפותחים את הלוקר -; המטבע מוחזר. עלינו למעלה והתחלנו בסיור. הבנין בו שוכן המוזיאון מיוחד ושימש בעבר כארמון או בית של בני המעמד הגבוה. עיטורים יפהפיים מקשטים את הקירות והתקרה ונברשות מיוחדות בחדרים: בכל חדר נברשת בצורה אחרת: מקטרת, גיטרה... (במרתף היו נברשות בצורת זבובים!).



העבודות של אשר מדהימות בגאונות שבהן: החל בתמונות המוכרות עם העיטורים הדו-צדדיים וכלה במעגל שלם של ציורים הנקראים מטמורפוזה ובו הציורים משתנים בהדרגה -; קשה להסביר. חייבים לראות!
 חוויית הביקור במוזיאון מיוחדת בעינינו: מרגש לראות את התמונות המפורסמות במקור, מעוררת התפעלות הצפיה בהמחשות ויזואליות של תמונות בהן מדמים ומקימים לתחיה, ע"י טכנולוגיה בת ימינו, את התנועה שבציורים: באחת הדוגמאות המוצלחות של ציור ובו לטאות ממש רואים את תנועת הלטאות שנכנסות מתחת לריצפה במקום אחד בציור ויוצאות ממקום אחר... בחדר אחר ניתן לחוות את ההשתקפות שלנו בכדור הבדולח כמו בציור המפורסם שאשר צייר בו את ההשתקפות שלו עצמו. יש גם חדר עם פרופורציות מעוותות, שניתו להיראות גדולים או קטנים, וכמובן צלמים מקומיים שרוצים המון כסף על תמונה, אז נהנינו לראות את עצמנו מעוותים, וויתרנו על המזכרת.



 

 הילדים ישבו מרותקים וצפו בסרטון על עבודותיו של אשר, לאורך שנות יצירתו, ונהנו מאוד.



 

בצער, עזבנו את המוזיאון המקסים ושמנו פעמנו לעבר פנורמת מסאדך
ההסברים כיצד להגיע לא היו משהו ונאלצנו לשאול עוברים ושבים שלא ממש ידעו על מה אנחנו מדברים. לבסוף, אישה חביבה שראינו במקרה באוטו שחונה, הפנתה אותנו למקום הנכון. האמת היא שלא ממש ידענו למה לצפות. בקופה אמרו לנו שההסבר בעברית מתחיל תוך 2 דקות ואנחנו מיהרנו לעלות למעלה. הגענו ונשארנו פעורי פה. חזינו בציור מעגלי על בד, בגובה 14 מטר שמתאר את החיים בהולנד ובדן-האג לפני כ 150 או 200 שנה. יש תחושה שהכל אמיתי ושלציור יש עומק של ממש. חבל שאסור לצלם!
 ** מאוחר יותר כשהעלנו על הכתב את חוויותינו וגם שוטטנו באינטרנט מצאנו קישור לאתר ובו ניתן להתרשם מהציור המיוחד - http://www.panorama-mesdag.com/

הסתובבנו עוד קצת ברחובות דן-האג ורצינו להכנס למוזיאון עינויים. אלא שהביקור שם נעשה רק במסגרת של סיור מודרך ונדרשנו לחכות למעלה משעה לסיור הבא. ויתרנו. ישבנו לאכול ליד הנהר והחלטנו לנסוע לליידן הקרובה, לנסות לתפוס מוזיאון נוסף.
לאחר שהגענו ומצאנו חניה סבירה, הלכתי לרחוב הסמוך וזיהיתי את מיקום המוזיאון אליו רצינו להגיע -; מוזיאון מיניאטורות. לפי התיאור בספר -; זה הבניין וזו הכתובת הנכונה, אך אף אחד לא שמע על מוזיאון. מאוחר יותר מסתבר שיש בספר של יונית אבני דף תיקונים בעמוד הראשון (מי חושד?) בו כתוב שהמוזיאון נסגר ולא ידוע אם ומתי ייפתח שנית...
 הקפנו את הבניין וגילינו מאחור פסל של רמברנדט הילד וקיבלנו הסבר מאדם מקומי אדיב שזהו המקום בו רמברנט נולד וגדל, כך שבאופן כזה או אחר הגענו לנקודה היסטורית!

שמענו גם על חניון שבאיזור (לביקורנו הבא המתוכנן בליידן). היות וממילא שילמנו על שעת חניה יצאנו לסיור באיזור. עברנו על גשרים וצעדנו בתוך רחובות ציוריים צרים. הגענו לרחוב מרכזי משובץ חנויות ועצרנו לארוחה קלה. המקום מצא חן בעינינו וקיווינו לחזור אליו שנית.