לפוסט הקודם: Franconia notch park
יום ראשון , 27.7.14
קמנו לבוקר אפרורי. עוד אתמול סיפרו לנו שמזג האוויר בימים הקרובים מתכוון להזעיף פנים.
נפרדנו בצער מהחדר בו שהינו ב-3 הלילות האחרונים.
לאחר שיחת פרידה עם הבעלים (ויקי וקווין) יצאנו לכיוון צפון מזרח כשפנינו מועדות לאיזור של פארק אכדיה. מראש החלטנו שנעצור בחנות מפות מיוחדת שנקראת DeLorme, שנמצאת בעיירה Yarmouth. מה שמייחד את החנות הוא גלובוס ענק (הגבוה מסוגו בעולם – כמובן עם שיא גינס) הנקרא Eartha, שמתנשא לגובה כ-13 מ', מסתובב לאט וניתן לצפות בו ב-2 מפלסים נוספים לקומת הכניסה.
אין על הגלובוס כיתובים של מדינות וזו הזדמנות נהדרת לבדוק מה אנחנו זוכרים משיעורי הגיאוגרפיה... דורבן א' הפליא בידיעותיו והכיר כל מדינה ויבשת שחלפו מול פנינו!
פרט לניסיונות הזיהוי של המדינות השונות היה נחמד לחפש על הגלובוס הצבעוני דמויות מיוחדות (כמו שמחפשים בין העננים) ומצאנו כמה מעניינות...
כל הדרך מלינוקולן לחנות השמיים היו מעוננים. דקות ספורות אחרי שנכנסנו נפתחו ארובות השמים ומבול חזק ירד ולא רצה להפסיק. ניצלנו את הזמן להסתובב בחנות המפות והמזכרות (איך לא?) ובשיחה עם גברת משועממת בדלפק. כשזיהינו סימני החלשות של הגשם רצתי לאוטו וקירבתי אותו לכניסה. הגשם שוב התחזק, והמשכנו בנסיעה (למתעניינים: במרחק של ק"מ ספורים יש אאוטלט שנקרא L.L. Bean.) באחת היציאות מהדרך המהירה עצרנו לארוחה והמשכנו עד למרכז מבקרים בו עצרנו לקבלת מפות ומידע – היות ולפי התכנון היינו אמורים לבקר למחרת בפארק אכדיה, אבל בשל הגשם לא היינו בטוחים – רצינו לבדוק מה עוד אפשר לעשות באיזור.
הגענו מותשים למוטל (כמובן שה-GPS שוב התבלבל..) ב- Ellsworth, מרחק של כ-16 מייל מפארק אכדיה. נאמר לנו שזו עיירה. בפועל אפשר למצוא פה כמעט כל מסעדת מזון מהיר מוכרת וגם סניפים של וולמארט, הום-דיפו, Shaw's (סופרמרקט) ,Family Dollar ועוד ועוד.
המוטל נראה קצת ישן מבחוץ וגם מבפנים, אבל החדרים מרווחים ויש פינת שתיה שפתוחה 24 שעות ביממה עם משקאות חמים וקרים (מיץ תפוחים ומיץ תפוזים). יש שם גם טלויזיה ומשחקי קופסה! בחוץ יש בריכה.
יום שני , 28.7.14
הבוקר קמנו לארוחת בוקר קונטיננטלית, כפי שנאמר לנו אתמול.
היינו במלונות רבים בשנים האחרונות וזו ללא ספק לוקחת את התואר של הארוחה הדלה ביותר.
פרט לשתיה חמה וקרה יש מאפינס קטנים ופשוטים באריזת ניילון ומספר גביעים עם סוגים שונים של קורנפלקס וזהו!
לאחר שבדקנו את התחזית לאיזור הפארק החלטנו לתת לביקור בו סיכוי. ראינו שעד סביבות 10 היה אמור להיות ערפל ומאוחר יותר מעונן.
בחלק ניכר של הדרך נסענו בתוך הערפל וגם כשהיינו ליד הים לא ראינו כלום...
נכנסנו למרכז המבקרים. התייעצנו עם הריינג'רית שאמרה שגם ביום כזה אפשר לראות כמה דברים.
רכשנו את כרטיס הפארקים השנתי ויצאנו לסיבוב באוטו. בימים רגילים שמענו שמומלץ לקחת את האוטובוס שנוסע בפארק, אבל היום אמרו לנו שהחניות לא אמורות להיות עמוסות ושכדאי לנסוע ברכב. הנסיעה היתה חביבה, בינות לעצים ירוקים, שונים מאלו בהרים הלבנים. עצרנו לראשונה ב-Sand Beach, שכשמו כן הוא – חוף עם חול. הילדים שמחו לגעת באוקיינוס ולמרות שהראות היתה כמעט אפסית הצלחנו לצלם תמונות למזכרת.
המשכנו לביקור באחד האתרים היות מפורסמים בשמורה – Thunder Hole. למרות שלא היתה גאות ו(שוב) הראות לא משהו, נהנינו לעמוד שם דקות ארוכות ,להסתכל אל הסלעים הקרובים (מעבר לזה לא ממש ראו), אל הברווז ששט לו בכיף לידם, ופשוט לנשום אוויר של ים!
בתחנה הבאה – Otter Point, התחיל קצת טפטוף שלא הפריע לנו לרדת לאיזור עם סלעים שונים ומשונים שנראה כי אירוע טבע גדול (סופה כלשהי) עשה שם בלגן..
בנקודת עצירה נוספת, ללא שם מיוחד, ירדנו שוב לחוף, רק שהפעם הוא התאפיין באבנים לא גדולות, מעין חלוקי נחל ועכבישים רבים שיצאו ונכנסו ביניהן. המיוחד בנקודה הזו היה הרעש של המים בזמן שהם נסוגים מהחוף – היה רעש מוזר של אבנים שכאילו נגררות פנימה. גם זה סוג של חוויה.
בתחנה של Jordan Pond לא מצאנו חנייה בשני החניונים והחלטנו שמיצינו את הפארק. כמובן שלא היה היום טעם לעלות להר קאדילק לתצפית. ממילא הכל נראה אותו דבר – ערפל, ערפל ועוד ערפל.
לסיום עלינו שוב למרכז המבקרים (כ-50 מדרגות!) לצפות בסרטון קצר על הפארק – לראות איך הכל נראה ללא הערפל. האמת, מסתבר שהערפל החלקי בשנה שעברה בקרייטר לייק לא היה נורא כל כך – פרופורציות!
התנחמנו בעובדה ששוב נצטרך לתכנן טיול לארה"ב כדי לנסות ולהצליח לראות את הפארק עם שמיים כחולים וצלולים!
היות והיום נגמר לנו מהר מהמתוכנן שקלנו מה כדאי לעשות: האם לחפש משהו נוסף בסביבה או לנסות ולהקדים לרדת דרומה לכיוון בוסטון. מבט קל לאתר המלון הבהיר לנו שמדיניות הביטול דורשת הודעה של 24 שעות מראש... לכן, החלטנו לבקר במיני גולף שראינו בדרך. בינתיים התחיל לרדת קצת גשם, ולאחר מספר דקות שישבנו במכונית החלטנו להמר...
בחרנו במסלול של החובבנים ושמחנו שהגשם התחשב בנו ונחלש עד כמעט נעלם לאורך כל הזמן ששהינו שם. עברנו 18 מסלולים - קלים מצד אחד ומאתגרים מצד שני.סה"כ הכוחות היו די שווים ורק אמא דורבן הפתיעה 3 פעמים כשהכדור שלה מצא את הבור כבר במכה הראשונה!
הדרך חזרה משם לעיירה עברה ביעף ודי מהר מצאנו את עצמנו במרכז!
נכנסנו לדני'ס, המוכרת והאהובה, אבל אמא דורבן ואני לא מצאנו הפעם משהו כלבבנו ולכן קמנו ועברנו לפיצה האט – כולם היו רעבים וניקו את הצלחות, פרט למשולש פיצה יתום שנלקח איתנו לדרך.
הצטיידות קצרה בסופר למחר בבוקר ויאללה למוטל.
מחר משנים אווירה ולראשונה בטיול מגיעים לעיר הגדולה – בוסטון!
לפוסט הבא: ממיין לבוסטון, עוברים בסיילם
