יום שני ואחרון בסלוניקי, חבל שהגענו לעיר היפה הזו לזמן קצר, יש הרבה לראות ולחוות, היסטוריה של הזמן העתיק והיסטוריה של העם היהודי, שואת יהודי סלוניקי. ממליץ לקרוא את הרומן של ויקטוריה היסלופ (מחברת “האי של סופיה”) "חוטים מקשרים”, המספר את סיפורה של העיר סלוניקי, משנת 1917.
ביום שבו נולד דימיטריס קומנינוס מאכלת שרפה נוראה את העיר היוונית המשגשגת, שבה גרים זה לצד זה נוצרים, יהודים ומוסלמים. כעבור חמש שנים, בעיר סמירנה שבטורקיה, נאלצת קטרינה סרפוגלו בת החמש לברוח מביתה מאימת הצבא הטורקי, כמו אלפי תושבים יוונים כמוה. בתוהו ובוהו המשתרר בעיר היא מאבדת את אמה, ונמלטת בספינה אל יעד בלתי ידוע ביוון. בקרוב יישזרו חייה בחייו של דימיטרי ובסיפורה של סלוניקי עצמה, כשמלחמה, פחד ורדיפות יקרעו את רקמת העיר היפהפייה. עד 2007 כאשר צעיר בריטי ממוצא יווני שומע לראשונה את סיפור חייהם של סבו וסבתו ומבין שעליו לקבל החלטה. במשך עשרות שנים שמרו השניים על אוצרות העבר של חבריהם הרדופים, שנתלשו מן העיר. האם ייטול על עצמו את האחריות, ימשיך בדרכם ויהפוך את העיר לביתו? תקציר הספר מאתר סימניה.
יש אפשרות לטייל בסלוניקי באמצעות האוטובוס הפתוח היוצא מהמגדל הלבן ועוצר בתחנות החשובות, בגלל החג אנחנו מעדיפים לטייל ברגל, באזור הקרוב למלון שלנו City hotel. בדרך אל הרוטונדה שעון שעצר מלכת. כל מה שאנחנו רואים הוא די אקראי וממש לא מספק.
תקציר מסלול הטיול – כאן.
הרוטונדה נבנתה בסביבות המאה הרביעית, בתקופת החילוף בין עבודת האלילים לנצרות, אולי כאתר קבורה לקונסטנטין הגדול. גובהו כ30 מטרים, קוטרו כ 25 מטר ועובי הקירות 6.5 מטר. מבחינה ארכיטקטונית ניתן להשוותו לפנטיאון ברומא. מדרום למבנה נמצא מבנה עתיק נוסף קשת גלריוס, מתחם הארמון הגדול שניצב כאן, לא שרד. בתקופת האימפריה הביזנטית, הפכה הרוטונדה לכנסיה נוצרית. הכובשים העותומנים הפכו את המבנה למסגד, עד לכיבושה מחדש של סלוניקי ב1912.
מה שלכד את עיני במבנה המפואר הם השיירים מקירות המוזאיקה מהתקופה הביזנטית, שפיארו את המבנה. ונותרו רק כרמז לאומנות מופלאה.בצילום קיר רומאי “טוב” בעובי 6.5 מטר.
וכך זה נראה מרחוק
מבט נוסף לחצר וממשיכים הלאה לכיוון הנמל הישן
מול המזח ניצבת אנדרטה, מוקפת בחבל, כך שקשה לדעת לזכר מה הוקמה, משום שהכיתוב מופנה כלפי מעלה. זוהי אנדרטה לזכרם של 50,000 יהודי סלוניקי שנרצחו בשואה. האנדרטה נחנכה על ידי נשיא יוון, ונשיא המדינה משה קצב בשנת 2006. על הקהילה המפוארת של יהודי סלוניקי שהיוותה מחצית מאוכלוסיית העיר בתום התקופה העותומאנית, ניתן לקרוא באתר יד ושם.
עוד מבט וממשיכים הלאה
מערבית למזח הישן מתקיים נמל פעיל, ספינת קרוזים ממתינה לנוסעים שיצאו לחוות את העיר הגדולה.
ממשיכים אל השווקים הגדולים, Kapani market וModiani market, דוכני דגים טריים
שעועית טריה בשלל צבעים. פירות, ירקות.
ובהמשך שוק פשפשים נחמד, נראה שניתן למצוא כאן הכל.
לא לשכוח אם אתם כבר כאן מסעדת Evi evan שהמלצתי עליה ברשומה הקודמת ובכל מקרה ממליץ להינות בכל ארוחה מסלט יווני טרי, עם גוש גבינת פטה טריה, הרבה שמן זית ופרוסות עבות של לחם לבן.
בדרך למלון כנסייה ביזנטית מהמאה העשירית Panagia chalkeon, שכמובן הפכה למסגד, עד לשחרורה של סלוניקי מידי העותומאנים.
לקראת צאת החג אנחנו צועדים (נפרדנו מהרכב ליומיים) לכיוון בית הכנסת “מונסטיר” שנפתח רק בחגי ישראל. זו הזדמנות להצטרף ולהתאחד עם בני הקהילה שנותרו בעיר. בית הכנסת שרד בתקופת השואה מכיוון ששימש כמחסן של הצלב האדום. מרגש להיות שם בקרב הקהילה עם מעט תיירים מישראל ולהרגיש כמו בבית, כשכל המשפחה וכל היישוב נאספים ליד בית הכנסת לקראת צאת החג.
לאחר צאת החג ותום הצום, קבענו מפגש במסעדה עם חבר לעבודה ורעייתו שהגיעו גם כן לטיול ביוון והמסלולים שלנו נפגשים בסלוניקי. מסעדת Rouga מומלצת tripadvizor, נחמדה ונעימה.וגם החברה נחמדה, אז מרימים כוס לחיי הטיולים ומקווים להיפגש בהמשך בנסיעה לכיוון Edessa ו Kastoria
