לאחר טיולי התרמילים במזרח , להודו הנפלאה, לוייטנאם וקמבודיה, הוחלט שהגיע הזמן לצאת בעקבות קולומבוס ולגלות את אמריקה. בחודש ימים בקצב שלנו, לא ניתן להגיע להרבה מקומות, אנחנו לא עובדים בשיטת 7 מדינות ב7 ימים. החלטנו להתמקד בברזיל (ריו ואיגואו), ארגנטינה (בואנוס ופטגוניה) ואולי נגיעה בצ'ילה. אנחנו נוהגים להזמין כרטיסי טיסה אולי מלון ללילה הראשון ולאחר מכן לתת לרוחות הטובות לשאת אותנו. הפעם בעקבות המלצה על דירה בבואנוס הזמננו גם את הלילות האחרונים. אוקטובר 2008.
כך נראים על חוף קופקבנה לאחר טיסה טרנסאטלנטית ללא שינה.
הטיסה לריו דרך פריז, חולפת ללא בעיות, למעט העובדה ששביתת עובדי הרכבת בפריז מונעת מאיתנו לצאת אל העיר. בשש בבוקר מגיעים למלון בריו, חדר לא מקבלים, אך הציוד מאוחסן, וברגל כבדה יוצאים אל חוף קופקבנה הסמוך. חוף מרשים רחב מאוד, מסלולי ריצה ואופניים. למרות השעה המוקדמת הרחוב מלא אנשים העטסקים בפעילות גופנית. לאחר סיפוק צרכי האכילה, יוצאים במונית אל הר הסוכר הקרוב (מזכיר חרוט סוכר מזוקק).
מבט מהחוף אל הר הסוכר
עולים ברכבל ובעוד רכבל אל פסגת ההר. נופי העיר הנפלאים פרוסים לרגלינו לכל הכיוונים. מטוסים נוחתים מתחתינו.
נופי העיר המדהימים מהר הסוכר
במונית לקורקובדו, פסל ישו הגואל, הממוקם בפיסגת הר בגובה של 710 מטר. גם מכאן נשקפים נופי העיר במבט מכיוון אחר. נראה לי כי מספיק לעלות לאחד משני האתרים להתרשמות מהנופים.
הדרך אל הפסל, חלקה האחרון יורדים מהמונית ועולים לטרנספורטר שרק הוא מורשה להגיע לפסגה
ועוד מבט מקרוב אל הקדוש המעונה
מבט אל האגם, רק משוגעים כמונו יקיפו אותו מחר ברגל
ועוד קצת מנופי ריו מפסגת הקורקובדו.
חזרה למלון להתאוששות מ36 שעות כמעט ללא שינה. לאחר התאוששות יוצאים לשדרות אטלנטיקו, חוף קופקבנה. החוף שוקק חיים, משחקי כדור עף וכדור עף רגל ומשחקים אחרים. קריר בחוץ , סוודר לא היה מזיק. ממשיכים בצעדה לחוף איפנימה. הרוחות מתחילות לנשב בעוז והסערה מבריחה אותנו לקופקבנה שכנראה מוגן יותר מהרוחות. חולקים קפיריניה (משקה אלכוהולי המכיל קשאסה או וודקה, ליים וסוכר חום) על החוף, ונכנעים לעייפות.
לפני ארוחת הבוקר כמצוות המקום, יוצאים להליכה קצרה על החוף. אני במכנס קצר משכשך מעט במים וזוכה לשטיפה שמאיימת על שלמות הדרכונים שבכיסי. ארוחת הבוקר כוללת פרות רבים ומיצי פירות. יוצאים ברגל לסוכנות INOVAR לרכוש כרטיסי נסיעה באוטובוס למפלי האיגואסו. קונים אצלו כרטיסים לבית ספר לסמבה אחד מבתי הספר הרבים הפזורים ברחבי העיר. להגיע לשם לבד זו סכנת נפשות. צועדים ברגל לאגם שאותו ראינו מפסגת הקורקובדו. הדרך נעימה, אך הדרך ארוכה מאוד ומסתבר שחלקה אף אינו מומלץ להולכי רגל תמימים. לבסוף מגיעים לגנים הבוטנים, משוטטים בין עצי יערות הגשם וצמחיה אופיינית אחרת. משם כבר חותכים במונית למסעדה. אוכלים בשיטת KOMIDA A KILO , כלומר שלם לפי משקל . האוכל מאכזב.
על שפת האגם
הגנים הבוטניים
כמו יער הגשם
מזג האויר בריו מפתיע לטובה )ספטמבר(, לא חם ולא לח ולעיתים קריר. בערב מגיע לאסוף אותנו ברזילאי שמן, חמוש בהרבה מצב רוח טוב וכנראה שגם בהרבה קפיריניות. נסיעה ארוכה מאוד , לצלילי מוסיקת סמבה חולפים בשכונות העוני ולבסוף מגיעים למתחם מבוצר, בית הספר לסמבה PORTELA שסימלו הוא הנשר הגדול שבתמונה (אתר http://www.gresportela.com.br/). איננו מגיעים למופע סמבה ולארוחת ערב אלא פשוט מתמזגים עם החברה מהשכונה וסופגים אוירה, אנחנו בסך הכל כעשרה זרים בתוך ים הברזילאים. כדי להיכנס לאוירה מתחילים להתמלא בקאיפיריניות, אוכל כמעט ולא מוכרים כאן. אין כאן מופע תלבושות אלא חגיגה שכונתית שמחה ועליזה. נראה שההשוואה הראויה היא למתנ"ס שכונתי.
על מרפסת גדולה הצופה לחצר עולים עשרות בחורים מצויידים בתופים ובכלי הרעשה למיניהם. התפוצצות אדירה של אנרגיה כאשר, המוזיקה מתחילה ושלושה מנצחים נותנים את הקצב. למטה איתנו עשרות ואולי מאות משתוללים לקצב המנגינה ואנו בתוכם ואין עוד הבדל בין תייר למקומי. הסמבה שולטת על כולם. לאחר מכן מתקיימת תחרות בין קבוצות נגנים וזמרים. היות ואין איש הדובר אנגלית, אנו מפרשים את האירוע כבחירת השיר שישתתף בקרנבל. כל להקה מחלקת דפים עם מילות השירים על מנת שכולם יוכלו לשיר בקצב. שורות שורות עומדות ילדות קטנות וצעירות במכנסונים מהודקים ומפזזות בקצב. שעה מאוחרת כאשר הילדות הצעירות נלקחות לבתיהן, מופיעות מלכות הלילה. גבוהות ושחומות בשלל גוונים ונוכחותן משלהבת את היצרים ומחממת את האוירה. לקראת חצות מסתיים הערב וכולנו מוסעים לבתי המלון דרך הפבלות המנומנמות.
תם הביקור בריו ואנו עולים לאוטובוס הקרוי, SEMI CAMA BUS , אוטובוס לנסיעות ארוכות שמושבב נשכבים במידה מסויימת ומאפשרים לנסות ולהתנמנם בדרך הארוכה בין ריו לפוז די איגואסו, ליד מפלי האיגואסו. 22 שעות נסיעה עם הפסקות לריענון אחת למספר שעות. בנופי ברזיל הירוקים.
מגיעים לתחנה המרכזית, איש כאן אינו דובר אנגלית. אנו עוקבים אחרי תיירת פורטוגזית חמוצת פנים ומגיעים לתחנת האוטובוס אל המפלים. לאחר נסיעה ב2 אוטובוסים מגיעים סוף סוף אל המפלים. נועלים את התרמילים בלוקר. ויוצאים באוטובוס קומותיים אל לב שמורת המפלים בצד הברזילאי.
המראה מדהים. כמויות המים הזורמות היו פותרות לבטח את בעיותיה של מדינתנו הקטנטונת. השביל מתוכנן כנראה שנצעד מהקל אל הכבד, כאשר סצינת הסיום היא במעלית אל תצפית מדהימה למפל הקרוי "הגרון של השטן"
סצנת המפלים המדהימים בצד הברזילאי
הגרון של השטן
חרטומן זקן, נראה שעבר עליו הרבה בחיים והוא לא שם על אף אחד
קרוב ליציאה מהשמורה פארק ציפורים ופרפרים יפיפה. כדאי מאוד להיכנס.
טוקנים, תוכים ומיני ציפורים אחרות מיערות הגשם
פרפרים יפים וגם אחד שהתלהב מחולצה האדומה ולא רצה לעוף
וכך מסתיים לו הפרק הקצר של הביקור בברזיל, ממפלי האיגואסו במונית לפוארטו איגואסו. נוסעים במונית לצד הארנטינאי של מפלי האיגואסו, ומשם נטוס לברילוצ'ה.
המשך http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2357864
