מה זה ירוק ומגולגל בהודו, אך לא מעשנים אותו? כמה גשרים יש בהר קי פאורי? איך ניראית רשומה על הודו ללא פרות? עם מי התחרתה רעייתי בריצה, אך לא לחצה את ידיו בסיום? תשובה לחלק מהשאלות היא אפשרות סבירה.
זמן כוכבי :שבע עשרה באוקטובר 2019.
אחרי שכתבתי כל כך הרבה בחלק הראשון של הרשומה, אתרכז כאן בעיקר בתמונות. היו לנו כמה שעות להמתין לטקס והלכנו לאיטנו על הרציפים, עוקבים בסקרנות אחרי מעשי האנשים. כמובן שזה היה הדדי והם הביטו בנו בסקרנות לא פחותה, מעין מסחר במבטים.
זאת עבודה די שכיחה בקרב אנשים מבוגרים להכין את הצלחות עבור הטקס, הם חיים שם בצימצום רב, חלקם ללא בית, ממתינים למותם מתוך אמונה שלמות במקום קדוש ישלים להם את מחזור גילגולי החיים.
לאט לאט הרחבה שמול הטקס מתמלאת באנשים שמגיעים עם אוטובוסים מאורגנים, הכל נעשה בעצלתיים. אנחנו עומדים שם ומביטים ולפתע ניגש אלינו אדם שלבוש בסוג בגדים רשמיים ובידו פנקס ועט ואומר משהו שאנחנו לא מבינים, רעייתי אומרת שאולי זה איזה שוטר מקומי, אבל לא נראה לי הגיוני ואני מתחיל לתחקר אותו עד שאני מבין שהוא שייך לצוות שמארגן את הטקס ואחראי לשמור על הסדר וכן על איסוף תרומות ואנחנו כמובן ניראים לו נדבנים גדולים.
יש אנשים שעבורם זה יום עבודה רגיל ויש שבאו לטקס היטהרות, הכל אחד ליד השני עם הליכלוך והבלאגן שמסביב.
התרגשות גדולה, הטקס עומד להתחיל, היציעו לנו מקום טוב לשבת בקידמת הגהאט, אך אחרי כמה דקות ויתרתי, הרבה תפילות שאני כמובן לא מבין מילה, אחרי כשעה וחצי של שיעמומון מבחינתי החלטתי לטייל קצת לאורך הגהאט והיה הרבה יותר מענין.
כאן פחות או יותר הרגשנו שדי מיצינו את הטקס ומכיוון שהתחיל להיות מאוחר ולא רצינו להתקע כאן, החלטנו לפסוע בנחת לכיוון תחנת האוטובוס המרכזית של הארידוואר, משהו כמו 25-30 דקות הליכה שלווה שנקטעה על ידי קבצן עם נכות די קשה שהחליט לא להרפות מרעייתי עד שיקבל משהו ולא עזרו כל הסימנים וההתחמקויות הרגילות, הוא פשוט רדף אחרנו לאורך של כמאה מטרים ונראה לי שאם היה משקיע את חייו באופן כזה החלטי במשהו יותר טוב מזה היה יכול לשפר את חייו הרבה יותר.
שהיגענו לתחנה, קיבלה את פנינו המולה חשוכה של הרבה אוטובוסים ואנשים שרצים בינהם, וכמובן שהצטרפנו אליהם במסעות הבירורים עד שאחרי כעשר דקות מצאנו את האוטובוס לרישיקש. לא ממש הצטערנו לעזוב את העיר המדכאת הזאת, שלום הארידוואר ולא להתראות, נמסטה.
