זמן כוכבי: עשרים ושמונה באוקטובר 2019.
כדי להגיע לקבר החלטנו לקחת תחבורה ציבורית שזמינה ממש ברחוב שמאחורי הרחוב הראשי של המיין באזר, שהגענו לרחוב שוטטנו הלוך ושוב לאורכו מנסים לאתר תחנת אוטובוס ולפי המיקום שהיה בגוגל מאפ זה היה צריך להיות ליד העמוד השלישי של מסילת המטרו, אבל לא מצאנו שום שלט עם מספר האוטובוס המבוקש וגם שני הודים נחמדים שניסו לעזור לנו כשלו במשימה. בסוף הם אמרו לנו לעמוד ליד שלט עם מספרים של אוטובוסים אחרים ושנראה את שלנו פשוט ננופף לו שיעצר, ממש כמו בארץ, אבל במקרה זה הוא אכן עצר. איך שעלינו לאוטובוס בן 50 המושבים, נניעצו בנו מבטים של 200 עיניים הודים ואני אשאיר לכם את המתמטיקה של חישוב כמות ההודים שהיו באוטובוס בניכוי של עיוורים ונשים (נשים בהודו לא נועצות עיניים) כ-20%. הנוסעים שלידנו ישר עידכנו אותי שנשים לא משלמות באוטובוס מה ששידרג את זוגתי ישר למעמד של נוסעת חינם, ברם הכרטיסן היה תקוע ממילא מאחורי ערמת צפיפות אנשים בצד השני של האוטובוס כך שממילא לא הוטרדנו מיד בנושא הזה. לאחר 10 דקות שבהם התפתל והשתחל לו הכרטיסן, היגיע לבסוף אלינו והודיע לי חגיגית שעלי לרכוש לי ולאישה שאיתי כרטיס ומששאלתי אותו האם נשים לא נוסעות בחינם ענה לי שאכן כך הוא ברם עלי לבקש את הכרטיס בעבורה שכן אין הוא מורשה לפנות אליה וכך מצאתי את עצמי במעמד מתווך שבסופו הועבר לרעייתי בטקס חגיגי ורב רושם כרטיס ירוק בעוד אני קיבלתי כרטיס לבן עלוב וזאת בסכום של 45 רופי (2שח בערך). הנסיעה, שאורכה היה כ 7.5 ק"מ הייתה בקו כמעט ישר דרומה מהמיין באזר ולקחה בדיוק 28 דקות סטנדרטיות תוך שהיא חוצה את הכיכר של שער הודו המרשים שאותו תכננו לבקר ביום הבא. שהגענו לכניסה של הקבר שנקרא גם, Isa Khan's Tomb הבנו כמה דברים, קודם כל לפננו קומפלקס די גדול של מספר קברים, כאשר כל אחד מהם הוא בערך בגודל של מסגד אל אקצא, שנית יש קופה עם תוך ארוך מאוד של הודים, זוכרים , אנחנו בדיוואלי. שלישית, אין צורך שנעמוד בתור הזה כי יש באפשרותנו לבחור באחת משני אופציות, אנחנו יכולים לעמוד בתור של תיירים שהוא קצר עד כדי גיחוך או לסרוק בר-קוד ולשלם על הכניסה דרך האינטרנט כאשר החסרון בשתי שיטות אילו הוא תעריף תיירים שגדול פי 10 יותר מהחעריף ההודי (50 רופי מול 500 רופי לאדם).
נדמה לי שההנחה בזכות השימוש בבר קוד היתה כ 10% וכך תוך חמש דקות היינו בפנים.
גם כאן, לפני שאתן להתרשם מהתמונות אומר זאת: בעקרון זה פארק ענק, עם עצים ודשאים מוקף חומה שבמרווח די נאה יש מבני קבר די גדולים. בכניסה יש מצגת די מפורטת ומענינת לחובבי הידע שביננו שם מסבירים על עבודות החשיפה של הקומפלקס ומי הם הדיירים של המבנים השונים. למרות הדימיון שלו לטאג' מאהל, הטאז' לעניות דעתי, לפחות מהתמונות נראה יותר יפה. שוטטנו שם מ11 בבוקר ועד 5 בערב, כחמש שעות ויצאנו די עיפים.
התאורה בפנים היתה מענינת ושיחקתי עם המצלמה בכל מיני חשיפות, בעיקר ליד החלונות ובתור התחלה לקחתי קודם כל את דוגמנית הבית:
ואחר כך התטרדתי את המקומיים:
אהבתי מאוד את האפקט היפה של הפסיפס שנוצר מדוגמאות של החלונות.
בערב, חזרנו לבית חב"ד לארוחת ערב בסגנון ישראלי, כדי להתחיל להתרגל לחזרה לארץ בעוד יומיים וצילמנו את אורות החג במיין באזר:
מחר נטייל קצת בשכונות שליד המיין באזר ונחפש שווקים מענינים ומחרותיים שער הודו.
עד אז, נמסטה.
