באנוס איירס בשלישית

התחלנו את הנסיעה לאורך שכונת פלרמו (Palermo) על גבי השדרה המפורסמת ואחת היפות בארגנטינה (Avenida Santa Fe) וממנה לשדרת החרות Av Del Libertado הנושקת לאורכה לפארקים מוריקים ופסלים רבים הנמצאים בתוכם ולאורך השדרה. חלפנו בסמוך למבנה של מוזיאון לאמנות לטינו-אמריקאית, הכניסה לגן החיות של העיר, הפלנטריום ואצטדיון הפולו קאמפו דה פולו (Campo de Polo) המשמש בעונת הליגה למשחקי יום א'. משם נסענו לצפות בפיסלה של אוויטה פרון. המשכנו בנסיעה לעבר שכונת היוקרה ריקולטה (Recoleta) שאותה כבר הכרנו בסיורנו הקודם ועשינו הכרות עם כל השגרירויות המצויות בשכונה.

היעד הבא היה אזור הנמל פורטו מדרו (Puerto Madero) אזור רציפים משופצים של הנמל הישן של העיר שהפך בשנים האחרונות לאזור דירות, מסעדות, ברים וחיי לילה. המחסנים הישנים שעל רציפי הנמל שופצו לבתי דירות יוקרתיים ויקרים למדי. בסמוך הולכות ונבנות שכונות חדשות נוספות וגורדי שחקים למגורים, לבתי מלון, וחלקם מגדלים של חברות עסקיות ופיננסיות. הארכיטקטורה מודרנית מאוד ונעשית ע"י מיטב הארכיטקטים בעולם. צעדנו לאורך הרציפים שהיו די שוממים בשעת בוקר זו של יום א' יום השבתון בעיר. ראינו את אוניית המפרש הענקית העוגנת ליד אחד הרציפים ומשמשת כמוזיאון. חצינו את גשר המיתריםבין הרציפים (בנה אותו הארכיטקט שבנה את גשר המיתרים בכניסה לירושלים) והמשכנו ללכת לאורך הרציף עד האזור ההולך ונבנה לגובה, האוטובוס המתין לנו ליד בנין מלון הילטון.

משם נסענו לשכונת סנטלמו (San Telmo) הנמצאת דרומית לכיכר מאי. זהו מרכז תרבות הטנגו של בואנוס איירס, האזור מרוצף אבן ובתי אחוזה עתיקים שנקראו קונבנטישו Conventillo, אלו נעזבו בסוף המאה ה 19 עקב מגפות שנמשכו שנים רבות והבריחו את העשירים. הבתים חולקו לדירות קטנות ואוכלסו בצפיפות ע"י מהגרים. עם השנים הפכה השכונה למושבת האומנים תוססת עם חיי לילה של העיר. כיום יש בה הרבה בתי עסק ומסחר בתחום האומנות וממכר חפצי יד שניה. ביום א' מתקיים בשכונה שוק פשפשים. הלכנו לאורכה של השכונה, נכנסנו לאחדים מהמבנים שמאפיינים את השכונה, הבניה קולוניאלית ויפה, עם הרבה מרחבים וחצרות פנימיים. סיירנו להנאתנו בשוק שהתפרס בפלאזה דורגו שבלב הרובע שהיה מעניין ובעל אוירה מיוחדת. הרבה עתיקות, אומנות הקשורה לנושא הטנגו ועוד כהנה וכהנה דברים ייחודיים. נגנים ורקדני טנגו חוללו בין הדוכנים. שתינו פעם ראשונה מאטה (התה המקומי), והחלטנו שלא הפסדנו הרבה. לסיום נכנסנו לכנסייה המקומית וחזרנו לאוטובוס.

משם נסענו לשכונה הפועלים המפורסמת, התוססת והצבעונית לה בוקה (La Boca), השכונה ממוקמת בפאתיו הדרום מזרחיים של העיר בסמוך לנמל הישן הראשון של העיר בשפך הריו ריאצ'ואלו (Rio Riachuelo).

השכונה נבנתה ע"י מהגרים איטלקיים מג'נובה בסוף המאה ה 19 תחילת ה 20. היא מפורסמת בכך שבברים של השכונה נולד ריקוד הטנגו האמיתי. העניין העיקרי בשכונה הוא רחוב הקמיניטו Caminitoבתים צבעוניים חינניים בנויים לאורכו של הרחוב. הבתים צבועים בצבעים עזים בשלל גוונים. את הרעיון הגה המעצב בניטו קווינקוולה מרטין Benito Quinquela Martin , שרצה להציל את השכונה מהמראה העלוב שאפיין אותה בעבר.

אכן השכונה הפכה למוקד תרבות ואמנות. אומנים וציירים מציעים את מרכולתם לצידי הבתים. המדרחוב בשכונה רח' קמיניטו מלא בבתי קפה ומסעדות שמכל אחד מהם בוקעת מוזיקת טנגווזוג רוקד בכניסה או על במה מיוחדת המותקנת לכך. בכיכר שבקצה הרחוב דוכני ממכר של מזכרות ובגדים.

הסיור בשכונה היה חוויה מיוחדת, מיד עם הירידה מהאוטובוס התנפלו נשים לבושות בבגדי ריקוד טנגו אופיני ותפסו חלק מהגברים של הקבוצה לצילום. הן כמובן לא התביישו לבקש הרבה כסף עבור הצילום. שוטטנו בין הבתים המיוחדים למראה כשהאווירה סביב צוהלת במיוחד.

היום מתקיים משחק של קבוצת לה בוקה ג'וניורס, קבוצת הכדורגל הפופולרית ביותר בארגנטינה באיצטדיון הביתי של השכונה. כך שנוסף לתיירים ולתושבי העיר שבאו לבלות את יום א' במסעדות השכונה היו גם אוהדים רבים ששוטטו ברחובות בתלבושות של צבעי הקבוצה שעות לפני תחילת המשחק.

עשינו סיור בנמל הישן והלכנו לאורך ולרוחב השכונה. עברנו דרך בתי הקפה צופים ברקדנים ומקשיבים למוזיקה של הנגנים הרבים. כמובן שהמצלמה עבדה שעות נוספות.

בהמשך הרחוב הראשי שוכן אצטדיון "הבומבונרה", החלטנו ללכת לכיוונו. בדרך מצאנו חנות מכולת שפרסה כיסאות ושולחנות ואוהדי הקבוצה התקבצו סביב מנגל ענק המעלה ריחות בשר עם הרבה בירה. היו שם צו'וריסוס ואסדו בכמויות גדולות.

לא יכולנו לעמוד בפיתוי וסעדנו עם המקומיים, זה היה ממש טעים ויחד עם זה זול להפליא. חזרנו לאוטובוס מלאים ומרוצים.

המשכנו בדרכנו בנסיעה היקפית דרך פרווריה העניים של העיר בחזרה לשכונת היוקרה ריקולטה על מנת לערוך ביקור בבית הקברות הישן המפורסם סמנטריו דה לה רקולטה (La Recoleta). בית הקברות הזה הוא אחד ממוקדי העניין של העיר ונחשב כבית הקברות השלישי ביופיו בעולם, ביקרו בו רבים משועי העולם. קבורים בו דורות על דורות של כל נכבדי ארגנטינה. הוא כולל אחוזות קבר משפחתיות מפוסלות משיש בשילוב פסלים מהודרים, ואת חלקת הקבר של אוויטה פירון באחוזת הקבר המשפחתית. במקום מעל 6400 מוזלאומים - חדרי קבורה. סיירנו בבית הקברות המוקף חומה ופגשנו כמה מנכבדי האומה מאחורי גושי השיש.

יצאנו אל הכיכר הסמוכה ועברנו ליד הכנסייה מ 1732 בעלת השם הקצר אינגלסיה דה נואסטרה סניורה דה פילאר עברנו בין דוכני אומנים שהיו פרוסים ברחובות הסמוכים ובפארק הקטן והמוריק הסמוך. ומשם נכנסנו לפלאסה אינטנדנטה אלבאר (Plaza Intendenta Alvear) המוריקה. מתחת לעצי האומבו (- Ombuפיטולקה ) ענקיים שענפיהם העבים נתמכים בקלונסאות מיוחדות לכך ישבנו על אחד הספסלים לצפות במראות שבכיכר. אחה"צ ניתן זמן חופשי למנוחה וסיור עצמאי. העדפנו לחזור למנוחה קצרה במלון ולאחר נמנום טוב יצאנו לבדנו חזרה לתור את המיקרוסנטרו דרך רחוב פלורידה , רקדני הטנגו שתמיד מצויים בו במופעי רחוב, פארק סאן מרטין ותצפית על המגדל הצופה לעבר הנהר בשם המגדל האנגלי.

בערב יצאנו בצורה מאורגנת למה שמקובל לעשות בבואנוס איירס, לצפות במופע טנגו. בחרו עבורנו צפייה במופע טנגו עם ארוחת ערב ב- Tango Porteno Theater. ארוחת הערב הוגשה בהידור רב והייתה על רמה גבוהה במיטב המטבח הארגנטינאי. המופע היה נחמד וכלל הרבה קטעי טנגו קלאסיים מלווים בתזמורת גדולה זה היה למעשה ערב הפרידה שלנו מארגנטינה. למחרת בלילה ישנו כבר בברזיל.

הפוסט הבא: האיגווסו - ארץ המפלים הבלתי נגמרת