גיחה לליגוריה והצ'ינקווה טרה

הפוסט הקודם: טוסקנה הקלסית פירנצה ופיזה

ימי הטיול המתוארים בפוסט שלפניכם היו מוצלחים ויפים בהיותם ספונטניים, לא תכננו אותם מראש כך שלא ידענו למה לצפות, מעבר לחווית הבלתי נודעת היה בהם אלמנט של הרפתקה, חלקה אפילו מסכנת חיים כפי שתקראו בהמשך. אך משהכל נגמר בשלום אפשר לומר בדיעבד הם היו במידה רבה מרכיב חשוב להצלחת והנאת הטיול שלנו באיטליה.
 יצאנו מפיזה צפונה לאורך חוף הים הליגורי לכיוון עיירת החוף Lerici.

התחלנו את המסלול בעיירות הקייט של החוף הטוסקני. סיור בעיירה Porto Venere. חופים רחבים חוליים ויפים אבל עם מעט מאוד נוכחות לרוחצים, סוף עונה. היה אפשר לדמיין מה התרחש כאן לפני חודש בדיוק, שפע של בתי מלון לאורך החוף ומסעדות רבות שעמדו בשיממונם.

המשכנו את הנסיעה דרך העיר קרארה היידועה במחצבי השיש שלה, גם בתקופת הרנסנס חצבו כאן שיש לפסלים המפורסמים של ענקי הפיסול. לא התעקבנו והמשכנו בדרכנו אל רכס ההרים המביא אותנו אל עבר הצ'ינקווה טרה.

 הצ'ינקווה טרה Cinque Terre פרוש השם באיטלקית "חמשת האדמות" זהו אזור של חמישה כפרי דייגים היושבים לאורך חוף הים מצפון מערב לקארארה שהגישה אליהם הינה רק דרך כביש אחד החוצה את רכס ההרים ומביא את המטייל אל חמשת הכפרים ולאזור הקסום הזה. דרך נוספת היא רכבת המגיעה לכפרים במהלך היום.

הייחודי בכפרים אלו הוא הניתוק שלהם משאר איזורי החוף הליגורי. הם יושבים ברובם ממש על המצוק ובתיהם משתלבים על הצלע הנושקת לים בדרך ציורית במיוחד. כל כפר בעל אופי שונה והדרך אליהם ובינהם הינה חוויה בפני עצמה. האזור קסום ומומלץ ביותר לאוהבי הייחודי והרומנטי. מצגת של מסע אישי מאת יפה כפיר יציג טוב יותר את האזור.

 התחלנו את הסיור בין כפריManarol הדייגים בכפר הקסום שרחובותיו מתנכזים אל עבר נמל הדייגים החמוד, סיירנו בין הסמטאות והחנויות הקטנות והחביבות צופים במספר לא מבוטל של תרמילאים שהסתובבו להנאתם בסמטאות. ישנה דרך יפה העוברת על המצוק בין הכפרים ואילו הכרנו זאת מראש אולי היינו מתכננים יומיים שהות והליכה בין הכפרים.
 המשכנו בנסיעה לכפר הדייגים Vernazza. גם הכפר הזה כמו קודמו עם נמל דייגים קטן וחמוד וסמטאות ציוריות. הוא נראה לנו עוד קסום יותר מקודמו. הצטערנו על כך שאין לנו יותר זמן היינו ממשיכים אל עבר שאר הכפרים באזור. אבל השמש עמדה לשקוע, השמיים התכסו עננות קלה והתחיל לטפטף. ככל שעלינו מהכפר חזרה לרכס ההר המוביל בין הכפרים הגשם התחזק ואנחנו החלטנו שעלינו לחזור. אם היינו יודעים מראש היינו נערכים אחרת ומגיעים לכאן מצויידים ללינה, האזור קסם לנו כל כך שממש הצטערנו שאנחנו חייבים לעזוב. לא ידענו בשלב הזה שאנחנו לכנסים להרפתקה מסכנת חיים.

ככול שעלינו בגובה והחושך עטף את ההר הערפל הלך ונהיה סמיך יותר, הענן התישב על ההר ואנחנו בדרך. לא ראינו ממטר. הדרך לצ'ינקווה טרה הררית מאוד, דיי צרה, לעיטים כמעט חד נתיבית לשני הכוונים כשבצידי הדרך לא מעט אזורים של תהום. היינו עובדי עצות. נסענו במהירות של 10 קמ"ש מתוך תקווה שלא נסתה מהכביש מצד אחד ושרכב אחר לא יבוא ויפגוש אותנו חזתית, או מטורף לא יתנגש בנו מאחור. היינו דיי לבד, פה ושם עקפו אותנו רכבים בודדים והיינו במתח נוראי. הנסיעה הזאת זכורה לי עד היום כחוויה מצמררת. נסענו כך מעל לשעה וחצי מתפללים לנס. בשלב מסויים הכביש ירד לכיוון המישור והחוף בכיוון קראררה ואז הרגשנו איך הראות הולכת ומשתפרת. נשמנו לרווחה, בבית המתינו לנו ארבעה ילדים וקיוויתי שתהיה לי את ההזדמנות לראות אותם חזרה בזרועותי בריאה ושלמה. מסקנה - כשנוסעים לצ'ינקווה טוורה כדאי לבדוק את מזג האוויר ולא לנסוע את הדרך בלילה אם יש ספק בשום אופן.
 את שארית הדרך חזרה לפיזה עשינו בגשם שוטף ובמצב שהיינו קודם זה היה פשוט קטן עלינו. הגענו עייפים ורצוצים לחדר החם שמחים שעברנו את החוויה בשלום.

הפוסט הבא: חזרה לרומא דרך חופי טוסקנה