כשירדנו מההרים הלבנים, כבר התחיל להחשיך. בכל זאת, לא רחוק מהאוטו, במורדות מול עצי האורן ארך-הימים ראינו בעל חיים חום קטן, וצילמנו אותו ממש באור אחרון:
זוהי מרמיטה צהובת-בטן - יונק שחי בהרים במערב צפון אמריקה - קנדה וארה"ב.
יומיים מאוחר יותר פגשנו עוד מרמיטות, הפעם בפארק הלאומי סקוויה -
הוא ממש נחמד ככה, על רקע עצי הסקוויה האדומים, והחלטתי שמגיעה לו רשומה.
המרמיטות חיות בהרים הגבוהים - בד"כ ברום 2 ק"מ ומעלה. בחורף קר ומושלג שם מאד, והמרמיטות נכנסות לתרדמת חורף. בעצם הם ישנות רוב השנה - הולכות לישון בראשית הסתיו, במהלך ספטמבר וישנות כמעט שמונה חודשים!
הן מתעוררות באביב, במהלך אפריל או ראשית מאי. זכרים צעירים שרוצים להקים לעצמם חמולה חדשה מוצאים אתר וחופרים לעצמם מערכת מאורות, ואז משדלים נקבות להצטרף אליהם.
זכר מוצלח במיוחד יצליח לאסוף אליו ארבע נקבות, אחרים יתחברו עם פחות. הזכר יזדווג עם כל הנקבות שלו.
ואז צריך לרפד את הקן, להכין אותו לקראת הגורים שיוולדו.
ובאמת, אחת המרמיטות שראינו - כנראה נקבה הריונית - עשתה בדיוק את זה - תפסה ערימת זרדים,
ורצה איתה במהירות אל מערכת המאורות שלה, לרפד שם את הפינה שלה:
מרמיטה אחר/ת - אני מנחשת שזה זכר - עמד ותצפת על השטח, על סלע בולט. שימו לב לזנב הג'ינג'י שלו:
הוא לא פחד מאיתנו, וסידר לנו כמה אפשרויות צילום מאד מוצלחות.
במיוחד כשמשהו הפריע לו, והוא ניסה להתגרד...
כל נקבה ב"חמולה" של המרמיטות תמליט 5-3 גורים. בחמולה ממוצעת יהיו בין 10 ל-20 מרמיטות.
למרמיטה לוקח שנתיים להגיע לבגרות מינית. הגורות בנות השנה נוטות להשאר סמוך למקום בו גדלו, אך הזכרים לרוב יתחילו לחפש לעצמם מקום חדש ונקבות נוספות - להקים חמולה חדשה.
המרמיטות קרובות בגודלן לחתולי בית - מרמיטה בוגרת שוקלת 5-2 ק"ג, והן חיות משך זמן דומה - בסביבות 15 שנים.
מערכת המאורות שלהם מרשימה גם היא. מאורות לשימוש יומי באביב ובקיץ לא יהיו מאד עמוקות - בעומק מטר בערך. אבל המאורות המיועדות לשנת החורף יהיו עמוקות, צרות ומוגנות יותר - עומקן יכול להגיע גם ל-7 מטרים!
המרמיטות הן אומניבוריות - כלומר, אוכלות כל, ומסוגלות גם לטרוף בעת הצורך. יחד עם זאת, לרוב הן צמחוניות-מבחירה. הן מעדיפות לאכול עלים, פירות, גרגרים וזרעים, קטניות ומיני דגניים. אם ייקרו בפניהן ביצי ציפורים או חרקים - הן לא תתנגדנה לתוספת.
המרמיטות אוהבות לחפור את מערכות המאורות שלהם באזורים סלעיים - קרוב לערמות סלעים, שכן זה מאפשר הסוואה טובה יותר של הכניסות למאורות.
הן פעילות יום, ויוצאות לחפש מזון. כמובן, גם הן סובלות מטורפים - זאבים, נחשים, שועלים ועיטים צדים אותן. אם מרמיטה מזהה טורף, היא תגיב בשריקה ייחודית ותברח אל המאורה הקרובה (או למחסה אחר, אם תמצא) וכך היא מסמנת לשאר חברי החמולה שלה שייזהרו.
את התמונות צלמנו, Mamma Quail ואני -
בהרים הלבנים, ליד מרכז המבקרים של יער האורנים העתיקים בתאריך 17.5.18
בפארק הלאומי סקוויה, בתאריך 19.5.18
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
