את הרשומה הקודמת סיימתי בערך כאן: בשדות-הזהב מעל האוקיאנוס, ב-Mori Point.
ובאמת, הנופים במקום משובבי נפש. הלוענית הקליפורנית (Scrophularia californica) פוטוגנית במיוחד בנוף כזה:
התחלתי לתהות מי היה מורי ומהי הנקודה שלו, וחיפשתי מידע ברשת.
מסתבר שהאזור הזה - כל סביבות העיירה פסיפיקה - העיירה שרואים בתמונה הבאה, אם מצליחים להציץ מעבר לפריחה - היה מקום ישוב עוד הרבה לפני שהאירופאים הגיעו לאזור. היה כאן ישוב מבוסס של ילידים אמריקניים ("אינדיאנים") שהתקיים במשך שנים רבות, ולידו מכרה של סלעי גיר.
אחר כך הגיעו הספרדים, גרשו ורצחו את רוב התושבים המקומיים (כמו שהאירופאים עשו ברוב יבשת אמריקה), אבל המשיכו את ההתישבות באזור ואת כריית הגיר. בשנת 1850 קליפורניה הצטרפה לארצות הברית.
סטפאנו מורי ומשפחתו קנו את השטח שהיום נמצא בו הפארק בשנת 1888, והקימו כאן חווה - לגידולים חקלאיים ולגידול בעלי חיים. היו להם עובדים רבים, לכן הם הקימו מטבח פועלים בו בישלו את הארוחות לעובדים.
עם הזמן, המטבח נעשה מפורסם, ובראשית המאה ה-20 הוא הפך להיות פונדק: Mori Point Inn, שכלל מסעדה וגם חדרי אירוח. הפונדק היה פעיל עד לסגירתו בשנת 1965. אבל בזכות הפונדק, שהיה מקום מרכזי באזור, כל השטח נקרא "Mori Point".
במחצבה הסמוכה המשיכו לחצוב - הרבה אבנים משם נלקחו לבניה מחדש של סן פרנסיסקו, לאחר רעידת האדמה שהרסה חלקים נכבדים מהעיר בשנת 1906. יש תמונה מפורסמת של הצלמת המצויינת דורותיאה לאנג המראה את הכפר שהיה במקום והמחצבה מאחוריו בשנת 1938.
בשנות ה-20, בזמן "תקופת היובש" של ארצות הברית, הפונדק הזה נודע בתור Speakeasy - כלומר, מקום ששמו עובר בלחש מפה לאוזן, בתור מקום שאפשר להשיג בו אלכוהול. מבריחי אלכוהול נעזרו במשפחת מורי להבריח משקאות אל קליפורניה. בשנת 1923 החרימו בפונדק משקאות אלכוהולים בשווי 2 מליון דולר של אז - בערך 27 מליון דולר של ימינו.
הפונדק, כאמור, המשיך לפעול עד לשנת 1965, אז פשט את הרגל ונסגר. שלושה חודשים אחרי הסגירה, באופן מסתורי, הפונדק נשרף ולא נותר ממנו דבר.
אחרי סגירת הפונדק האיזור הדרדר. על הגבעות נערכו מרוצי אופנועים פירטיים, המשיכו לכרות באיזור - חולות, סלעי גיר ועוד. נוצר שטח אומלל ומכוער עם נופי אוקיאנוס מרהיבים - ואז כמובן באו היזמים. בשנות ה-80 הציעו "לפתח" את השטח - לבנות בו שכונה, זירת מרוצי סוסים, מלון גדול ומרכז כנסים.
בסופו של דבר, לשמחתנו, התכניות הללו לא יצאו אל הפועל. רשות הפארקים הלאומיים פרסמה תסקיר שמציע לצרף את השטח ל-GGNRA, שזה Golden Gate National Recreational Area - שטח פארק המיועד לנופש עבור תושבי האזור. בשנת 2000 השטח הוצע למכירה פומבית, ושלושה ארגוני שמירת טבע אזוריים איחדו משאבים, קנו את השטח - ותרמו אותו לרשות הפארקים. כיום השטח הוא באמת חלק מה-GGNRA, וכיוון שהוא נמצא בערך חצי שעה נסיעה ממרכז סן פרנסיסקו - אנשים רבים באים להנות מהסביבה.
בשנים הבאות, רשות הפארקים יחד עם ארגוני הסביבה ומתנדבים מקומיים ניקו את השטח מכתמי הדיזל שהשאירו מרוצי האופנועים, חפרו בריכות כדי לשחזר בתי גידול של צפרדעים ונחשים נדירים שחיו במקום בעבר, וכמו שהראיתי ברשימה הקודמת, יש גם פרוייקט של שחזור הצמחיה - אם כי יש לו עוד מקום לשיפור, כמו שראינו ברשימת הפולשים.
לצערי, את הצפרדעים והנחשים לא פגשתי - אבל כן ראיתי בשטח הרבה ציפורים:
ממש בתחילת המסלול, באזור הבריכות שנחפרו לצפרדעים ולנחשים, ראינו זוג ציפורים שחורות: אילו הן Brewer's Blackbirds - שמן הלטיני Euphagus cyanocephalus, ואולי אתרגם את זה ל"ציפורשחורה ברוור"... בתמונה מעל זהו הזכר, בתמונה למטה - זו הנקבה.
את השקנאי החום בתמונה הבאה אני כבר מכירה - כמה מהם חלפו מעל האוקיאנוס, סמוך לחוף.
ממש בקצה המחצבה, כשישבנו לנוח קצת, טיפס מעלינו החמוד בתמונה הבאה: זהו House Wren - אפשר לתרגם את השם ל"גדרון בית" ושמו הלטיני Troglodytes aedon.
בשלב מסוים שמענו קרקורי עורבים רבים - הרמתי את המצלמה וצילמתי מהר, ולדעתי הצלחתי לא רע לתפוס את הסצנה. מה שרואים כאן זו להקת עורבים שחורים, An Unkindness of Ravens, תוקפים עקב ג'מייקני [ששמו העממי הוא Red-Tail Hawk, אבל אני מתרגמת את שמו הלטיני - Buteo jamaicensis].
אני מאד אוהבת את השמות הקבוצתיים לבעלי חיים באנגלית. וכאן גם רואים כמה זה מתאים - ה-Unkindness of Ravens בהחלט היו Unkind...
גם העקב הג'מייקני וגם העורבים השחורים - שבביקור הקודם קראתי להם עורייבן בשם חיבה - נפוצים למדי בקליפורניה, ומוכרים לי מהעבר.
עם כל הנופים, הפרחים והציפורים מסביב - קצת פחות שמנו לב לקטני הארץ, אבל בכל זאת ראינו פשפש צמחים אחד - שמו Largus californicus, והוא ניזון מצמחים. אנחנו פגשנו כמה מהם מטיילים על העלים של ההרקליאון:
זהו, עד כאן ההיסטוריה, המציאות, הנופים, הדברים הטובים והדברים הרעים - אבל יש עוד הרבה הרבה שראיתי בקליפורניה.
המון תודה ל-Pappa Quail שלימד אותי לזהות ציפורים בקליפורניה, וגם זיהה עבורי את הגדרון.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
