אל קלפאטה,פטגוניה 2008
# דרום אמריקה #
בבוקר אנחנו יוצאים לשיט, המלון הכין לנו ארוחת צהרים ארוזה לאוניה. מצד אחר מדבר עם צמחיה נמוכה מאוד.
במקום יורדים כ-2000 מ"מ גשם בשנה. הרוחות מגיעות מצילי אל ההרים עליהם יורד שלג. בחלקים הנמוכים יותר יורד גשם. המדבר, יבש. העצים מגיעים לגובה של 500 מטר בלבד. באביב נראים פרחי קלפטה, הירוק על העצים צומח רק במקומות בהם אין פיח ונקראים ANAKGI FUNGUS MASHRUMS נמצאים על עצים רבים,
ניתן לראות במקום אורכידאות לבנות גרניום, לוע ארי,לופינוס,מרגניות, טורמוסים לא מקומיים והשורה ארוכה.
בעלי החיים הנפוצים במקום הם, ארנבות, שועלים אדומים,אפורים, ועוד סוג, פומה, חתולי בר PANCHENALA שנמצאים בעשב גבוה. הם דומים ללאופרד רק קטנים יותר עכברים ועוד.
הספינה יצאה ממפרץ פורטו בנדרה לכיוון קנל דה לוס טמפנוס ומשם אל בוקה דל דיאבולו. הסלעים במקום הם בני יותר מעשרות אלפי שנים. במקום עובר כביש מס 3 המפורסם שמוביל מאושואיה הדרומית לבואינוס איירס.
מפורטו דל קומאדו עברנו ל- בראזו הצפוני BRAZO NORTH הנמצאת מצד אחד של התעלה מכאו לתעלת דל לה אוהא ואחריה דיאבולו, בצד השני באהייה אונלי לכיוון אופסלה ואונלי הגדול.
פארק הקרחונים שהוא האטרקציה המרכזית של האזור,
קשה לתאר במילים את מה שהעיניים רואות. נפלאות דרכי היצירה של הטבע.
הפארק חולש על שטח של 6,000,000 קמ"ר של הרים, קרחונים ואגמים בשטחה של פרובינציית סנטה קרוז (Santa Cruz Province) דרום ארגנטינה. הפארק נמצא בחבל הארץ המכונה פטגוניה (Patagonia).
רוב הפארק בלתי נגיש למבקרים, למעט שני אזורים - אזור פיץ רוי ליד העיר צ`אלטן ואזור פריטו מורנו. רוחבו של הקרחון הוא 4,500 מטרים, וגובהו הוא 60 מטרים מעל גובה המים, ועוד 130 מטרים מתחת לגובה המים. אורכו של הקרחון הוא כ-37 ק"מ. כדי לקבל מושג על מימדיו של הקרחון,
נאמר כי ניתן להכניס עליו את כל העיר בואנוס איירס. בשטח הפארק יש 356 קרחונים, מתוכם 13 מוגדרים כקרחונים חשובים. לקרחון חזית באורך חמישה ק"מ וגובה של שישים מטר.
קרחון אופסלה Upsala הוא הקרחון הגדול ביותר בדרום אמריקה. אורכו 60 ק"מ, ורוחבו 10 ק"מ. אין אפשרות להגיע אליו ברכב או ברגל, אלא אך ורק בשייט בסירה. ניתן לקחת שייט בסירה היוצא מהעיר אל-קלפטה, ועובר בקרחון אופסלה וקרחון ספגזיני.
בבוקר יוצאים לפריטו מורנו. בלילה היתה סופת רוח אדירה שלא נתנה לנו לעצום עין. מדהים עד כמה הטבע רב עוצמה. הבית רעד מהרוח החזקה.
Perito Moreno Glacier
הקרחון המתנפץ כפי שהוא נקרא בפי הישראלים, או פריטו מורנו בשמו האמיתי, זורם אל הים. אופייני ברעש העצום שנשמע עם נפילות פיסות קרחונים בנפילתן אל המים. הצבעוניות הכחולה הקריסטאלים על הגוונים שהאור יוצר בהם הופכים את הביקור לבלתי נשכח.
לאחר נסיעה של כמעט שעתיים הגענו לקרחון פריטו מורנו. מרחוק שמענו את התנפצות הקרחון אל המים. קודם נשמע רעם ולאחר מכן הפיצוץ והנפילה של גוש קרח ענקי אל המים. הספינות אינן מתקרבות אל הקרחון עקב אי וודאות התרחשות הנפילות כמו גם עומק הקרחונים. המראה מדהים,איזו עוצמה,איזה אורות,כאשר קרני השמש משחקות בקרח וצובעות אותו בשלל צבעים.
אל הקרחון ניתן להגיע בחלקו על שיפוע תלול מעץ עליו לא ירדנו. במקום,עלינו מספר מדרגות אל מרפסת שמשקיפה אל הקרחון מלמעלה. מי שיכול היה לרדת ירד עד לקרחון עצמו.
הפנורמה מדהימה. מי שיכול שירד למטה. במקום שרותים נגישים בקומת הכניסה. המפתח במסעדה.
לאחר שלא שבענו מהמראה אנחנו ממשיכים ליערות המקומיים. העונה –סוף הפריחה לקראת החורף המתקרב. המשכנו בנסיעה לצידו השני של הקרחון הענק לשיט על ספינה המתקרבת אל הקרחון. היינו על הגשר שמחבר בין הרציף אל הספינה כאשר רוח במשב הוריקני החלה להעיף אותנו על הגשר התלוי. הספן תפס אותנו ביד ואנחנו החזקנו בכל כוחנו את המעקה וביד השניה את מי שעמד לידינו. בנס לא עפנו למים. מסתבר שהרוח הזו מוכרת וידועה, 10 שניות ונעלמת. התכנון היה שגוי. המשב מגיע כל 10 דקות בערך ולעיתים יותר, כך שקשה לצפות.
נרטבנו כהוגן .בגישה אל הספינה שיפוע די תלול, המלחים העלו אותנו במומחיות אל הספינה פנימה למרות הפרשי הגובה פרי שפל. נחתנו בשלום על הספינה שהשיטה אותנו קרוב אל הקרחון. המראה מרהיב ביופיו. הצלחנו לראות ולשמוע נפילה גם בצד שאיננו משופע בנפילות.
לאחר שעט של שעה או יותר שבנו לחוף רטובים מעוד משב של רוח. הרציף היה רטוב וחלקלק,
אחד סייע לשני לדחוף קטע קטן תלול אל המישור. מכאן נסענו למסעדה לאכול צהרים. המסעדה ליד הקרחון לא הייתה מוצלחת. שבנו אל המלון, לקחנו את ההסעה של המלון וטיילנו ברחוב הבודד של קלפטה. מעט חנויות,בתי קפה,מצחיק שישנם שיפועים שבסופם מדרגה(-: כך שלעיתים היה עלינו ללכת על הכביש. מוזר לבני המקום שנוהגים כרצונם בהעדר רמזורים.
