11-12-2013 ethy ab
האלקסר של סגוביה הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו ב-1985, הוא מבצר הנישא בקצה העיר מעל הנהרות ארסמה וקלמורס וגם הוא מהווה את
אחד מסמליה הבולטים של סגוביה.
מקורו של מבנה האלקסר של סגוביה אינו ודאי. כמו מבצרים רבים בספרד, במצודה ערבית.
ההתייחסות הראשונה לאלקסר הנוכחי היא משנת 1120, כ-32 שנים לאחר חזרתה של העיר סגוביה לידיים נוצריות. עם זאת, ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שבמיקומו של האלקסר עמד מבצר כבר בימי הרומאים, אפשרות שמקבלת משנה תוקף מקיומה של אמת המים הרומית בעיר. מבנהו וצורתו של המבצר עד לימי אלפונסו השמיני אינם ידועים, אולם בתיעוד מוקדם מוזכרת גדר היקפית מעץ. ניתן להסיק כי לפני שלטונו של אלפונסו השמיני מדובר היה במבצר עץ מעל היסודות הרומיים. אלפונסו השמיני ואשתו אלינור הפכו את האלקסר למקום מגוריהם העיקרי, ובימיהם החלו העבודות לבנייתו של מבצר האבן הקיים כיום.
במהלך ימי הביניים היה האלקסר מקום המגורים מועדף על רבים מבני משפחות המלוכה הקסטיליות וכן של מלכי קסטיליה והוא הורחב ושופץ רבות במהלך שנים אלו. במהלך תקופה זו נבנו מרבית המבנים במתחם, והמבצר הורחב באופן משמעותי על ידי השליטים לבית טרסטמארה. כאשר בית המלוכה העתיק את מושבו למדריד, הפך האלקסר מארמון לבית סוהר ולאחר מכן לבית ספר לארטילריה.
בשנת 1258 נערכו במבצר עבודות שיקום על ידי אלפונסו העשירי, לאחר קריסה חלקית של המבנה, ולאחר מכן נבנה היכל המלכים במטרה לאכלס את הפרלמנט. עם זאת, המלך שבתקופתו נעשו עבודות הבנייה המשמעותיות ביותר הוא חואן השני, שאחראי לבנייתו של 'המגדל החדש', הידוע כיום כ'מגדל חואן השני'.
בשנת 1474 מילא האלקסר תפקיד חשוב בעלייתה לשלטון של איזבלה הראשונה. ב-12 בדצמבר הגיעו לסגוביה החדשות על מותו של המלך אנריקה הרביעי במדריד, ואיזבלה מצאה מפלט בין חומות המבצר, שם היא זכתה לתמיכתם של אנדרס קבררה ומועצת העיר סגוביה. איזבלה הוכתרה למחרת למלכת קסטיליה ולאון. מהמחצית השנייה של המאה ה-20 הפך המבנה למוזיאון
הרובע היהודי על חלקיו השונים
נוף מהדרך
בשנת 1415-6 האוכלוסיה היהודית הפכה לחצי מגודלה. סגוביה הייתה העיר היחידה בה היהודים היו הנתינים של איזבל ופרדיננד שהיו רעים ליהודים. היהודים שילמו עבור הגנתה של המלכה עליהם. בשנת 1491 נשמע טכסט DO NOT TAKE ADVATAGE OF MY JEWS .
היהודים הגיעו לכאן כדי להיות קרובים למלוכה, בסופו של דבר פרדיננד רצה אינקוויזיציה. האינקוויזיציה נולדה בצרפת על ידי בישוף קתולי.
האינקוויזיציה, הייתה מוסד חקירות שהקימה הכנסייה הקתולית במאה ה-13 ובראשה האפיפיור גרגוריוס התשיעי, בניסיון להיאבק בכתות מינות שפרחו באותה תקופה, בעיקר בערים. חוקרי האינקוויזיציה סיירו – לבד או בזוגות – בערים ובכפרים, הסבירו להדיוטות את עיקרי האמונה הקתולית, שמעו וידויים והטילו עונשים על חוטאים שסירבו לחזור בהם מאמונתם גם לאחר שהובהר להם שהיא מנוגדת לעמדת הכנסייה. לכנסייה לא הייתה סמכות להוציא להורג אנשים, ואם אדם השייך לכנסייה הקתולית עמד בסירובו
לקבל עליו את דין הכנסייה, העבירה הכנסייה את האיש לידי הזרוע החילונית, שברוב המקרים הוציאה אנשים להורג. אוטו דה פה, משפט האל, היה כלי ראשון במעלה שבו השתמשה האינקוויזיציה כדי להגיע לקורבנותיה.
בספרד קמה האינקוויזיציה במאה ה-15,אינקוויזיציה עצמאית, שפעלה תחת סמכות המדינה. גוף חקירות זה היה תוקפני יותר, הן בשל הלהט הדתי הקיצוני ששלט בכנסייה הספרדית באותה תקופה, והן בשל הרווח שהפיקה המדינה מהחרמת רכושם של המורשעים בכפירה או במינות.
כמוסד כנסייתי הוגבלה סמכותה של האינקוויזיציה לנוצרים בלבד, אולם כיוון שלאורך רוב ההיסטוריה של ספרד בעת החדשה לא שררה בה חירות דתית, התפרשה סמכותה
של האינקוויזיציה על כלל תושבי הממלכה.
האינקוויזיציה הספרדית בוטלה 4 פעמים. נפוליאון ביטלה לראשונה בשנת 1808, קורטס של קדיס ביטל אותה שוב בתאריך 22 בפברואר 1813. היא נוסדה מחדש בשנת 1815 על ידי האבסולוטיזם והריאקציה של מלך ספרד פרננדו השביעי, היא בוטלה שוב במרץ 1820 לאחר כינונו של המשטר החוקתי, הביטול בוטל בסוף 1823 כאשר התמוטט המשטר החוקתי, אך האינקוויזיציה לא חזרה לפעול.
האינקוויזיציה הספרדית גם האריכה ימים הרבה יותר מבכל מדינה אחרת וביטולה הרשמי חל רק בשנת 1834. מי שהחליטה הייתה המלכה ולא הפופ. היה שיתוף פעולה בין המלכה לבישוף לגבי שריפת נאשמים. כך שאף אחד מהם "לא היה אשם". ב-1483 גורשו היהודים מסיביליה ואחרי נפילתה של גרנדה. אברבנל סרב להתנצר ואילו אברהם סניור התנצר ושינה את שמו לפרננדו. כל היהודים נושלו מנכסיהם.
חנות ברובע היהודי
פרה,חצי בתוך החנות חצי ברחוב.
פסל של מטדור
פסל בכניסה לבית קפה מקומי
הפעמונים
מזכרות בדרך
הערב יורד והשמש שוקעת
עוד השתקפות של השקיעה
עוד מעט מגיעים למלון
המשך יבוא
חלק 1 , חלק 2 , חלק 3 , חלק 4 חלק 5 , חלק 6 , חלק 7 , חלק 8 חלק 9 חלק 10 חלק 11 , חלק 12, חלק 13,
