במשך שנים חלמתי להגיע לאוזבקיסטן. שם, על גדת נהר האוקסוס האדיר, ייסד אלכסנדר מוקדון את האלכסנדריה האחרונה שלו, וקרא לה בהתאם- "אלכסנדריה אשכטי"- הרחוקה ביותר. מקום כזה, שגרם למצביא המהולל להבין שגם לאימפריה שלו יש גבולות, חייב להיות מיוחד.
ההזדמנות לגלות עד כמה הוא מיוחד הגיעה בשנה הראשונה ללימודיי בחוג למזרח תיכון באונ' ת"א. בכל שנה מתקיים שם סיור לימודי לאחת מהמדינות היותר ידידותיות שבתחום לימודינו. אחרי כמה שנים של טורקיה ומצרים, החליטו לערוך סיור לארץ אסלאמית כמעט לא נודעת, שמכילה כמה ממפעלי הבנייה המרשימים של האסלאם לדורותיו. כארץ המארחת חלק נכבד מדרך המשי, היא שימשה גם נתיב עיקרי להפצת האסלאם באסיה. ואני עדיין זכרתי את אלכסנדר.
העובדות, גברת.
אוזבקיסטן נמצאת במרכז אסיה, ומוקפת ב"סטנים" מכל עבריה- קזחסטן הגדולה מצפון, ומעבריה האחרים- קירגיזסטן, טורקמניסן וטג'יקיסטן. אין לה ים, אבל כן יש לה כמה אגמים לא גדולים. היא ברובה מישורית וצחיחה, וכל עיר שתראו בה היא בעצם נווה מדבר ענקי. טשקנט (סליחה, טושקנט) הבירה נמצאת במזרחה, במובלעת מפותלת וצרה של שטח הררי שלא ברור למה מישהו ירצה. אולי בגלל הקירבה לשתי השכנות.
אוזבקיסטן הייתה חלק מברית המועצות. טשקנט מספקת עדויות רבות לכך, החל מהשיכונים הקומוניסטיים האפורים שעוד קיימים בחלק מהעיר, וכלה בבלונדינים דוברי הרוסית שגרים בה. מחוץ לטשקנט כמעט לא תשמעו רוסית, אלא אוזבקית בלבד, שנשמעת כמו טורקית. בשנים האחרונות יש הגירה מסיבית של אוזבקים גם לתוך טשקנט, והרוסים עוקרים בהדרגה למוסקבה וסט. פטרסבורג שברוסיה.
דתה הרשמית של המדינה היא האסלאם, אבל זהו אסלאם מתון ברובו וספוג השפעות סופיות וזורואסטריות. זה לא מונע מהמדינה להתפתח, לקיים קשרי מסחר עם ישראל (לפעמים יותר ולפעמים פחות) ולהתמלא בסניפים של H&M. 
תיירים מישראל צריכים ויזה כדי להיכנס לאוזבקיסטן, מלבד אלה שרק עושים בה עצירת ביניים בדרך לתאילנד. במשרדים של אוזבקיסטן איירליינס בתל אביב יוכלו לסייע לכם בכך.
הטיסה לטשקנט אורכת 4 שעות, כמו טיסה לפריז. 4 שעות, ואתם בסוף העולם של אלכסנדר. 
המקום לישון בו בטשקנט הוא מלון MARKAZI, לשעבר שרתון. אם העיצוב הקולוניאלי של החדרים לא ישבה את לבכם, אני מוכנה להחליף אתכם. המקום לבלות בו בלילה הוא מועדון הDIPLOMAT שנמצא כרבע שעת הליכה מהמלון. במקומות כאלה האוזבקים מגיעים לבושים במיטב מחלצותיהם ומקווים להתחכך בתיירים. המוזיקה תעשה לכם נוסטלגיה בלב, והמשקאות שווים לכל כיס (כמה אלפי סום הם דולרים בודדים). בקשו הכוונה בקבלה, או קחו מונית. טשקנט בטוחה מאוד, ואין לכם סיבה לפחד להסתובב בה בלילה.
וביום?
לאחר לילה ראשון של הוללות יצאנו השכם בבוקר להכיר את העיר. השדרה המרכזית, הנקראת בחיבה BROADWAY, מלאה בחנויות בגדים אירופאיות ובבתי קפה. אפשר לראות בה סימנים קלושים לעבר הקומוניסטי, כמו תחנות רכבת תחתית אפלוליות, אבל התחושה הכללית היא של מדינה שממהרת להדביק את מירוץ הקידמה, ושל עיר שרוצה להיות יפה בשביל האורחים. 
בכיכר המרכזית של העיר נמצאת אנדרטה לזכר החיילים שנפלו ב"מערכות" אוזבקיסטן, וכן פסל של הגלובוס שאוזבקיסטן במרכזו. הוא החליף פסל של לנין שניצב שם בימי בריה"מ. כל המתחם נמצא בתחזוקה מתמדת ומעוררכת הערכה. בהמשך ה"ברודוויי" נמצאת כיכר יפה נוספת ובה פסלו של טימור לנג, המצביא והגיבור הלאומי של אוזבקיסטן, שכלל לא היה אוזבקי. 
העיר העתיקה של טשקנט מכילה קומפלקס של מדרסות (מוסדות חינוך דתיים) ומסגדים, שבאחד מהם נמצא אחד מספרי הקוראן העתיקים בעולם. העובדה הזו, ומה שתראו שם, יגרמו לכם להתחיל להבין כמה ז'יטונים המוסלמים שמו בארץ הזו, ועל דרך המשי בכלל. שימו לב, שוב, למנקות החרוצות בצל המדרסה.
הטיול ההיפראקטיבי הזה הולך להימשך שבוע. לילה ויום בטשקנט הם המקסימום שיכולנו להרשות לפני שעלינו על האוטובוס ושמנו פעמינו לסמרקנד, קצת יותר קרוב לאלכסנדר. בדרך לשם סיפרתי לאוטובוס על קורותיו של המקדוני הפסיכי במרכז אסיה, ושמעתי אחר כך שזו הייתה ההדרכה הכי מעניינת שהם שמעו כל הטיול. הפרחים למוקדון.
נתראה בסמרקנד!
פוסט 1: טוווווווושקנט!
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
