מאסאהיקווה, דרך סאפורו ודרומה לאורך החוף, לעבר האקודטה – העיר הדרומית שהיא שער הכניסה לאי. אפשר לעשות זאת ביום קשוח אחד של 6-8 שעות. אם יש לכם זמן, עדיף לבלות לילה בסאפורו ולצאת ממנה בבוקר, כדי להגיע לפנינה ששמה פארק אונומה (Onuma Quasi-National Park).
הפארק הקטן שוכן לחוף אגם אונומה הגדול, בקו חוף מיוער ומפורץ, מלא איים זעירים שגשרי אבן מחברים ביניהם. פשוט רדו מהרכבת בתחנת Onumakoen, קפצו למרכז המבקרים להצטייד במפה, ולכו לכיוון המים. בקיץ תוכלו לשכור סירות ולשוט בעצמכם בין האיים, ובשאר העונות – פשוט ללכת וללכת. לא תוכלו להגיע לכל פינה, וזה בדיוק למה תמצאו שפע פינות להתבודד ולהרהר. אתם מתחילים לראות פה דפוס?
בדרך לשם, או חזרה, חפשו את הדוכנים שמוכרים טאקויאקי – כדורי בצק מטוגנים וממלואים בתמנון. אני לא הרפתקנית גדולה באוכל, אבל דבר רך וחם כזה ביום קר יכול לעשות רק טוב.
ואם יש לכם שן מתוקה, או 32 כמוני, כדאי לעבור בחנות הממתקים Onuma-No-Ya. כבר 130 שנה שהם מייצרים Onuma Dango – כופתאות אורז קטנטנות שבאות עם רוטב קרמל, שומשום שחור, ממרח שעועית מתוק או גם וגם. כזה טעים לא מצאתי בכל יפן. נשבעת.
ומשם להאקודטה, כי כבר אין יותר דרומה מזה על האי הזה.
האקודטה שווה ביקור בעונת הפריחה (ממש תכף) בזכות פארק Goryōkaku. מה שנראה כמו אי מלאכותי הוא למעשה מצודה מתקופת אדו שנבתנה בצורת כוכב והוקפה בחפיר בצורה דומה. בכניסה לפארק יש מגדל תצפית מודרני ממנו ניתן להתרשם מהגאונות הזו.
המבנים במצודה מעטים ונמוכים, ולכן העצים הצפופים גונבים את ההצגה גם באביב וגם בסתיו.
דיווחי הפריחה כשהגעתי לא היו מבטיחים במיוחד, אז תמונות להמחשה כאן.
עוד מקום ששווה לראות הוא כף טאצ'ימאצ'י (Cape Tachimachi) – פיסת נוף ציורית שבה הצוקים נופלים ישר לתוך המים. בשפת האיינו, התושבים הקדומים של האזור, פירוש שמו היה “המקום בו אנשים עומדים ומחכים לדגים”. בימים של ראות טובה יותר, אפשר לראות מכאן את קצהו הצפוני של האי המרכזי של יפן, הונשו. שביל תלול מטפס מכאן ועד לראשו של הר האקודטה, שמספק תצפית מרהיבה על העיר, בעיקר בלילה (אז צריך לקחת רכבל). אבל בינינו, מי צריך יותר מזה ביום סגריר?
ההליכה עוברת בתוך שכונת מגורים ואחריה בית קברות עתיק שמשקיף על הים. האזור מלא בקברים ואנדרטאות – ממשוררים ועד סמוראים שמתו במהלך “מלחמת האקודטה” שניטשה בין שרידי צבאו של השוגון טוקוגאווה לבין ממשלת הקיסר.
ואנחנו? אנחנו סיימנו כאן. בפוסט הבא כבר נהיה בעצמנו באי הונשו, במחוז שצליל שמו מסקרן לפחות כמו מה שיש בו – יאמאגאטה.
