פוסט 2: כוכבים בסמרקנד

שמה של סמרקנד נקשר באגדות כמו עלי באבא, וגם בלי זה, תודו שזה שם קסום.
היא קיימת כבר 5000 שנה, ורוב הזמן הזה הייתה חלק מהאימפריה הפרסית, עד שבא אלכסנדר ב-329 לפנה"ס. אחד הקרבות הקשים ביותר שלו היה ממש כאן בסביבה, ויש הרואים בו תפנית משמעותית שבלמה את תנופת כיבושיו. ממש כאן החלו השבטים הסקיתיים של ערבות אסיה לעשות לו את המוות.
 אחריו, סמרקנד נכבשה ע"י הערבים, נהרסה ע"י המונגולים, וטימור לנג (צאצא של ג'ינגיס חאן) השיב אותה לתפארתה ובנה בה את כל הפאר שרואים בה היום. אולי בגלל זה האוזבקים מתים עליו. גם האו"ם אהב את מה שהוא עשה, וקבע את העיר כאתר מורשת עולמי. מיד תראו למה.



 לב העיר העתיקה של סמרקנד היא כיכר הרגיסטן. סביבה נמצאות שלוש מדרסות, שפעם היו מהחשובות בעולם. המיוחד שם הוא שאפשר, תמורת שוחד של כמה אלפי סום לאיש, לקבל מהשוטרים רשות לטפס במדרגות של אחד המינרטים (צריחי המסגד), ולהשקיף מלמעלה על כל היופי הזה. הטיפוס עצמו ארוך ולא מומלץ לקלסטרופובים- גרם המדרגות צר וחשוך, למעט חלונות צרים מדי פעם. מי שישרוד יזכה בחוויה אדירה, וירגיש כמו מציץ מהצריח של הטנק הגבוה בעולם.





 כך נראית ממרום המינרט המדרסה של אולוג-בג, בנו של טימור. אם תסתכלו היטב, תוכלו לראות לפי העיטורים שהוא אהב מאוד אסטרונומיה. הוא הקים גם מצפה כוכבים בחלק אחר של העיר. בזמן שהותנו הוא היה בשיפוצים, אבל אם יתמזל מזלכם להגיע לשם בלילה בהיר...



בנבכי הרגיסטן תמצאו, באולמות קטנים ואפלים, נגנים מסורתיים וחנויות מזכרות.

 מקום נוסף ששווה לבקר בו הוא "ביבי חנום"- מבנה מפואר שהקים טימור לנג לכבוד אחת מנשותיו, שהייתה סינית. זהו מקום נוסף (ויהיו עוד הרבה) בו תרגישו איך הבניין האדיר מגמד אתכם, ולא תבינו איך אפשר לבנות דבר כזה גם באלף שנה. גם לאוזבקים של היום כנראה אין מושג, כשהם באים לבקר שם כבילוי של אחר"צ.





מקום שכנראה לא תפגשו בו אוזבקים בשעות הפנאי, הוא בית הקברות העתיק של העיר. בחלק החדש יותר שלו תראו מצבות שיש שחורות עם דיוקנאות של הנפטרים, כפי שמקובל ברחבי רוסיה ומדינות נוספות שסביבה.
 אבל בחלק העתיק, ובפרט בחלקת ה-VIP, אין תמונות. יש דברים אחרים. ניתן רמז דק ונשאיר את השאר ליד הדמיון וההרפתקה.





את ארוחת הערב של היום העמוס הזה אכלנו בביתם של זוג יהודים בוכאריים- נינה ובוריס. מרק חמציץ, דגים בשום, באחש וודקה תוצרת בית היו שינוי מרענן אחרי כמה ימים בהם אכלנו בעיקר כבש בשלל צורות, ואושפלאו- תבשיל האורז האוזבקי-טורקי הידוע, שכאן נקרא גם "פלוב". לחב"ד יש סניף בסמרקנד, ואם תגיעו אליו- ישדכו לכם ברצון משפחה יהודית שתארח אתכם.

 גם בסמרקנד ישנם חיי לילה. שאלו במלון שלכם היכן נמצא המועדון הכי גדול, וסביר להניח שגם שם תמצאו אוזבקיות חטובות בשמלות שנלקחו ישר מתחרות מלכת היופי, וחבורות גדולות ושמחות של אוזבקים בכל הגילאים שיושבים סביב שולחנות מפוארים, אוכלים פירות אקזוטיים ורוקדים לצלילי מוזיקת שנות השמונים.

מה עוד אסור להחמיץ בסמרקנד? הנה רשימה חלקית:

 1. מאוזולאום "גור אמיר", שבנה טימור לנג לכבוד נכד אהוב שלו.



 2. השוק שמחוץ ל"ביבי חנום", שיש בו הכול- ירקות, תבלינים, ממתקים, לחם אוזבקי עגול מיוחד, תלבושות צבעוניות, ואוזבקיות בתלבושות צבעוניות.





 3. בית הכנסת הפעיל של סמרקנד, "גומבאז" (הכיפה) , שאי אפשר לזהותו עד שנכנסים לחצר, ובפנים יחכו לכם לוחות הברית ודגל ישראל:



 4. אם אתם חזק בקטע- קברו של אל-בוח'ארי, אחד מגדולי ההלכה המוסלמיים EVER, שנמצא מחוץ לעיר, בדרך לבוכרה. תוכלו גם לרכוש קוראן מיניאטורי למזכרת מאחד הרוכלים, ומזכרות שונות המאפיינות את הסופים הנקשבנדים- זרם מיסטי מיוחד באסלאם שמאמין יותר באהבה מאשר בקוראן.



 עד כאן סמרקנד. בפרק הבא נגיע לבוכרה (סליחה, "בוכורו"!) ונלמד דבר או שניים על אוכל טוב, מינרטים ומדרסות.