בבוקר היום השני קמנו במטרה לחרוש את הסנטרל פארק. נעלנו נעלי ספורט ולקחנו את קו 1 ממשכננו הפרברי עד לרח' 110 (תחנת Cathedral pkwy המופיעה במפה), והלכנו על רחוב זה עד הפינה הצפון-מזרחית של הפארק.
הפארק מוקף חומה, ושלושה רחובות בלבד חוצים אותו ממזרח למערב- גם הם לא עוברים בתוכו, אלא מתחתיו. מערכת נפתלת של שבילים, חלקם רחבים כמו כבישים ראשיים וחלקם נקיקים שעוברים בצמחייה עבותה, יביאו אתכם לכל פינה בו- לעתים רחוקות בקו ישר. בלב הירוק הפועם הזה של ניו-יורק יש בריכות ואגמים מלאי ברווזים וצבים, גני משחקים ומגרשי בייסבול, מדשאות אדירות שמותר ורצוי להשתרע בהן מ-9 בבוקר ועד רדת החושך, וכמה נקודות תצפית שיגרמו לכם להבין מה מיוחד בו. הנה מה שרואים מטירת בלוודיר, שמסומנת לכם במפה:
אה, וגם אובליסק עתיק שניתן במתנה ממושל מצרים, אי-אז כשעוד חילקו מתנות כאלו.
הפארק הזה מזכיר את האמזונס, במובן מאוד מסוים. אנשים באים אליו לעשות הכול- ספורט ומנוחה, פיקניק סופש או מקום לאכול את קופסת הצהרים באמצע יום העבודה, להתבודד ולהיות ביחד, לגלות שביל חדש או לחזור אל הספסל “שלהם” ושל עוד כמה אלפים. בניו-יורק הצפופה, הוא-הוא המקום בו אפשר לנשום, ולפעמים, לכמה שניות בשביל נידח- אפילו להיות לבד.
את ארוחת הצהרים שלנו לקחנו מאחת העגלות בשדרה 5 הגובלת בפארק. כיוון שרובן מתהדרות בכשרות המוסלמית “חלאל”, אני קוראת להן חלאליות. ישבנו לאכול מול הנוף הכחול הפתוח של מאגר המים על שם ג'קי קנדי, חזרנו לתוך הפארק והמשכנו דרומה, לא לפני שעצרתי להצטלם בחיקה של אליס מארץ הפלאות- גם היא כאן במפה. למרות התור, אל תוותרו עליה.
רק בשעות אחר”צ המאוחרות הגענו לסוף הפארק. כשיוצאים ממנו, מנהטן מתפוצצת בפרצוף בשיא הכוח- בניינים אדירים בצפיפות שלא תיאמן, מהפלאזה הוותיק שעל סף הפארק ועד מגדל טראמפ בהמשך שדרה 5. רק אם מתמידים והולכים מזרחה, לכיוון שדרות 2 ו-1, הבניינים מנמיכים קומה והצפיפות יורדת. שם, בשדרות הנמוכות, גילינו את נפלאות רשת חנויות הצדקה Goodwill. כשסוודר חדש של אולד נייבי או גאפ עולה 8 דולר (אחרי מסים והנחות סטודנטים), אין באמת צורך לחפש שופינג בשום מקום אחר.
ומשם, כמו גדולים, המשכנו במורד שדרה מס' 2 ו-1 לתוך האיסט וילג'. שם, בשדרה 1 מס' 155, חיכה לנו Theater for the New City, בית למופעי off-off-broadway, שהציג באותו הערב בכורה של מופע מסקרן בשם “חוויית הפופ של קליאופטרה”. הבית שוכן בלב האיסט וילג', שכונת סטודנטים תוססת, מלאה בתי אוכל וברים ומכבסות, שאנו ממליצים לתעות בה לפני מופע ולאכול-לשתות אחריו. על המופע למדנו דרך אתר TDF.org, שמרכז מידע על כל המופעים בניו-יורק, מרמת ברודוויי ומטה, ומאפשר גם הזמנת כרטיסים בזיל הזול למופעי אוף-אוף נבחרים.
מרוב שהיינו מרותקים לא צילמנו במהלך המופע, אבל רק נספר שאם אתם בעיר בחודשים הקרובים, זו חובה. השילוב בין מחזמר היסטורי, מופע דראג וקונצרט פופ היה מוצלח בזכות הריקוד, המשחק והשירה המצוינים של כולם, וגם בזכות שיתוף הקהל כניצבים וכמופיעים. התלבושות הצבעוניות והלא אחידות, הישיבה הלא מסומנת על טריבונות באולם קטן וההתערבבות של השחקנים בקהל לפני ואחרי המופע, נתנו תחושה של הפקה עצמאית, בה המשתתפים והאורחים מכירים כולם אלה את אלה. אנחנו היינו רק אורחים, אבל חשנו מאוד רצויים, ולא פחות חשוב- בתוך העיר. בקרביים שלה. בין אנשיה האמיתיים ומה שהם אוהבים לעשות. וזה דבר מדהים לעשות.
