מסענו ממשיך בקצב מסחרר. לילה אחד בכל מקום, לא יותר. חבר אוסטרלי קרא לזה “טיול יפנים”: נוסעים באטרף באוטובוס, יורדים לדקה לצלם וממשיכים באטרף ליעד הבא. כמה מצחיק שדווקא לא-יפנית עושה טיול כזה ביפן. זה עוד יחזור אלינו, אבל כל דבר בזמנו.
ובכן, קנזאווה – ביתם של שלושה מחוזות גיישה/בתי תה, לא פחות, שהגדול והמפורסם בהם הוא היגאשי צ'איה-גאי (מחוז התה המזרחי). רוב הבתים ברחוב הראשי ובסמטאות המקיפות אותו הם לשימור, כולל בית התה המפורסם Kaikaro. תמצאו כאן גם מוצ'י מפוארים (ממתק רך עשוי אורז) וגלידת מאצ'ה לתפארת.
טקסי התה והמסיבות בחברת הגיישה קורים רק פעמים ספורות בשנה, ולכן אין דבר יותר נחמד מלהיתקל בשלישיית בנות שעושות יום כיף בלבוש הכי נוח שיש. טוב, לא ממש נתקלתי, יותר נכון עקבתי אחריהן בנפתולי הסמטאות ואז הצעתי לצלם אותן. כל הסיפור החמיא להן מאוד. והן עפו על הטייץ שלי.
עוד מוסד מפורסם בעיר הוא “נינג'ה-דרה” (מקדש הנינג'ה). המבנה הזה מתקופת אדו היה שייך ללורד שביקש לשמור את כוחו הצבאי הרחק מעין השוגון. הוא מלא כוכים נסתרים, מלכודות ודרכי מילוט, ובשל כך ניתן לו שם החיבה הזה. תמורת 1,000 ין (10$) תוכלו להצטרף לסיור שמתחיל באולם במקדש ועובר בכל הטריקים והשטיקים של המבנה. הצילום בפנים אסור, וגם הנעליים, אז הנה תמונה מבחוץ. אם איכשהו הגעתם לכאן כשאתם שבעים מטירות ומקדשים, זה יהיה שינוי מרענן, גם אם לא תחנת חובה.
כמו בכל עיר היסטורית, גם לקאנאזאווה יש את הטירה שלה. וכמו טירות רבות ביפן, היא נשרפה כמעט לחלוטין מספר פעמים במהלך ההיסטוריה שלה, ושוחזרה שוב ושוב. זו הסיבה שהבפנים של השער הזה נראה כל-כך חדש.
מה שלא חדש, ודווקא שרד לאורך כל האסונות, הוא השער המוביל מהטירה לגנים החיצוניים שלה: גני Kenroku-en המפורסמים בכל יפן ונחשבים לאדריכלות נוף יפנית במלוא הדרה. מה זה אומר? בעיקר שהגנים יפהפיים בכל עונות השנה.
שמם של הגנים פירושו “שש המעלות השמימיות”, והוא מתייחס לשש תכונות שעושות גן למושלם: בידוד, מלאכותיות (כן, כן), עתיקות יומין, שפע מים, מרחבים ונופים פתוחים. ביפן כולה יש 3 גנים “מושלמים” בלבד, וזה כנראה הנודע שבהם.
הכניסה לגן עולה 320 ין. אם מגיעים לפנות בוקר (בין 4-6, תלוי בעונה) נכנסים חינם חינם.
עוד דבר שמיוחד בקאנאזאווה – זו העיר הראשונה שהצליחה להשאיר אותי יותר מלילה אחד.
הוסטל Blue Hour הוא מקום מצוין להיזרק בו (22$ ללילה בדורם), מתוחזק ונקי ברמה מוגזמת.
ההוסטל הקטן Off הוא מקום קצת יותר זרוק, אבל מציע אופניים להשאלה בחינם כדי לטייל בעיר, וגם Happy Hour עם יין שזיפים (Ume) מקרטון כל ערב, גם כן בחינם.
שני המקומות הם במרחק 2 דקות הליכה מתחנת הרכבת (ככה אני אוהבת את המלונות שלי), ובשניהם מצאתי צוות חמוד ודובר אנגלית (שמים לב גם לדפוס הזה?)
בפוסט הבא – זהו, לא נשארה ברירה. קיוטו, אני באה!
