מכיוון שישנתי ככ גרוע בלילה האחרון, החלטתי הלילה לקחת כדור שינה. בסיוע הכדור ישנתי מ- 9 בערך עד... 1 לפנות בוקר. בשעות הבאות, עד 5 בערך, נרדמתי והתעוררתי לסרוגין ובסהכ - ישנתי מצוין (יחסית אלי).
התלבשתי וארגנתי את הציוד בתוך האוהל, וב- 6:30 הגחתי ממנו רעננה. בחוץ עדיין חשוך.
הרתחתי מים והכנתי לעצמי תה חם ואז התיישבתי על סלע במחנה שלי וכשאני לוגמת תה ואוכלת חטיף (שוב לא היה לי חשק לדייסה) צפיתי בצבעי הבוקר מציפים את אגם Imogene היפיפה.
התחלה מצוינת ליום.
ב- 7:25 העמסתי תרמיל והתחלתי לצעוד.
רציתי לסיים את העלייה בשביל המזגזג במדרון אותו ירדתי אתמול - לפני שהשמש תגיח (המדרון הזה מסולע וחשוף לגמרי).
בצעדים נמרצים, זיגזגתי ללא כל קושי הלוך ושוב במעלה המדרון המוצל. הרגשתי מצוין, השיפוע - ש״נשבר״ תודות לתכנון השביל - לא השפיע עלי בכלל. הרשתי לעצמי לעצור שוב ושוב, להתבונן לאחור / למטה. המראה של האגם - הבית שלי בלילה האחרון, עטוף ביער, בתחתית העמק מוקף הצוקים - היה יפה במידה מרגשת. השמש עלתה לאיטה בשמים - ככל שטיפסתי אני במעלה המדרון, והציפה את הצד המערבי של העמק באור בהיר ורענן של בוקר.
בסביבות 8, כבר מצאתי את עצמי למעלה.
אחרי כמה סלפיז - של פרצופי המאושר ממעלה הרכס על רקע העמק עם האגם, התחלתי לצעוד במורד המדרון בצד השני של המעבר. הירידה היתה קלילה עבורי הבוקר ולקחה אולי 15 דקות. את ידידי הסנאי לא פגשתי הבוקר על מקטע השביל.
חזרתי לנק׳ הפיצול: שמאלה (דרום-מזרח) בחזרה לאגם Edith ומשם לשביל הנמוך בין האגמים Farley ו- Toxaway (זו הדרך הקצרה/קלה) או ישר (דרום-מערב) בדרך הגבוהה, דרך פיצולי שביל נוספים - לאגם Toxaway.
אני המשכתי ישר (משולט ל- Edna Lake).
השביל חוזר מיד לטפס - בנוף פראי של הרים חשופים ומשוננים.
המקטע הנפלא הזה מסביר אולי טוב במיוחד מדוע נבחר השם ״שיני מסור״ עבור הרכס ההררי בו בחרתי לצעוד את השביל הראשון שלי.
בשלב כלשהו ניתן היה להבחין בכל המסלול אותו הלכתי אתמול - מלמעלה: האגם Yellow Belly הרחק, הרחק במורד העמק; היער בינו לבין אגם Farley; אגם Farley עצמו ואחכ גם אגם Edith - עטוף ביער משלו; כולם ניצנצו אלי בשמש הבוקר עטופים ב- haze בכיוון מזרח. ומסביב: רכסים מיוערים עד קצה האופק והרים צוקיים ומשוננים בשטח שמקיף אותי מקרוב.
זה היה ממש נפלא! כל פעם כשהתקדמתי בשביל - השתנתה מעט זווית הראייה שלי; עוד אלמנט הררי הופיע באופק; מים נצנצו למטה מכיוון שלא הבחנתי בו קודם לכן; ערפל הבוקר נע ושינה את מיקומו...
המראה ריתק והלהיב אותי כל כך - שלא הספקתי לשים לב, וכבר עמדתי בראש הרכס הבא.
ושוב אני בנק׳ פיצול (גם זו משולטת בבירור): ימינה (במדרון חד למטה) לכיוון האגמים Edna (כחול ויפיפה במיוחד! מוקף ירק רענן עם אי ירוק בליבו) ו- Virginia - שעליהם אפשר להשקיף מהשביל או שמאלה - בכיוון דרום, בשביל שיורד לכיוון אגם Toxaway.
ליד פיצול השביל פגשתי רבעיית מטיילים שלנו בלילה ליד אגם Edna והיו האנשים הראשונים שפגשתי היום.
אחרי עצירה קצרה המשכתי בשביל לכיוון אגם Toxaway בנופים שהמשיכו לרתק ולהדהים!
האגם העצום (כרגיל, מוקף יער מחטני כהה) הופיע במהרה מתחתי, כמו גם שרשרת האגמים הקטנים שמנקדים את השביל התחתון בינו לבין אגם Farley.
ככל שאיבדתי גובה עם השביל (מזגזג כרגיל, נוח יחסית) האגם הלך ו״גדל״ עד שבמהרה כבר לא יכולתי לראות את כולו, מכל נק׳ - אלא רק חלק ממנו בכל פעם.
מדובר בהפרש גובה של כ- 300מ׳ ע״פ כ- 3.5 ק״מ שביל אני חושבת - אבל השביל טוב ואין שום קושי, לפחות אני לא שמתי לב לכזה.
בערך ב- 10:45 בבוקר הגעתי לתחתית המדרון - אל השביל הנמוך, ה״ראשי״. מפה והלאה (בעצם עד סוף המסלול שלי - מחר) תנועת האנשים היתה משמעותית ״עירה״ יותר (אף כי לא במידה מעיקה בכלל!).
אגם Toxaway הוא באמת יפה ביותר. הוא מסוג האגמים המושלמים לחניית לילה. הוא גם גדול מאוד - ואפשר להסתובב שעות ארוכות בסביבתו. מכל מפרצון או שבילון ומכל זווית - תתגלה תמונה אחרת.
אבל לי היו תכניות להמשיך היום הלאה...
כדי לא לחלוף ע״פ האגם הנפלא מהר מידי, לפני שאספיק לחוות ממנו קצת - תכננתי מראש לעצור פה להפסקה.
ירדתי מהשביל ומצאתי לי חלקת יבשה בולטת למים בצידו הדרום-מערבי של האגם (בכיוון המשך ההליכה שלי).
כבר הלכתי היום קצת מעל 10 ק״מ, עם הפרשי גבההים של כ- 500מ׳ עלייה ו- 500מ׳ ירידה, בכ- 3 שעות ו- 20.
ידעתי שבמקטע הבא צפוייה לי עלייה למעבר הרים בשם: Alice-Toxaway Divide. ומשם ירידה ארוכה - לאגם אליס שבו תכננתי לחנות הלילה. באופן טבעי, בחלק השני של היום, הקצב יורד ואני מעט יותר מתקשה.
אבל השעה היתה מוקדמת. היום הזה היה ככ מושלם עד כה ואני הרגשתי רגועה ולגמרי... בבית.
הסרתי את התרמיל, חלצתי נעליים, טבלתי רגליים במים הקרירים - ואחכ בישלתי לי דייסה ואכלתי ונחתי.
ישבתי שם שעה ארוכה מאוד כשסנאי חמוד מארח לי לחברה (כלומר: מנסה לגנוב מהאוכל שלי).
אחרי שעה, קמתי והעמסתי תרמיל ויצאתי שוב לדרך.
אחרי מקטע קצר בשיפוע זניח למדי, השביל מתחיל לטפס.
השביל במקטע הזה היה בחלקים רבים פחות חלק וכלל לא מעט מכשולים, בעיקר סלעים. אבל זה עדיין שביל מצוין, בהתחשב באופי השטח. בייחוד הזכירה לי ההליכה ב- sawtooth עד כמה האמריקאים הם אלופי ה- switchbacks! השבילים פה מתוכננים כל כך יפה כך שגם מדרון תלול במידה ״מטורפת״ - ״נשבר״ ע״י פיתולי השביל והופך לעביר לחלוטין.
הנוף המשיך להיות מרשים - הפעם בעיקר לאחור. השביל חולף ע״פ כמה אגמים/אגמונים - וככל שעליתי בגובה, הללו הצטרפו אל הנוף שמתחתי - כאשר ההרים המשוננים עדיין מלווים אותי ברקע.
מקטע העלייה האחרון, לקראת מעבר ההרים - הוא בשיפוע משמעותי על צלע הר חשוף ומתפורר. לראשונה היום אני מעט מתנשמת ומתנשפת... אבל המאמץ קצר - ואני מוצאת את עצמי למעלה!
מעבר ההרים מרשים ביותר, הן מבחינת המיבנה שלו - מעבר ״אמיתי״, צר ש״תקוע״ בין שני סלעי ענק עם מדרונות אדירים (ממש תהומות) משני הצדדים - והן מבחינת הנוף, עם צבעם הכחול-העז של אגמי התאומים הרחק למטה...
זהו מעבר דרמטי ממש, בקלות הנקודה הכי מרשימה, עוצרת נשימה במסלול !
אלא ש... המקום היה הומה אדם (באופן יחסי כמובן). לפחות 8 מטיילים ״רבצו״ להם על מי מהסלעים לאורך המעבר. אחרי בוקר כמעט שומם בשביל הגבוה, שהמשיך בטפטוף נעים של מטיילים לצד אגם Toxaway ובמשך העלייה לכאן - הופתעתי. צילמתי כמה תמונות מהמעבר ו... מיהרתי לברוח למטה.
הירידה היתה ארוכה, אך קלה - בשביל נפלא עם נופים נהדרים.
מצאתי לי פינה נסתרת להקים בה את האוהל שלי בצידו הצפוני (המרוחק) של אגם אליס.
שוב מדובר באגם גדול ויפיפה - והוא מתאים מאוד לרחצה (ואפילו שחייה).
מכיוון שחלקת האוהל שבחרתי היתה עדיין בשמש בשעת צהרים מאוחרת, כאשר הגעתי - הפעם לא מיהרתי להקים את האוהל ובמקום זאת התרחצתי ואכלתי תחילה ואפילו נחתי וכתבתי ביומן וקראתי ספר.
היה יום חם וצלול למדי ולא דאגתי במיוחד מגשם.
את האוהל הקמתי רק אחה״צ כשהתקרר מעט.
היה לי מהמחנה שלי נוף נהדר - וגישה נוחה מאוד למים, לשני ״חופים״ קטנים ופרטיים שבינהם סלע גדול.
מבחינת הנופים - יום ההליכה הזה היה משובך ביותר ממש בכל מטר! הוא הצטיין בעיקר באגמים יפיפיים, נופי הרים קרובים סלעיים ומשוננים ורכסים מיוערים עד קצה האופק.
ביחד עם שבילים מצויינים, שילוט מעולה, שפע מקורות מים ונקודות רבות לעצירה (גם ללילה) - זה מסלול באיכות גבוהה במיוחד.
לי הוא גם לא היה קשה.
התחלה: Imogene Lake
סיום: Alice Lake
מרחק: 18.5~ ק״מ
הפרש גבהים: +750 / -730
זמן (ברוטו): כ- 6:45 שעות
