יום ראשון ה- 11.5.2025
...
היום צפוי לי יום ארוך מאוד, היום הכי ארוך שלי בשביל. כ- 30ק״מ עם הפרשי גובה משמעותיים.
בהתאם, אני מתכננת לצאת לדרך מוקדם.
אני אוכלת ארוחת בוקר עם לאה, בדירה ב- Citta di Castello, ממצרכים שקנינו בסופרמרקט אתמול.
ב- 6:40 אני יוצאת לבדי לדרך.
לאה תדלג על 8 הק״מ הראשונים, ביחד עם אליזבט ומוניקה, בעזרת מונית (המקטע הראשון הוא כולו לצד כביש).
...
מכיוון שיצאתי כל כך מוקדם, שקט וקריר. נעים מאוד.
סימנתי לי כנקודת עצירה ראשונה, בר-קפה כ- 6 ק"מ מחוץ לעיר. אני מקווה שהוא יהיה פתוח כשאגיע לשם (יום ראשון).
ההליכה עד ל- il Sasso (הבר) היא תחילה ברחובות העיר, אח״כ בפאתיה, לאט לאט יש יותר ויותר מרווחים בין הבתים - יותר ויותר שדות. אני צועדת בקצב טוב, מכביש לכביש. הנוף נחמד מאוד כאשר משאירים את העיר מאחור, במיוחד באור הרך של השמש בשעת בוקר מוקדמת שכזו. השמים מעוננים חלקית.
אחרי כשעה של הליכה אני מגיעה לאיזור שבו הכביש צמוד לנחל. יש שם כמה מפלים יפים שזורמים על סלע שטוח רחב ואיזור פיקניק גדול עם מגרשי ספורט מכל מיני סוגים. נראה כמו קאנטרי קלאב אבל פתוח ויש אפילו איזה קיוסק (שסגור עכשיו). אני מניחה שבעוד כמה שעות יהיה פה עמוס במבלים מקומיים, בכל זאת סופ״ש. אבל עכשיו שקט ונעים וריק לגמרי.
מהעבר השני של הכביש - הבר אליו כיוונתי. לשמחתי הוא פתוח.
אני עושה שם עצירה בת כרבע שעה, אולי 20 דקות, כדי למלא את הצורך שלי בקפה טוב.
מעט אחרי שאני חוזרת לצעוד בכביש, עוקפת אותי מונית שנותנת צפירה קטנה - ׳החבורה׳.
המונית מורידה אותן קצת הלאה, בנק׳ בה הדרך נפרדת סוף סוף מהכביש ופונה לדרך עפר. אני רואה מרחקו 3 דמויות קטנות, מעמיסות תרמילים ומתחילות לצעוד בכיוון הגבעות.
אחרי זמן לא רב אני מדביקה את הפער ואנחנו צועדות קצת ביחד.
מגמת ההליכה, כמעט מהבוקר, היא בעלייה, אבל עד לכאן זה היה כמעט בלתי מורגש. כשהדרך עוזבת את הכביש, השיפוע מתחדד.
אחרי כחצי שעה, אני נפרדת מהבנות - ומתקדמת לבד. הקצב שלהן איטי מידי עבורי, וביום שהוא ארוך (במיוחד בשבילי) זה פחות מתאים לי. אני רוצה לעשות היום הרבה הפסקות. יזומות.
אני ממשיכה לצעוד על דרך העפר שאח״כ משתלב בכביש שקט. הנופים נעימים. יש כמה חוות ובעיקר שדות ומקטעי יער.
עצירה שנייה אני עושה ליד יישוב זעיר שנקרא Candegio (קצת יותר מ- 14 ק״מ מאז יצאתי לדרך). השביל עצמו לא עובר ממש בתוך היישוב אבל יש בצומת הפנייה אליו ברז לשתייה ופינת ישיבה נעימה מתחת לעץ.
אחרי שאספתי מים אל תוך הפאוץ׳, התיישבתי לשתות, לאכול בננה ולנוח בצל.
החבורה מצטרפת אלי כעבור כ- 15 דקות. 2-3 דקות אחכ מופיע גם גבר איטלקי גבוה מאוד וחסון, כבן 50, הצועד במעלה הכביש בכיווננו בצעד מאוד מהיר. זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו. הוא עוצר ומנסה לשוחח איתנו אבל הוא דובר איטלקית בלבד, אז רק לאה יכולה. מכאן והלאה אני פוגשת בו שוב ושוב.
אחרי כמה זמן, אני קמה וממשיכה שוב לבד, לאורך הכביש, משאירה אותן לנוח על הספסל.
השביל אחרי Candegio מתגלגל למעלה ולמטה. לרוב בשיפוע נוח, אם יש מקטע קצת יותר תלול אז הוא קצר.
כל איזה 10-15 דקות חולפת מכונית ומידי פעם גם רוכבי אופניים, בקבוצות קטנות, זוגות או יחידים. פרט לכך הדרך ממשיכה להיות שלווה מאוד.
עצירה שלישית אני עושה ב- Pieve di Saddi. שם יש כנסייה קטנה אך מעניינת (אפשר גם ללון כאן, לפעמים; גם ב- Candegio יש איזו אופציית לינה בסיסית שאפשר לבדוק; זה אופייני להרבה כנסיות ומנזרים לאורך השביל, בערים ומחוצה להן).
הלכתי כ- 20ק״מ עד כאן ועכשיו כבר חם. אני משתדלת לשאת מינימום של משקל אז אני עוצרת לשתות ולמלא את הפאוץ׳ בכל מקום שניתן, כדי לא לסחוב הרבה מים.
Pieve di Saddi זה מקום שתומך מאוד בצליינים. מיד כשהגעתי הציעו לי תה/קפה ועוגיות והזמינו אותי להסיר את התרמיל ולהרגיש בנוח (כמובן שמקובל להשאיר תרומה כלשהי; בתמורה אפשר גם לקחת סיכה או צמיד של השביל ויש שם עוד כמה פריטים שאפשר לקנות).
תכננתי מראש מנוחה ארוכה ב- Pieve di Saddi, לא כל כך הצלחתי למצוא לי שם פינה שלווה. נראה שכל רוכבי האופניים שעקפו אותי בשעתיים האחרונות התאספו שם. כולם מדברים באיטלקית ואני לא הרגשתי שייכת. האחראי על המקום (שהוא אדם די מבוגר) בדיוק ניקה וסידר את האיזורים המשותפים ובטלוויזיה ברקע שודרה ה׳הכתרה׳ של האפיפיור החדש.
כל הבלאגן הזה לא הסתדר לי (מרוב המולה שכחתי לטבוע חותם בפנקס השביל שלי, אע״פ שזו ממש לא הפעם הראשונה, או האחרונה ;~).
אחרי שאני שותה וממלאה קצת את הפאוץ׳ ומסיירת בכנסייה אני מחליטה שאם אני במילא על הרגליים אז עדיף שאצא שוב לדרך.
כשאני מעמיסה את התרמיל ומתארגנת לצאת פונה אלי באנגלית גבר נוסף שהיה שם. כשהוא שומע שאני ישראלית הוא מתרגש מאוד; הוא מספר לי שהוא אמריקאי, מדקלם בעיברית ׳שמע ישראל׳ ומסביר שהוא מאוד אוהב את ישראל, יש לו חברים יהודים והוא ביקר בארץ כבר כמה פעמים; כנוצרי הוא בטוח שאנחנו העם הנבחר :-)
אנחנו משוחחים 10 דקות לפחות ואני עוזבת את המקום, עם צמיד-שביל כחול-צהוב על היד ותחושה טובה בלב.
...
קצת אחרי שאני עוזבת את Pieve di Saddi אני שומעת רישרוש מתוך הצמחייה שלצד הכביש. כמות הלטאות שפגשתי בדרך הזו לא דומה לשום דבר שחוויתי לפני כן. לכן אני מניחה שזו לטאה. אבל זה נשמע לי ייצור כבד וגדול יותר ואני סקרנית. אני מתקרבת לסרוק את הצמחייה ממנה נשמע הרישרוש וכשאני רוכנת לצד הכביש אני קולטת בזווית העין תנועה מענפי העץ הקרוב. אני מפנה את המבט ומספיקה לראות את החלק האחורי של נחש - שנראה די שמנמן וארוך. הוא מטפס בזריזות מדהימה ונעלם לי מהעין בין העלים (אולי חצי מטר ממני, בערך בגובה הפנים)... בואו נאמר שהמפגש הקצרצר אך מסעיר הזה הפר לי קצת את השלווה במקטעים צפופים ביער בהמשך ;~)
זה, אגב, כבר הנחש השלישי שאני רואה בדרך. אבל הנחשים האחרים התפתלו להם על הקרקע - כמו שאני מצפה מנחשים, ולא היו מהירים או עצומים כמו הנחש הזה.
די מהר נעשה לי שוב חם ובעצם לא ממש נחתי.
אני מגיעה למקטע ארוך של ירידה בשיפוע די משמעותי בשביל רחב ומאובק מאוד כמעט בלי נוף.
אני מתחילה להרגיש את העייפות ויודעת שבמקטע האחרון צפוייה שוב עלייה, משמעותית. אני מחפשת לי מקום לנוח.
בדיוק אחרי שאני מגיעה לסוף הירידה, שם אני פוגשת נחל נעים - ומתחילה בעלייה, ״מופיע״ לצד הדרך ספסל פיקניק מושלם שניצב בצל העצים.
השעה היא בערך 13 בצהריים. אני מסירה את התרמיל ומתיישבת להפסקה רביעית ואחרונה להיום. והפעם אני נחושה שזו תהיה הפסקה ארוכה. יש לי ה-מ-ו-ן זמן ואין סיבה שאצעד בלי אנרגיה את המקטע האחרון. יש לי עוד כ- 5ק״מ, קצת יותר משעה הליכה.
אני שותה ואוכלת חטיף חלווה ואפילו כותבת ביומן. אחכ אני מחליטה להשאיר לחבורה שלי סימן על הספסל. בעזרת זרדים שאני אוספת אני כותבת להן 'enjoy' - שיהנו גם הן מהפסקה בצל, לפני העלייה האחרונה.
השעה האחרונה עברה לי טוב, הרבה בזכות ההפסקה הארוכה.
Pietralunga קטנה ויפיפייה. יש לה סמטאות אבן צרות מאוד, תלולות, עם הרבה מדרגות - והנוף שנשקף ממנה ירוק ויפה. אין הרבה נקודות עניין אבל במילא לא נותר בי המון כח להסתובב ;~)
אחרי שאני יושבת לשתות קפה ולנשנש בבר-קפה אני נידשת אל ההאכסנייה שלי, שנמצאת ממש בצמוד לכנסייה במעלה העיירה.
בערב החבורה - לאה, מוניקה, אליזבט ואני, מתאחדת לארוחת ערב במסעדה טובה מאוד שמשקיפה לנוף ירוק.
בזמן שנחתי בחדר הזמנתי את הלינות לשארית השביל. ע״פ התוכנית הזו - נותרו לי עוד שלושה ימי הליכה.
אנחנו מבינות שמחר זה היום האחרון של ארבעתינו ביחד.
אליזבט ומוניקה ילכו עד ל- אסיזי, שם מסתיים המסע שלהן, ב- 4 ימים - ובנוסף יש להן יום מנוחה בדרך, ב-Gubbio.
לאה תלך לאסיזי גם היא ב- 4 ימים, שם היא מתכננת יום מנוחה לפני שתמשיך לצעוד עד לרומא!
אנחנו קובעות להפגש לארוחת ערב אחרונה, חגיגית, מחר.
נק׳ התחלה: Old town, Citta di Castello.
נק׳ סיום: Pietralunga.
מרחק: 30~ ק״מ!
עלייה: ~1050מ׳.
ירידה: ~750מ׳.
זמן הליכה (נטו): 6 שעות.
...
יום מאתגר. האסטרטגיה שלי - לצאת מוקדם ולעצור להרבה הפסקות משמעותיות (לפחות רבע שעה של ישיבה כל אחת, לרוב יותר!) - עבדה טוב. הקצב שלי כל היום היה ממש גבוה.
משום מה הנוף פחות הלהיב אותי לרוב.
העיירה מקסימה (ומספיק קטנה ליום שבו לא נותרה בי אנרגיה להסתובב הרבה).
