בוקר גשום קיבל את פני ביום התשיעי למסע.
אחד ממסלולי הצד שסימנתי לעצמי בזמן התכנון היה מסלול קצר וקליל מ- Männlichen ל- Kleine Scheidegg.
המסלול הזה נגיש מ- Wengen (בו לנתי הלילה) באמצעות קרון-רכבל גדול שיוצא ממרכז הכפר. התכנית היתה לעלות ברכבל בבוקר, ללכת את המסלול ולחזור ברכבת ל- Wengen בשעת בוקר מאוחרת כדי להמשיך בשביל, במורד העמק לכיוון - Lauterbrunnen והלאה ל- Mürren עוד באותו יום.
אלא שהצצה חטופה החוצה בבוקר, ובדיקה חוזרת של התחזית, הבהירה לי שאין טעם לעלות עכשיו להרים...
אני לוקחת את הזמן בבוקר, אוכלת ארוחת בוקר בנחת, ויוצאת החוצה רק ב- 9, כשאני עטופה מכף רגל ועד ראש (מכנס גשם, מעילה גשם וכיסוי גשם לתרמיל).
התחלתי לצעוד במורד הכפר, על מדרכות, בגשם קל. אחרי שקיבלתי הכוונה משתי נשים מקומיות, מצאתי את השביל (דרך עפר רחבה) שיורד ביער ל- Lauterbrunnen.
הנוף היום מוגבל מאוד בשל העננות והערפל, אבל עדיין - בנק׳ בהן היער נפתח, המראה הוא יפה מאוד!
אני לא לבד על הדרך. 2 אנשים רוכבים על אופניים בעלייה, בכיוון Wengen ואישה אחת, די מבוגרת, עולה בריצה!
הדרך אמנם נוחה אבל השיפוע ממש לא זניח.
כעבור כ- 40 דקות אני מגיעה לבתים בפאתי Lauterbrunnen צועדת על מדרכות כברת דרך קצרה לגשר שחוצה נהר שוצף ומוצאת את עצמי ליד תחנת הרכבת של הכפר.
העלייה ל- Mürren אמורה לקחת כשעתיים וחצי ואני מתכוונת לסיים את היום שם. מכיוון שעדיין לא 10 בבוקר, יש לי הרבה זמן. אני מחליטה להסתובב קצת ב- Lauterbrunnen ובמיוחד - ללכת לראות את אחד המפלים הידועים של העמק (שהוא מרובה מפלים באופן במיוחד).
Staubbach Waterfall נמצא ממש בתוך הכפר, בקצהו הדרומי, כקילומטר מתחנת הרכבת. אני פונה, לאורך הרחוב הראשי של הכפר, בכיוון דרום (השביל שלי מטפס פה מערבה) בדרך למפל.
מדובר במפל גבוה ומרשים שנשפך מהצוקים האדירים ממערב לעמק - נפילה של כ 300מ׳.
אני מגיעה אל המפל ומטפסת למרפסת התצפית הקטנה שמאחוריו. זה טיולון נחמד מאוד שעושה לי קצת חשק להמשיך ולטייל דרומה בעמק האדיר הזה שמוצא חן בעיני מאוד!
גם הכפר ממש חמוד בעיני. יש משהו באווירה שהוא פחות פורמלי, פחות ״שוויצרי-מדופלם״ מהכפרים האחרים בהם עברתי עד כה; אווירה צעירה, ״אוניברסיטאית״.
אני מתיישבת בבית קפה מזמין ובלתי פורמלי במיוחד. שותה ומנשנשת ונחה קצת, כותבת לעצמי ביומן.
בחוץ ממשיך לרדת גשם.
בסביבות 11:15, אני עוטפת את עצמי שוב בשכבות הגנה מפני גשם, מעמיסה תרמיל - ופונה בחזרה אל השביל שלי.
הגשם בחוץ הוא עכשיו יותר טפטוף. השביל מתחיל מיד לטפס בחדות. מהר מאוד אני מתחילה להזיע... אם יש משהו שאני שונאת זה ללכת עטופה בציוד גשם כשחם! זה לגמרי מחטיא את המטרה - להשאר יבשה, כי אני נרטבת בזיעה מבפנים. זה די מגעיל.
אחרי כמה דקות אני עוצרת ומורידה את שכבות הגשם שעל הגוף - כולל מעיל. רק התרמיל נשאר עטוף כמובן.
השביל נכנס מיד ליער. העלייה ביער נעימה מאוד! אני אוהבת ללכת ביער כשיורד גשם. הטפטוף ממשיך לסרוגין כל היום, אבל הוא לא מפריע לי בכלל.
אני צועדת לאט, לאט נזהרת לא להחליק. השביל הוא טוב ונוח אבל הוא ״מנוקד״ בסלעים חלקלקים ובשורשי עצים.
פה ושם השביל נפתח לנוף של העמק והצוקים שתוחמים אותו. למרות הערפל - המראה נהדר.
פה ושם חוצה את השביל נחלון חמוד.
על סלע, ממש באמצע השביל, אני מפתיעה זוג סלמנדרות שחורות שלא ממש ממהרות לברוח כשאני מתקרבת, כמעט דורכת עליהן.
אני עושה הפסקה ליד הנחל שממנו נשפך המפל בו ביקרתי קודם לכן (Staubbach). יש שם ספסל פיקניק שצופה לנוף - וגם מחסה (סככת עץ) שניתן לשבת בו, והוא מתאים יותר ליום רטוב כמו היום. אני יושבת שם זמן מה, אוכלת בננה ושותה מים שסיננתי מהנחל. נושמת את האוויר הצלול, נהנת מריח הצמחייה ביער ובעיקר - מהמון שלווה.
בדיוק כשאני קמה ומתארגנת לצאת שוב לדרך, מגיעים מהכיוון הנגדי שני מטיילים מבוגרים עם תרמיל קטן (היחידים שאני פוגשת לאורך כל מקטע העלייה ביער).
קצת הלאה משם השביל מגיח לאחו קטן וירוק. בקצה המרוחק של האחו, לפני שהשביל נכנס שוב ליער - ניצב מחסום רחב ובולט שעליו כתוב משהו שלפי הבנתי (אין כיתוב באנגלית) מעיד על חסימה כשלהי בהמשך השביל...
כמה מטרים לאחור, התפצל מהשביל שלי שביל אחר שמוביל בעליה חדה ימינה (בכיוון צפון-מערב). אין לי מושג לאן מוביל השביל הזה - אבל בהיות המסלול שלי חסום, הוא האופציה היחידה, פרט לחזרה לאחור, לתחתית העמק.
מאחר שכבר עליתי את מרבית העלייה (הלא זניחה בכלל) להיום, אני בוחנת את האופציות במפה, בתקווה שהשביל האלטרנטיבי הזה יאפשר לי להגיע ל- Mürren.
לשמחתי כשאני מוצאת את השביל הזה במפה אני מגלה שהוא עושה עיקוף קטן, חוזר להוביל אותי בכיוון הנכון (דרום), ואף נפגש עם השביל שלי בהמשך, קרוב ליעד.
באנחת רווחה אני פונה ימינה ומטפסת מקטע קטן וחד בנוף פתוח.
אני מתעקלת עם השביל, חולפת ע״פ בית חווה בודד וממשיכה על כביש אספלט נידח ליד פסי רכבת.
מעט אחר כך אני מגיעה לתחנת רכבת, במקום שנקרא Winteregg. יש שם מסעדת הרים עם מרפסת שצופה לנוף שהיום הוא עטוף בענן אבל אני בטוחה שביום צלול הוא פתוח ונפלא.
מעט אחכ אני פוגשת את השביל שלי - ה- Via Alpina, שמגיח מהיער משמאל. גם פה יש מחסום גדול שמורה להולכים (בכיוון ההפוך) לא להמשיך בשביל.
במקטע הבא, עד ל- Mürren, יש די הרבה מטיילי יום. השביל רחב ודי שטוח והוא עובר ממש בסמוך לפסי הרכבת.
בפאתי הכפר אני רואה מרחוק באחו רחב מספר אנטילופות מסוג Chamois שאני מזהה כבר מטיולים קודמים באלפים ובדולומיטים.
Mürren הוא כפר קטן, יפה ומטופח שמונח על מדף, גבוה מעל עמק Lauterbrunnen, חולש על נופים אדירים אל תחתית העמק, הצוקים שתוחמים אותו ורכסי ההרים שמסביב.
מכיוון שהגעתי מוקדם, אני מבלה שעה ארוכה בשיטוטים ברחובות הכפר. הגשם פסק אבל עדיין אפור. האווירה נעימה מאוד. נראה שרוב בתי הכפר הם מלונות/אכסניות/מסעדות וכו. תיירותי מאוד, אבל רגוע ושקט.
אני מוותרת על עלייה לפסגת Schilthorn מכיוון שהכרטיס יקר ולפי המצלמות החיות - לפחות כרגע, הפסגה כולה עטופה בענן.
במקום, אני מתיישבת בבית קפה מזמין ששלט באנגלית מציין שיש בו אופציות טבעוניות רבות. אני כותבת ביומן שלי ונחה במשך שעה ארוכה לפני שאני ניגשת לעשות check-in במלון, שבו השארתי את התרמיל הגדול עם ההגעה.
ממרפסת חדר המלון הנעים שלי נשקף נוף מדהים, גם עכשיו כשהראות עדיין חלקית.
היה לי יום קצרקליל ונהדר, למרות עליה ארוכה ומשמעותית. הגשם לא הפריע לי בכלל. המסלול שהלכתי היום מתאים למזג אוויר שכזה - ללא מעברי הרים, ללא עלייה לפסגות, הרבה הליכה ביער.
התחזיות למחר צופות מזג אוויר משובח.
המקטע הבא של השביל נכנס לאיזור פחות תיירותי ופראי יותר. מתוכנן לי מעבר הרים שנחשב לדי מאתגר אבל אני מרגישה מוכנה ליום שכזה.
סיכום יומי, ע״פ האפליקציה outdoor active:
מ- Wengen ל- Mürren עם סטייה ל- Staubbach Waterfall
10.8 ק״מ
כ- + 1000 מ׳
כ- - 612 מ׳
3:15 שעות נטו
