!Mission: Everest. פרק 09.

פרק 9 - מסוג המראות שהופיעו בלי אזהרה מוקדמת ונכנסו לי ישר ללב...

 בבוקר יום ראשון, היום ה- 13 שלי במסע, יצאתי מהישוב הזעיר Dzonglha (בגובה 4839מ'), לעבר עמק .Khumbu

עבור מטיילים רבים, שכמוני חולמים "לגעת" באברסט -; זהו העמק המרכזי במסע. למעשה, מרבית המטרקים באיזור מסתפקים בהליכה -; הלוך-חזור -; בדרך הקצרה ביותר לאורך ה- Khumbu Valley (כשהם מוותרים על עמק ה- Gokyo ועל מסלולים "צדדיים" אחרים) עד Gorak Shep (ישוב -; בעצם אסופה של לודג'ים -; ממנו יוצאים ל- Kala Pattar ו/או ל- Everest Base Camp).
 אבל עבורי, שבחרתי במסלול קצת שונה, זה יהיה מפגש ראשון עם ה"ציר הראשי" המוביל ל- Everest.

 קטע ההליכה שמחבר בין Dzonglha לבין חלקו העליון של עמק ה- Khumbu היווה עבורי הפתעה נעימה. מאוד!
 בהיותו "רק" מקטע קצר, מחבר, ולא יעד בפני עצמו -; הוא אינו זוכה לתשומת לב רבה. זה לא קטע ש"מדברים עליו". ומבחינתי הוא בהחלט "שווה דיבור"!

השביל ברור וקליל למדי, בלי עליות (או ירידות) דרמתיות -; רק כמה ups & downs עדינים ביותר. רוב הזמן כיתרתי לי, בהנאה מרובה, צלע של הר זה או אחר, כשברקע -; מימין לי (מדרום-מזרח) -; אגם Chola Tsho.
 המראה הוא מהמם: המים התכולים-המהפנטים של האגם היפיפה הזה משתלבים עם מדרונותיהם של ההרים הנפלאים -; Cholaste ו- Taboche -; אשר מיתמרים מעליו (מדרום וממערב) ונראים מכאן כמי ש"נשפכים" אל תוך המים...

זה מסוג קטעי ההליכה שמקשטים את הפנים של מי שהולך בהם בחיוך כל כך ענק...

פשוט התענגתי על כל דקה!

 המראה הזה של האגם עם שיפולי ההרים... זה מסוג המראות (כמו האגם הראשון של גוקיו) שהופיעו "בלי שום אזהרה מוקדמת" ונכנסו לי ישר ללב...

כשאני עדיין מתקשה לנתק את עצמי מ- Chola Tsho ותפאורתו הנהדרת, אני פונה שמאלה (צפונה) עם השביל ומוצאת את עצמי "פתאום" גבוה על צלע אוכף, מעל עמק Khumbu, ושוב אני מוצפת בגל של רגשות שלא ברור לי מאיזה מאגר הם בדיוק הגיעו...

ה"ציר הראשי" לאברסט -; מולי/מתחתי ועל השביל הברור שם למטה ניתן להבחין בשיירה של דמויות קטנות שעושות את דרכן צפונה. ואנחנו כולנו... הם שם למטה ואני -; לבדי כאן -; מוקפים בעולם חדש-ישן ומופלא של הרים ועוד ועוד ועוד הרים!

קצת פחות מ- 3 שעות אחרי שעזבתי את Dzonglha, אני מגיעה ל- Lobuche (בגובה 4910מ') -; אסופה גדולה של לודג'ים. אני מתמקמת ב- Alpine Inn המוצלח. יש כאן די הרבה מטיילים, בכלל בלובוצ'ה יש הרבה לודג'ים והרבה תנועה -; יחסית למה שהורגלתי עד כה.

אחרי התמקמות בלודג' וארוחת צהרים, הטיפוס ה"קבוע" במעלה איזו "גבעה" -; להתאקלמות, וכדי להעביר את הזמן ו"לסחוט" עוד טיפה של נוף, אחרי מקלחת bucket מצוינת (כן, כן -; דלי מים חמים בחדר "מקלחת" עירום. כן, כן -; מצוינת!) ורביצה ארוכה במסעדה של ה- guest house... מגיע הערב אפשר לסכם בסיפוק רב עוד יום.

בגובה שמגרד את ה- 5000, הלילות הם לא תענוג גדול. קר, והנשימה קצת מאומצת וקשה מאוד להירדם. אני משתעלת ומנוזלת וכואב לי הגרון...

אז אני שוכבת בחדרון שלי, מתנחמת בחמימות של שק השינה הרך, עירה רוב הלילה ומחכה למחר...

 ומחר מגיע!

בשעה 6:10 אני כבר על השביל, צפונה, בדרך ל- Gorak Shep. בגובה 5140מ', זוהי נקודת היישוב הגבוהה ביותר בטרק.

יש לי תכנית להיום והיא כזו:

ללכת עד Gorak Shep.

למצוא guest house, לנוח ולאכול בו ולהשאיר את רוב הציוד.

ואז...

אם מזג האוויר צלול:

- לעלות ל- Kala Pattar.

אחרת:

- ללכת ל- Everest Base Camp.

פשוט?
 מאוד!