מבקתת Aktse לבקתת Parte.
כ- 20 ק”מ הליכה + 3 ק”מ חצייה של האגם בסירה.
קצת פחות מ- 6.5 שעות.
+450מ', -450מ'.
אני קמה לבוקר רטוב ואפור מאוד ומתחילה להתארגן בעצלתיים.
היום הזה מתחיל בחצייה של אגם Lajtavrre, בסירת מנוע שמפעיל הצוות של הבקתה; הסירה יוצאת בשעה 9 בבוקר ממעגן קטן שנמצא על שפת האגם, כ- 20 דקות הליכה מהבקתה.
בסביבות 8:20 אני מאבדת את הסבלנות ויוצאת מהבקתה – עטופה בציוד גשם, מכף רגל ועד ראש.
השביל מוביל במגמת ירידה קלה אל האגם, רובו ביער נעים וע”ג קורות עץ.
ראשונה מצטרפת אלי לורן האנגליה, שחלקה איתי את הבקתה אתמול בלילה; ואח”כ מצטרפים גם צמד הגרמנים שלנו באוהל שלהם לצד הבקתה.
וזהו – אנחנו רק ארבעה שיוצאים מכאן הבוקר בכיוון דרום.
בצידו השני של האגם אנחנו נפרדים משומר הבקתה הנחמד – ומתחילים ללכת, ארבעה, ביער, במגמת עלייה קלה, כשטפטוף קליל מלווה אותנו.
די מהר אני משאירה את האחרים מאחור ומתקדמת לבד בקצב מהיר.
כמה דקות מאוחר יותר, אני מפתיעה צמד של איילים שחוצים את השביל המיוער במרחק לא רב ממני; הם מפנים לי ישבנים לבנים, מהודרים – ונמלטים בריצה, נעלמים שוב בין העצים.
בהמשך אני מזהה עוד כמה פרטים בודדים, או קבוצות קטנות של איילים, בתוך היער – אבל די קשה לצפות בהם כאן, בגלל שהיער יחסית צפוף והם נעלמים מן העין מהר.
-
ביער שולטת אווירה של סתיו – עלי שלכת פזורים על השביל, מכסים את האדמה והצמחים הנמוכים שמסביב; הצמחייה כולה – צבעונית ועליזה, בגווני צהוב, כתום ואדום.
היער רטוב מאוד ובכל פינה צצות פטריות – ממינים שונים, בגדלים, צורות וצבעים מגוונים.
אחרי קטע קצר בכיוון דרום, השביל פונה בעיקר מערבה (עדיין עם נטייה קלה לדרום) ועד כמה ק”מ משם, השביל מגיע לגשר עץ קטן שחוצה נחלון מקסים; הנחל הקטן מתרחב פה למעין בריכה והצמחייה סביבו עשבונית נמוכה – וצבועה באדום עכשיו. כל המראה הוא פסטורלי ומשמח לב.
יש נקודת קמפינג טובה קצת מעל לגישרון וביום יותר יבש, שימשי וחמים – זו יכולה להיות נק' ממש מושלמת לחנייה.
קצת הלאה משם יש עוד גשר עץ שחוצה נהר יפה, סוער למדי הפעם.
כל המקטע יפיפה ומהנה מאוד, למרות האפור, העדר הנופים והטפטוף שממשיך ללוות אותי.
לקראת סוף מקטע היער השביל הופך סלעי יותר ויותר והשיפוע מתחדד.
הנופים נפתחים – ואני זוכה בהצצה, חלקית מאוד, לאחור – אל האגם וההרים שסובבים אותו, כמו גם אל היער שבו צעדתי מהבוקר; הכל עטוף עכשיו בענן.
-
אחרי מקטע היער – מגיע מקטע חשוף.
השביל ממשיך לטפס במעלה מדרון רחב ופתוח, עדיין בשיפוע משמעותי. הצמחייה פה נמוכה – וצבעי הסתו, בעיקר בכתום-אדום, עזים פה אפילו יותר מאשר ביער.
מצד ימין של השביל רועה קבוצה גדולה של איילים; ככל שאני מתקדמת במעלה השביל, גם הם מתקדמים במקביל אלי. הם עוצרים מידי פעם – ללכך עשב ואז מסתובבים אלי ונועצים עיניים עד שהראשון מבינהם פורץ בריצה, הלאה במעלה המדרון, “גורר” אחריו את האחרים, וחוזר חלילה.
הגשם, שלא פסק מהבוקר, אבל היה דקיק וכמעט לא מורגש עד כה, מתחזק קצת עכשיו; וככל שאני מתקדמת במעלה המדרון – נעשה יותר ויותר קר. אני נכנסת לתוך הערפל והראות עכשיו מאוד מוגבלת. לשמחתי השביל ברור מאוד, ואין שום מצב לטעות פה.
במעלה המדרון אני כמעט מתנגשת בעדר האיילים שהחליטו לחצות את השביל וכנאה לא הבחינו שהתקרבתי, או שכבר התרגלו לנוכחותי. אני בכל אופן, הופתעתי כשאלו הגיחו מימין, אולי 10 מטרים במעלה השביל – כי לא ראיתי אותם עד הרגע האחרון…
הם פוצחים בריצה והפעם נמלטים במורד המדרון, מצדו השני של השביל, מתרחקים ממני במהירות, ואחרי זמן לא רב – נבלעים בערפל.
אני עכשיו בערך בשיא הגובה (אין נק' מובהקת – השביל עולה ויורד די הרבה כל היום) – וקר עכשיו ממש! כשאני ממשיכה לצעוד אני שמה לב שטיפות הגשם מעורבות עכשיו בפתיתים של שלג שיורד מסביבי (אף כי הוא שלג רטוב שנמס מיד עם המגע בקרקע ולא מצטבר). ככל שאני מתקדמת פתיתי השלג מתרבים על חשבון טיפות הגשם.
הקטע הפתוח מתמתן מאוד אחרי שממשיגים את שיא הגובה וההליכה ממש מהנה (וכשהראות צלולה, אני מניחה שגם הנופים הם נפלאים). למטה משמאל אפשר לראות, בקושי רב, אגם גדול מאוד.
הצמחייה ממשיכה להיות עשירה אך נמוכה וזה אולי הקטע הכי צבעוני שפגשתי בשביל עד עכשיו.
-
כל עוד השביל קל, אני משתדלת להתקדם במהירות; מי יודע מתי הגשם יתחזק.
אני “מכוונת” ל- shelter שנמצא פחות או יותר בנק' האמצע של המקטע של היום, קצת אחרי שהשביל חוזר ליער.
בשלטר אני עושה הפסקה של כ- 15 דקות ואז אני יוצאת שוב החוצה – לטיפטוף הבלתי פוסק.
-
אחרי קטע נוסף ביער (די קצר הפעם; שבו אני פוגשת לראשונה היום – 2 מטיילים שבאים מולי והם האנשים היחידים שאני פוגשת על השביל במקטע הזה!) – השביל שוב מגיח לקטע פתוח.
שוב הדרך סלעית מאוד ודורשת ריכוז רב, בוודאי בתנאי רטיבות כמו של היום. ושוב, למרות הראות הגרועה והגשם, אני נוכחת עד כמה קל לניווט הוא השביל הזה: מעבר לכך שבד”כ הוא בולט על הקרקע, הוא גם מסומן מצוין, ובתדירות גבוהה מאוד (בעיקר במקטעים סלעיים, אבל לא רק).
-
הקטע האחרון להיום הוא שוב ביער והכיוון – הולך ומתחדד לדרום (דרום-דרום-מערב); המגמה היא ירידה, בשיפועים משתנים, אף כי בפועל הדרך עולה ויורדת לסרוגין.
החלק הראשון ביער הוא שוב סלעי מאוד – וגם בהמשך יש כמה מקטעים סלעיים; השביל בוצי מאוד לעיתים ורטוב כל הזמן. כך שאע”פ שהוא לא ממש קשה – השביל ממשיך לדרוש לא מעט תשומת לב.
וההליכה נמשכת ונמשכת ונמשכת… ולמען האמת אני מתחילה קצת להשתעמם. היער כבר לא כזה מלהיב, ואת הנופים הפתוחים השארתי הרחק מאחור. כשהשביל נעשה יותק קל, אני שוקעת לי במחשבות והולכת די “על אוטומט” ונראה שבשלב כלשהו, דווקא בקטע ממש שטוח, אני מאבדת קצת את הדריכות והריכוז…
וברגע הבא, אני מוצאת את עצמי שוכבת על צד ימין כשרגל ימין בתוך שלולית, כמעט עד הברך, והגוף העליון שרוע על מצע עלים לצד השביל. בנסיון להתחמק משלולית המים, דרכתי על סלע משופע והחלקתי! אני מתעשתת במהירות ושולפת את הרגל מהמים, עדיין בחצי שכיבה; זה כבר קצת מאוחר מידי והגרב שלי רטובה לגמרי, פנים הנעל הוצף. יד ימין שספגה את ה”נחיתה” ממש עד הכתף, נחתה למזלי על מצע רך – ולא נפגעה, אבל הרגל ספגה חבטה מהסלע הבוגדני, קצת מתחת לברך. אני מתרוממת בזהירות, מעריכה נזקים, מקפלת ומישרת את הרגל כמה פעמים – ומגיעה למסקנה שיצאתי ממש בזול! בשעות הבאות האיזור מתנפח קצת ובימים הבאים מחליף צבעים – אבל פרט לכך, אין שום נזק ואני יכולה להמשיך ללכת, בלי שום קושי או כאב.
אני אוספת את מקלות ההליכה ובעירנות מחודשת – ממשיכה ללכת.
בסביבות 15:10 אני מגיעה סוף-סוף לבקתת Parte – הבקתה האחרונה שלי על הקונגסלדן.
הבקתה יושבת על מאין חצי-אי בקצהו הצפון-מזרחי של אגם קטן, כך שהיא מוקפת מים מ- 3 כיוונים בערך; מיקום נפלא! גם ביום כזה גשום וערפילי.
הבקתה קטנה יחסית והמבנה שלה זהה לזה של הבקתה ב- Aktse (עם שני תתי-בקתות עצמאיים) – רק שהיא ישנה יותר ובסיסית יותר (אין פה שום נסיון לבנות מערכת ניקוז ואין מים זורמים); גם אין חנות ואין סאונה.
אני ראשונה להגיע וכרגיל מתקבלת בלבביות ע”י שומר הבקתה (שהוא יחיד פה; פרט לכלבו החמוד).
למרות הטמפרטורה (5 מעלות בחוץ! ע”פ מד החום שצמוד לחלון של הבקתה) והטיפטוף הבלתי פוסק – אני לא מוותרת על רחצה קצרה ומהירה באגם! לפני כן אני דואגת לאסוף מים, להדליק אש בתנור העצים ולהניח עליו סיר מלא במים.
בחזרה בבקתה – חמים לי ונעים לי, אני תולה בגדים רטובים מעל לתנור; וגם את הנעליים אני מכניסה פנימה לייבוש.
מצטרפת אלי בחורה שוויצרית מקסימה בשם לילאן, שזה לה היום הראשון לטרק! היא התחילה ממש הבוקר – בקוויקיוק (נקודת הסיום שלי) ומתכננת לסיים באביסקו בעוד אי אלו ימים.
אח”כ מגיעים גם צמד הגרמנים, שלמרות התנאים דבקים בלינה בחוץ, באוהל. ולבסוף – למעלה משעה וחצי אחרי שאני הגעתי, גם לורן האנגליה כאן.
-
למרות הגשם, שהיה חלש רוב היום, אבל לא הפסיק לרגע, ולמרות הליכת היער הארוכה, שקצת נמאסה עלי לקראת סוף היום – מבחינתי זה היה עוד יום מצוין!
וגם הערב בבקתה הנעימה, הכמעט-ריקה, באווירה שקטה ואינטימית, בחברת לורן וליליאן החמודות – נעם לי עד מאוד.
מחר, לפי התחזיות – הגשם צפוי להתחזק… לא אידאלי ליום אחרון של שביל – אבל אני ממש לא מודאגת; אני מבטיחה לעצמי לשמור על ריכוז כל הזמן, עד שאגיע בשלום לקוויקיוק.
