TMB - סיפור מסע -; יום 1
מ- Les Houches ל- Les Contamines דרך הווריאציה הגבוה (Chalets de Miage).
מרחק: כ- 18 ק"מ
זמן (כולל הפסקות): כ- 7:30 שעות
מדינה: צרפת
שבת, ה- 26 ליוני, 2010.
הלב דופק חזק ומהר עוד לפני שהתחלתי ללכת. בדיקה קטנה, ביני לבין עצמי, ואני מגלה שחלק קטן מאוד מזה נגרם ע"י חששות והיתר -; התרגשות והרבה-הרבה שימחה. אני שמה לב שחיוך (גדול מאוד) מסתיר לי את הפנים.
אני שולחת רגל אחת קדימה, לפני השנייה, וככה סתם, ב- 26 ליוני, בסביבות 9:30 בבוקר, במעלה העיירה הקטנה Les Houches, אני מתחילה לצעוד... אל ה- Tour of Mont Blanc הפרטי שלי (לפרק הראשון: אינפורמציה כללית).
ארוחת הבוקר ב- Auberge du Cret מוגשת מאוחר יחסית -; ב- 7:30, אבל היא מצוינת (קרואסון, גרנולה טובה עם חלב; לחם וריבה; קפה ומיץ). אני מרוגשת כולי, חוגגת את הידיעה שהתרמיל שלי (זה שלא הגיע איתי בטיסה יום קודם) אותר וייצא מיד לדרך מג'נבה ל- Les Houches.
מיד אחרי הארוחה, כולם מעמיסים תרמילים וממהרים לצאת לדרך. ב- 8:15 אני כבר לבד באכסניה. יושבת בחצר הנעימה, מנסה להתרכז בספר, קוראת בפעם המאה את המסלול ליום הראשון (הווריאנט הגבוה) ומחכה...
ב- 9:15 התרמיל סוף-סוף מגיע! אני מתארגנת תוך דקות, נפרדת מבעלי האכסניה ו ב- 9:30... יוצאת לדרך!
המסלול של היום הראשון מתחיל ב... עלייה... לא תלולה מאוד אבל ארוכה ועיקשת. בתחילה, במעלה העיירה עצמה, לאורך שביליה וכבישיה הצדדיים, ולאחר מכן במעלה מדרונות אתר הסקי שמעל Les Houches (שלמרבה השמחה, גם בהיותם "יבשים", אינם פוגעים כאן בנוף). מזג האוויר נפלא: שמש, שמים כחולים, חם -; אבל במידה סבירה. המסלול ברור, רחב ונוח. ההליכה בד"כ ביער (לא צפוף) ורוב הזמן רואים נוף הרים.
אני עדיין מחפשת לי קצב, לא מורגלת בהליכה עם המקלות החדשים (במהלך היום הראשון אני מוצאת עצמי מפעם לפעם סתם גוררת אותם איתי...), מחפשת כל הזמן שילוט (ושמחה לגלות כמה הוא ברור) ובעיקר - "בולעת" את הנופים.
מדרונות אתר הסקי מעל לעיירה Les Houches
אחרי שעה ו- 20 דקות של הליכה, ב- 10:50 אני מגיעה ל- Col de Voza (גובה 1653מ').
אני מורידה את התרמיל ומתיישבת להפסקה ראשונה (בצל). מקפידה לשתות ולמלא מחדש את פאוץ' המים, מורחת שיכבה חדשה של קרם הגנה (השמש יוקדת), מעיינת שוב במדריך ואחרי כ- 10 דקות (אין לי ממש סבלנות לשבת) -; יוצאת שוב לדרך.
הדרך מתפצלת כאן, כאשר המסלול הראשי של ה- TMB פונה למטה (ישר, דרומה) לכיוון Bionnassay ואילו אני בוחרת באלטרנטיבה הגבוהה, הארוכה יותר והמומלצת (רק במזג אוויר נוח!), המטפסת עוד קצת (שמאלה, מזרחה) לאורך פסי הרכבת (Tramway du Mont Blanc) לכיוון תחנת הרכבל Bellevue (אפשר לקצר מ- Les Houches ו"לחסוך" את קטע העלייה עד כאן).
אם הקטע עד ל -; Col de Voza היה דליל מאוד באנשים (פגשתי רק שני זוגות מטיילים בכשעה ו- 20) הרי שהחל מכאן עמוס הרבה יותר (במיוחד בסופי שבוע -; יש הרבה מאוד "מטיילי יום" על המסלול).
אחרי עלייה קצרצרה וחשופה אני נכנסת שוב ליער. הדרך מתחילה לרדת, מדרון לא תלול בד"כ, ואחרי כחצי שעה של הליכה מהנה ביותר בנופים יפים מאוד ופראיים הרבה יותר (קרוב לקרחון Bionnassay) אני "פוגשת" את הגשר התלוי מעל הנהר השוצף שיוצרים מימי הפשרת הקרחון. המקום מקסים ואני מתרגשת כמו ילדה קטנה בלונה-פארק (הגשר די יציב וממש לא מפחיד).
הגשר התלוי מעל נהר מימי ה- Bionnassay
כאן מתחילה העלייה ה"רצינית" של היום, לעבר Col de Tricot (גובה 2120מ'). הדרך מיוערת בתחילה ואח"כ היא מטפסת במעלה מדרון חשוף מעצים. הנוף הוא כל הזמן יפה, יפה מאוד-מאוד!
קצת לפני ה- Col, אני פוגשת בהלן ובנייג'ל -; זוג ידידי הבריטים (שפגשתי בערב הקודם באכסניה ב-Les Houches). הפגישה משמחת ואני הולכת איתם קצת אבל בסופו של דבר הם נשארים מאחור.
בדרך למעלה אני צופה, ביחד עם מטיילים משועשעים נוספים, בצמד מרמיטות (marmots) שפורצות בוויכוח קולני שמתדרדר במהירות לידי קרב של ממש. השתיים דוחפות זו את זו ואז נופלות ומתגלגלות, כשהן חבוקות, במורד ההר -; ממש עד לשביל, מטרים ספורים מהמקום שבו אני עומדת.
הנוף מה- Col יפה במיוחד ואני לומדת שלכל מעבר הרים יש שני צדדים -; זה שכרגע עברתי (במקרה זה -; עמק ה- Bionnassay) וזה שפני מועדות אליו -; עמק ה- Miage.
העמק שלפני יפיפה, מבודד מאוד ומזמין ביותר, המבנים של Chalets du Miage נראים קטנים מאוד מלמעלה והירידה אליהם תלולה -; תלולה מאוד!
בפעם הראשונה אני מגלה את היתרונות של מקלות ההליכה. אני מאריכה אותם (הכוונון הרצוי לפני ירידה תלולה) ויוצאת לדרך...
בערך ב- 14:30 אני מתיישבת לנוח בחצר של -; Chalet du Miage בתחתית העמק (1550מ').
"נוהל" מנוחה: מורידה את התרמיל, מתיישבת בצל, שותה (אני צמאה ושותה הרבה כל הדרך -; חם) וממלאת מחדש את הפאוץ', מורחת שכבה חדשה של קרם הגנה וקוראת במדריך על המשך הדרך. אני גם אוכלת חטיף אנרגיה (לא יודעת מה -; החום, ההתרגשות או שניהם -; אבל במהלך ההליכה אני ממש לא רעבה, גם בימים הבאים. אני די מכריחה את עצמי לאכול קצת בהפסקות. משיחה עם אנשים אחרים אני מגלה שאני לא היחידה לא אצל כולם זה כך אבל יש עוד כמוני).
הירידה התלולה מ- Col de Tricot לכיוון Chalets de Miage
אחרי הפסקה של כ- 30 דקות, אני ממשיכה ללכת, כלומר: לטפס. הפעם טיפוס קצר יותר (אבל עדיין מעייף, במיוחד בשלב זה של היום), במעלה Mont Truc לכיוון Auberge du Truc המבודד משם מתחילה הירידה (לא קשה אבל בסופה מעט משעממת) ל- Le Contamines -; היעד שלי להיום.
בשעה 16:50, ולאחר מפגש לבבי ביותר עם חבורת ספרדים אותם הכרתי בערב הקודם באכסניה ב- Les Houches, אני ניצבת מול הכנסייה במרכז העיירה. כל שנותר לי כעת זה למצוא את ה- CAF refuge -; משכני להלילה. שני ניסיונות כושלים לגמרי (שהאחד מהם "מזכה" אותי בהסבר ארוך מאוד, ומדויק ללא ספק, בצרפתית שוטפת -; ואני לא מבינה מילה...) ובפתח של חנות לציוד סקי ברחוב הראשי אני מקבלת הסבר ברור באנגלית מצוינת מבחור חמוד שגם מלווה אותי כברת דרך. רק עוד כ- 15 דקות ו... הגעתי!
אני לוקחת לי רגע או שניים, תוך כדי שאני חולצת (סוף-סוף) את הנעליים בכניסה לאכסניה, לעכל את העובדה שהשלמתי זה עתה את היום הראשון במסע הזה שחלמתי עליו כ"כ הרבה זמן. אני חושבת על הדברים שאהבתי במיוחד ביום הזה (הגשר התלוי, הנוף מ- Col de Tricot, השלווה ליד Chalet du Miage, מפגשים חוזרים עם אנשים שבעצם רק פגשתי) ואני מרגישה שאני יכולה לסכם בסיפוק רב יום ראשון של הליכה: היה קשה (יותר מכפי שציפיתי) ובמיוחד... היה יפה ונפלא!
לינה
ה- CAF (club alpin francais) refugeבשולי העיירה Les Contamines (אתר אינטרנט: http://www.chalet-caf-contamines.fr) מתגלה כאכסניה לא גדולה ומוצלחת מאוד! האישה הצעירה שמנהלת אותו חייכנית ונעימה במיוחד (וגם דוברת אנגלית סבירה). החדרים נוחים מאוד, השירותים מספקים (מקלחת חמה, קצרה, באמצעות מטבע), ארוחת הערב מושקעת ומצוינת וארוחת הבוקר טובה (32 יורו לחצי פנסיון + יורו או שניים למקלחת).
כשעה אחרי שהגעתי ל- refuge הגיעו אליו גם הלן ונייג'ל (ידידי הבריטים). היה להם קשה מאוד (הם יצאו בבוקר כשעה וחצי לפני...) אבל גם הם הסכימו שזה יום פתיחה מרשים מאוד. הנופים מגוונים (קרחון, נהר שוצף, יער, עמק, גשר...) ויפים מאוד, האתגרים (אלו שתלולים כלפי מעלה ו... אלו שתלולים כלפי מטה) קיימים אבל אפשריים, האוויר צלול ונפלא, האנשים (מקומיים ומטיילים, גם אלו שנאבקים עם המדרון) חברותיים, מלאי אנרגיה ושמחה...
בארוחת הערב (7:00), פגשנו שלשתינו את Alex (השקט) ו- Sebastian (הדברן) -; שני בחורים צרפתים מקסימים שעתידים "ללוות" אותנו בימים הבאים. כמו שתמיד קורה עם אלכס וסבסטיאן השיחה הייתה עירה ומהירה במיוחד. כלומר: סבסטיאן מדבר 90% מהזמן במהירות האור ו... בצרפתית קולחת (הוא לא יודע מילה באנגלית) ואלכס (שדובר אנגלית טובה, מדבר מאוד בשקט ומשמש בעיקר כמתורגמן), כמו יתר הנוכחים, בקושי משחיל מדי פעם מילה משלו. אפילו הלן ונייג'ל שמסתדרים בד"כ לא רע עם צרפתית התקשו מאוד לעמוד בשצף של סבסטיאן.
היה ערב מקסים, מלווה באלכוהול והרבה אווירה טובה...
*עדכון (נכון לקיץ 2012): קיבלתי ביקורות לא טובות על ה- CAF Refuge הנ"ל ממספר מטיילים. נראה כי ההנהלה התחלפה ולמרבה הצער המנהל החדש אינו שומר על הרמה שאפיינה את המקום. ע"פ הביקורת היחס היה לא נעים והארוחה לא מוצלחת! לתשומת ליבכם...
בפרק הבא: על יום ההליכה השני
ענבר (IO).
