בוקר יום שבת, היום העשירי למסע שלי.
השמים הבוקר מעורבים. בכיוון מזרח וצפון - יש עדיין עננות, שמכסה חלקית את הרכסים. בכיוונים האחרים - השמים כחולים והנוף פתוח.
בסהכ - מזג האוויר ממש מושלם.
אני יוצאת לדרך בערך בשעה 8:20, אחרי ארוחת בוקר טובה.
אני צועדת לאורך הרחוב הראשי של הכפר הגבוה Murren, עושה את דרכי, לבד, בשלווה של הבוקר, לפאתי הכפר השקט.
אחרי הליכה קצרה על כביש אני עוברת לצעוד על שביל עיזים, מקטע קצר ביער - ומשם בנוף פתוח כל הזמן.
הנופים נפלאים ממש מהצעד הראשון!
אתמול כשהגעתי ל- Murren הראות היתה מאוד מוגבלת, כך שרכס ההרים בכיוון ההליכה שלי (דרום-מערב), שהיה מוסתר לחלוטין אתמול - הוא חדש לגמרי מבחינתי.
גם הפסגות ברכס של אייגר-מונך-יונגפראו - מציצות מבין העננים ששטים בשמים בכיוון הזה ואני מפנה את המבט שלי שוב ושוב לשם - לאחור.
השביל שקט מאוד, אין אנשים, אין רכבלים (רק את אלו שעולים מ- Murren ל- Schilthorn נראים מהשביל בהתחלה, והם רחוקים), אין כלי רכב. יש מעט מאוד מבנים.
בהדרגה אני מתחילה להתרכז בדרך שלפני.
השביל מתפתל בין כרי דשא ירוקים בנוף מרתק של צוקים מרובי קמטים שמדרונותיהם עשבוניים (מימין, מקרוב) והרים מושלגים גבוהים לפנים ומשמאל.
אחרי שטיפסתי במתינות רבה ביציאה מהכפר אני יורדת, שוב במתינות, מקטע קצר לעבר בקתה גדולה - Pension Spielbodenalp.
אחרי הבקתה השביל מתחיל לטפס בתלילות בסדרה לא ארוכה של זיגזגים ואז שוב מתמתן כשהוא מכתר אוכף ירוק בשביל מרפסת מקסים ונוח.
בסופו של דבר אני מגיעה לבקתה נוספת - Rotstock Hut.
הבקתה המאוד מזמינה הזו (בעצם צבר קטן של מבנים) ניצבת לבדה בגובה של קצת מעל 2000מ׳ בנוף פראי ופתוח שצריך לראות (ואף לחוש) כדי להאמין...
אלולא היו אלו ימי קורונה, הייתי יותר משמחה לבלות כאן לילה בדורמיטורי. זה בדיוק מסוג המקומות שעושים את הטיול. מכיוון שאני נמנעת כרגע מלינה משותפת, אין לי ברירה אלא להסתפק במנוחה ארוכה במרפסת, כשאני לוגמת תה קר ואוספת כוחות למה שנראה כמו תחילת העלייה האמיתית להיום - לעבר מעבר ההרים Sefinenfurke.
אחרי המנוחה אני שבה לטפס.
הנופים פראיים מאוד במקטע הבא.
הדרך היא שילוב של סלעים וכרי עשב, צברי שלג קטנים מונחים על האדמה פה ושם.
מסביב צוקים מרשימים - ולכל כיוון האופק מלא רכסים ופסגות.
נקודת המבט מכאן לרכס של היונגפראו, אף כי אני כבר רחוקה למדי, היא נפלאה וזו הזדמנות עבורי להפרד... הרצון להגיע אל ה- Jungfrau Region הוא שגרם לי, במידה רבה, לבחור בשביל הזה. למרות שהשביל, על מגוון הנופים, המראות והחוויות שלו, הוא הרבה יותר מהרכס הזה - הרי שמכאן הוא צמח, מחלום - למציאות שאני מגשימה עכשיו.
אני ממשיכה לטפס בשביל נוח מוקף בעשב ופרחים.
כמה מטיילים (וגם 3 ציידים, עם מדי הסוואה ורובים ארוכים) מגיעים בשביל ממולי.
בבקתה השגתי 6 בחורים צעירים, שהלכו הרחק לפני כל הבוקר ועכשיו הם מעט מאחורי.
זה יום שבת יפה כל כך, כך שצפוי שיהיו עוד מטיילים. אבל הכמויות הן כאלו שלא מפריעות בכלל.
כעבור זמן מה, אני מבחינה במרווח קטן וצר בצוק אשר ברכס ממול - במה שנראה כמו דמות אדם עומדת שם למעלה. אני עדיין רחוקה בשלב זה אז אני משכנעת את עצמי שזה לא יכול להיות מעבר ההרים ״שלי״. ״אין מצב! זה תלול מידי!״ אני חושבת לעצמי - משוכנעת שמעבר ההרים מסתתר היכנשהו בחלק המעוגל יותר של הרכס, מימין לצוק.
אני ממשיכה להתפתל עם השביל הנפלא כשפתאום אני רואה 3 דמויות זזות שם למעלה באותו סדק צר במעלה הרכס. הפעם אני כבר קרובה יותר ואי אפשר לטעות: זהו מעבר ההרים Sefinenfurke!
(אפשר לראות את המעבר ממש במרכז התמונה הראשית של הפוסט הזה, אבל תאמינו לי שבמציאות זה הרבה יותר תלול...).
אני נדרשת לגייס את כל הנסיון שלי כדי לא להלחץ מהאתגר שצפוי לי. אני כבר הייקרית די מנוסה אז אני יודעת שאם יש לשם שביל אז, צעד אחרי צעד, בזהירות, גם אני אגיע אגיע למעלה.
אני מטפסת בשביל, שהוא סלעי מאוד עכשיו, חוצה שלוגית קרחית למדי - ומוצאת את עצמי בתחתית המדרון התלול ממש מתחת למעבר.
כמה אנשים עושים את דרכם במורד המדרון הסלעי-הכהה.
אחרי שאני עומדת למטה דקה או שתיים, אני מתחילה בטיפוס.
זה היה פחות קשה ופחות מפחיד ממה שחשבתי, אע״פ שהשביל תלול מאוד. עצרתי בדרך שוב ושוב כדי ״לתפוס אוויר״ או כדי לתת למטיילים שבאו מלמעלה לעבור. הלכתי בזהירות ובסבלנות ובסופו של דבר הגעתי למקטע העלייה האחרון - אשר לשמחתי מתבצע על גבי סולמות/מדרגות עץ. אלו אמנם תלולות מאוד ודי לא נגמרות... וזה היה החלק הקשה ביותר בעלייה, אבל יש במה לאחוז ופרט למאמץ לא הרגשתי שום סכנה או פחד.
להפך: זה היה מלהיב ומהנה בעיני עד מאוד!
כך זה נראה מלמעלה, כשאני כבר עומדת בראש הסולם:
Sefinenfurke הוא בהחלט אחד ממעברי ההרים המטורפים ביותר שיצא לי לעבור עד כה!
הוא צר ותלול (במידה מעט ״פסיכית״) ומוקף תהום משני צידיו. הנופים פראיים ומטריפים לכל הכיוונים. זה מבחינתי מעבר הרים ״אמיתי״.
אני די בטוחה שכל מי שמגיע למעלה מרגיש את תחושת ההישג, אפילו מידת מה של אופוריה, שאני הרגשתי.
התיישבתי לי על ספסל עץ למעלה, אכלתי 2 עגבניות ושתיתי מהפאוץ׳ שלי, מים שמילאתי בבקתה. שוחחתי עם כמה מטיילים אחרים, נחתי ונהנתי מהנוף.
אחרי זמן מה, קמתי והעמסתי שוב תרמיל. הגיע הזמן להתחיל בירידה מהמעבר.
הירידה החלה בדומה לדרך בה הסתיימה העלייה מהכיוון השני - על גבי מדרגות עץ. המדרגות היו תלולות מאוד ואני התקדמתי לאט ובזהירות. הברכיים בשלב זה, אחרי ימים של הליכה בשטח הררי, כבר כואבות.
אחרי קטע המדרגות הירידה נמשכת בשביל מתפורר והלאה משם על מדרון ״מחוצץ״.
אבל הנופים מפצים בענק - השטח פראי מאוד, ערפילים שעלו מהעמק עשו את דרכם בזחילה במעלה הרכס שמימין לי והוסיפו לתחושת הפראיות. מפלים יפים נשפכו פה ושם מהצוקים משני צידי השביל.
לאט, לאט השביל השתפר. הפך פחוץ תלול ומתפורר, אף כי עדיין בירידה.
פה ושם הופיעו מולי מטיילים, כשהם מטפסים בכיוון המעבר.
כשהפנתי את המבט לאחור, בשלב כשלהו של הירידה, ראיתי שהרכס עטוף לגמרי בערפל עכשיו. שמחתי מאוד על התזמון שלי: לרדת מדרון שכזה בתנאי ערפל - זה מאתגר הרבה יותר.
על יד חווה בודדת השביל הפך לדרך עפר רחבה.
המשכתי לצעוד בדרך כשאני משקיפה לעמק ירוק מאוד אליו הדרך שלי מתפתלת.
השיפוע ממשיך להיות משמעותי אבל ההליכה מכאן הרבה יותר קלה.
קצת הלאה משם התיישבתי לעוד מנוחה על סלע עצום שניצב לצד הדרך כשאני צופה אל העמק - ואל ההרים המרשימים שמקיפים אותו.
מזג האוויר היה נהדר והנוף פתוח לכל הכיוונים.
ישבתי וחשבתי לעצמי עד כמה מהנה ומלהיב היה השביל היום. כשתכננתי את השביל מהבית, משכו את תשומת ליבי המקטעים של השביל שעוברים באתרים היותר ״מפורסמים״ / תיירותיים. חלמתי על הביקור בטיטליס וב- Jungfrau Region - ובצדק, יש סיבה טובה מאוד שבגללה אלו אתרים פופולריים כל כך. אולם מעברי הרים כמו זה שחציתי היום, כמעט נעלמו מעיני, כשבפועל - מצאתי את ההליכה במקטעים הפחות ידועים יפה ומהנה לא פחות. במידה כשלהי - אולי אפילו יותר. זה נתן לי לא מעט חומר למחשבה, אודות האופי שלי וההעדפות שלי כמטיילת וגם לגבי שבילים עתידיים שאני חולמת לצעוד.
אחרי ההפסקה המשכתי בירידה.
המסלול התפתל בחלקו האחרון על כביש בין בתי חווה בנוף שהפך יותר ירוק ו״רך״ והמשיך להפתיע בסדרה של מפלים מרשימים (כל קטע הירידה מצטיין בהם).
לקראת השעה 3 הגעתי ל- hamlet קטן בשם Golderli, שם סיימתי את ההליכה להיום.
Sefinenfurke היווה עבורי highlight משמעותי במסע ובעודי מתענגת על כוס תה קר במרפסת האכסנייה שלי, סיכמתי בסיפוק רב עוד יום הליכה שהיה מרהיב מבחינה נופית, מאתגר ומוצלח ממש מכל בחינה.
סיכום יומי, ע״פ האפליקציה outdoor active:
מ- Murren ל- Golderli דרך Sefinenfurke
כ- 17 ק״מ
+ 1000 מ׳
- 1200 מ׳
כ- 5 שעות נטו
